הכרתי אותה לפני כ־30 שנה, מלצרית צעירה במסעדה ידועה בדיזנגוף, יפהפייה עם גוף של דוגמנית שריחפה בין שולחנות הסועדים עם חיוך מלאכי, עושה בוכטות של כסף מטיפים שהעניקו לה ביד רחבה הסועדים - שנהגו ללטוש בה עיניים חרמניות ולסנן בינם לבין חבריהם אמירות שהיום היו נתבעים בגינן על הטרדה מינית.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
היא באה לעיר הגדולה מבית זעיר, בורגני, בזכרון יעקב. אבא עובד מדינה חצי בכיר, אמא עקרת בית חובבת ריקודי עם ושירה בציבור. שכרה דירה עם שותפה בקרבת המסעדה ונרשמה ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה כדי להיות בעתיד פסיכולוגית ילדים, בעיקר כאלו שבאים מבתים הרוסים. אחרי שנתיים של עבודה מפרכת, הצליחה לצבור סכום נאה שאפשר לה להתחיל ללמוד ובמקביל להפחית את המשמרות שלה במסעדה.
הכל נראה אידיאלי בעבודה, עד שיום אחד יצאה לבלות עם חברה ושניים מלקוחות המסעדה. בדרך, אחד הגברים עצר לרגע בדוכן פיס וביקש ממיכל שתגרד עבורו כרטיס מסוג קזינו, שבו אפשר להרוויח סכום מרבי של 150 אלף שקל. מיכל, שלא היה לה שמץ של מושג בענייני הגרלות והימורים, גירדה את הכרטיס ולהפתעתה הכרטיס זכה ב־1,500 שקל, מה שגרם לה ולחבריה לצרוח ברחוב ולהשתולל משמחה. החבר הנדיב נתן למגרדת 500 שקלים ולקח לעצמו אלף, ומיכל התמימה נפלה למחלה ששמה הימורים או גירודים - איך שתרצו.
למחרת, בדרכה למשמרת במסעדה נעצרה ליד דוכן ההימורים וביקשה כרטיס קזינו. היא גירדה בהתלהבות ולא זכתה בכלום. גירדה עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד, זכתה ב־15 שקל והמשיכה לגרד עד שנגמרו לה המזומנים, כמה מאות שקלים שנשארו לה מהזכייה בערב הקודם. אחרי שסיימה משמרת, החליטה לנסות את מזלה שוב והשקיעה את כספי הטיפים שצברה בעוד 20 כרטיסי גירוד שעלותם 300 שקל. רווחיה הסתכמו ב־60 שקל.
מאותו יום החלה מיכל לבקר פעמיים ביום בדוכן. פעם בדרכה לעבודה במסעדה ופעם שנייה כשחזרה עם הטיפים הטריים, שעברו אחרי גירודי כרטיסי קזינו מאכזבים לידי המוכר בדוכן. חברותיה של מיכל, שקלטו שהיא נדבקת במחלת ההימורים, ניסו לשכנע אותה להפסיק, אבל הילדה הטובה זכרון יעקב ניסתה שוב ושוב את מזלה והחלה להוציא כספים שחסכה לטובת הלימודים ולתרום אותם למפעל הפיס.
חלפו כמה חודשים מאז הפכה הצעירה התמימה למכורה. היא שרפה את החסכונות, לקחה הלוואות מההורים והחברים, הורידה את המשמרות במסעדה כמעט לאפס, חשבון הבנק שלה הפך למינוס כמה אלפי שקלים.
חבריה הקרובים הבחינו שהיא החלה לדבר עם עצמה והגדירו אותה “מיכל המחורפנת", “מיכל המהמרת" והשם שהכי דבק בה היה “מיכל קזינו", על שם כרטיס ההגרלה שנהגה לגרד. אחד מלקוחות המסעדה ששמע על חולשתה, ניסה להתבדח איתה וקרא לה “מיכל המגרדת". הילדה הטובה איבדה לרגע עשתונות והורידה לו סטירה תוך כדי שהיא צועקת בהיסטריה “אמא שלך מגרדת". חמש דקות אחרי זה העיף בעל המסעדה את מיכל מהעבודה ואמר לה שלא תתקרב לעסק שלו, תוך שהוא מטיח בה שהיא משוגעת.
השותפה לדירה השכורה שלה נטשה, והיא עצמה לא יכלה להחזיק את הדירה לבד בגלל דמי השכירות הגבוהים והעובדה שהפסיקה לעבוד. אנשים ראו אותה ישנה על ספסלי רחוב או בחדרי מדרגות באזור דוכן ההימורים. בעל הדוכן הזהיר אותה שלא תתקרב, אחרי שצרחה עליו ברחוב שהוא הרס את חייה.
הצעירה התמירה והיפה, שחלמה להיות פסיכולגית לילדים במצוקה, נעצרה פעמיים על יד המשטרה כשנתפסה גונבת בסופרמקט השכונתי מצרכי מזון וסיגריות. היא החלה לשבת ערב־ערב בפאב השכונתי, מבקשת מאנשים שיזמינו אותה לדרינק וילוו לה כמה עשרות שקלים, כדי שתוכל לחזור לבית בזכרון יעקב. לעוברי אורח ברחוב סיפרה כי היא איבדה את הארנק וביקשה 50 שקל לרכבת לזכרון יעקב ולסיגריות.
ההידרדרות של מיכל היפה הייתה מהירה. היא החלה להשתמש בכדורים ובמיני כימיקלים ממסטלים, מרגיעים, מרימים. קוקטיילים מסוכנים, שגרמו לה להיראות נורא. לבושה הפך מוזנח ומלוכלך, היא התחילה לצעוק על אנשים שלא הכירה ברחוב, איימה עליהם שיש לה חברים מיליונרים והם יתנקמו בהם אם לא יעזרו לה ב־50 שקל לסיגריות ולרכבת לזכרון יעקב.
כמה פעמים, כאשר הגזימה בהשתוללות שלה, הוזעקה משטרה והיא נעצרה ל־24 שעות. פעם אחת, כשתקפה בעלת חנות לבגדים לאחר שסירבה לתת לה חולצה בהלוואה, היא נעצרה ונשלחה לבדיקה פסיכיאטרית.
חברות וחברי ילדות שלה לא זיהו אותה. היא רזתה ונראתה כאילו היא אנורקסית. היה לה מבט מפחיד וכשהייתה פורצת לפעמים בצווחות, ילדי השכונה שבה הסתובבה היו צועקים לה “משוגעת, משוגעת". הקריאות הטריפו אותה, עד שאיבדה פעם אחת עשתונות והכתה ילד בן 10 מכות רצח, מה שהצריך שוב מעורבות משטרה ובדיקה פסיכיאטרית מקיפה יותר, שבסופה נתנו לה מרשמים לתרופות הרגעה. היא נטלה את התרופות במינונים מוגברים, שהפכו אותה למיכל הזומבי, שלא ידעה מימינה ומשמאלה, מלמלה שטויות, פרצה בבכי קורע לב ועוררה רחמים בלב כל רואיה.
יום אחד הלכתי באזור שוק בצלאל עם חבר, שהיה במשך כמה חודשים בן זוגה של מיכל המלצרית היפה מזכרון יעקב. כשהיא קלטה אותנו, היא החלה לצעוק עלינו “רוצחים, רוצחים, פושעים, הלוואי שתקבלו סרטן בראש". נבהלנו. לא ידענו מה לעשות בהתחלה, כי לקח קצת זמן לזהות שזו מיכל. לא היה טעם להרגיע אותה, כי היא נראתה מחוץ לפוקוס לחלוטין. עצרנו מונית וברחנו חסרי אונים.
חלפו כ־30 שנה. ישבתי עם כמה חברים בבית קפה כשהרגשתי יד רועדת נוגעת לי בזרוע. סובבתי את הראש וראיתי קשישה מקומטת על כיסא גלגלים, לבושה בלויי סחבות. בקול רועד לחשה “אדוני, תעזור לי. הייתי פעם מיליונרית, הבנק גנב לי את הכסף… אמא שלי מתה מסרטן… אבא שלי התאבד... הייתי פרח, כמו מלכת יופי. היו לי חברים מיליונרים". הבטתי עליה, הכנסתי את היד לכיס להוציא לה איזה שטר, ואז היא אמרה: “תביא לי 50 שקל לרכבת לזכרון יעקב ולסיגריות".
הייתי בשוק. זו הייתה מיכל, המלצרית היפה שחלמה להיות פסיכולוגית לילדים במצוקה ובגלל כרטיס קזינו מזורגג שגירדה נהרסו לה החיים. נתתי לה 100 שקל והוספתי חצי בציניות חצי בעצב “זה לכרטיס הלוך חזור לזכרון יעקב ולשתי קופסאות סיגריות". נשבע לכם שהלכתי לשירותים לנגב דמעות ולקלל בלי שישמעו “אינעל העולם".
תהרגו אותי אם אני יודע למה פיזמתי בשירותים את השיר של אתי אנקרי “מיליונים". אולי בעצם אני כן יודע, הנה מילות השיר:
אני יודעת שהכסף לא חשוב
אני יודעת אם הלך אולי יום אחד ישוב
אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת
שלחשוב עליו זה סתם בזבוז
של זמן שעובר עלינו גם בלעדינו הוא יזוז
אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת
שאני לא יודעת כלום
אבל מישהו היום דרך עליי
ואני לא יכולה לקום
אני יודעת שאתה יודע -
השתכרתי החודש לא רע
ובכל זאת הם הגיעו
להוציא לפועל אצלי בדירה
לקחו את הטלוויזיה, את הארון, את המגירה
שפכו את מה שבתוכה
אני יודעת שזה לא צודק
ואין לי הוכחה
ניסיתי להגיד שהמסים
הורגים כל היגיון
והם אמרו לי שהם לא גונבים
הם לוקחים ברישיון
אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת
שאני לא יודעת כלום
אבל איך שזה קרה לי
לא יכולתי לקום
ויש כמוני מיליונים
מתגלגלים ברחובות
יש כמוני מיליונים
בכל מיני צורות
יש כמוני מיליונים
אנשים בני תמותה
בלי כסף
לא שווים פרוטה
אני יודעת שהבריאות חשובה
יותר מכסף הרבה יותר
ועל אהבה אין מה לדבר
אסור בשום פנים ואופן לוותר
אני יודעת יש חובות מגלגולים
מתגלגלים עלינו ביקום
אז אם היום נפלתי
אולי מחר אני אקום
אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת
שאני לא יודעת כלום
אבל מישהו היום דרך עליי
ואני לא יכולה לקום
ויש כמוני מיליונים
מתגלגלים ברחובות
יש כמוני מיליונים
בכל מיני צורות
יש כמוני מיליונים
אנשים בני תמותה
בלי כסף,
לא שווים פרוטה
אתה זוכר את סוזן הבכירה מהבנק
נתנה לי הרבה אהבה
בעיקר הפשטות הקסימה אותה
נגעתי ללבה
זה לקח לה קצת זמן לתפוס את העניין
לשנות את הגישה שלה אליי
היא הבינה שאין לי מזומן
והפשיטה את כבודי מעליי
אתה יודע שאני יודעת שאתה יודע
שאני לא יודעת כלום
ממרומי מעלתה
לא יכולתי לקום
יש כמוני מיליונים
מתגלגלים ברחובות
יש כמוני מיליונים
בכל מיני צורות
יש כמוני מיליונים,
אנשים בני תמותה
בלי כסף
לא שווים פרוטה
היום זה אני, מחר זה אתה
בלי כסף.... לא שווים פרוטה