בוויקיפדיה כתוב שיעקב ברדוגו הוא קודם כל איש עסקים ועורך דין במקצועו. המילה עיתונאי לא כתובה שם. אבל צריך להודות שהמילה עיתונאי גם ירדה מגדולתה, בעידן הנוכחי, שבו גם אלה שהם באמת עיתונאים מתקשים להגדיר, במה מקצועם שונה מזה של "דניאל עמרם ללא צנזורה" מהטלגרם.
ברדוגו בבית המשפט: "מעולם לא הייתי ביביסט, אולי נתניהו הפך לברדוגיסט"
עוה"ד של חפץ בדיון התביעה נגד ברדוגו: "נחשוף כיצד מונו בכירים בתקשורת"
אבל יעקב ברדוגו הוא בעיקר איש תקשורת או כמו שהוא אמר השבוע "אני פרשן פוליטי מוביל, והגעתי למעמד הזה בזכות הרבה דם, יזע ושכל". אפשר לומר שהוא גם קומיקאי, כמו גם פרשנים ומגישים אחרים, ובמובנים רבים הוא עוד דעתן. אבל יש לו ארשת של רצינות שמקורה בתדמית שכוללת, בדרך כלל, חולצה מכופתרת ולפעמים גם חליפה מחויטת. דבר דומה קרה גם לאטילה שומפלבי, שללא השם האקזוטי וחליפת שלושת החלקים הקבועה הוא היה רק עוד פרשן מבין רבים, שאפילו את שמו לא היינו זוכרים.
הנה שלוש כותרות רק מהשבוע האחרון: ברדוגו עושה את דרכו בחזרה לגלי צה"ל, אחרי שתבע את התחנה. החל שלב ההוכחות בתביעת ניר חפץ נגד יעקב ברדוגו. ברדוגו הוטרד כשסעד עם משפחתו במסעדת "מנטה ריי" ביום שישי בערב.
האדם הסביר שומע יותר על ברדוגו מאשר את ברדוגו. אחד האנשים שהפכו אותו לנמסיס קבוע שלו, הוא רזי ברקאי, שערך פסטיבל פרישה מגלי צה״ל לפני חצי שנה, בין השאר בגלל ברדוגו, אך מאז הוא גם חזר לשדר וגם חזר לפרוש. ברדוגו נמצא בפה שלו כל הזמן. זה מה שחורה לו, עכשיו.
ברדוגו אומנם אינו נבחר ציבור, אך הוא מטיף לציבור. על הכל. הוא דמות כל יודע על כל נושא, תמיד. גז, מים, תרבות, התלכדות של מפלגות, התפרקות אפשרית של הגרעין האיראני, אלימות מגזרית, התאמה מגדרית - לכל בעיה יש לו מידע מהימן ופתרון מצוין. הוא שוטח את טענותיו בצורה אטית. מניח על השולחן ידיעות, דיעות, עובדות ופרשנויות באבחה אחת ארוכה. יותר משקשה להתווכח איתו, זה פשוט מיותר. ברדוגו תמיד צודק. המאזין לא משוכנע מטעם מי הוא מדבר, מה עומד מאחורי הדברים, לאיזו חברה הוא מקושר ובאיזה עניין, אבל פרשנותו נשמעת נכונה לשעתה. הוא לועג לבעלי תפקידים ומוסדות באמצעות משחקי מילים עם שמותיהם.
על היועצת המשפטית לממשלה הוא מתחיל את ציוציו ב"בואי גלי, בואי גלי לי" ואת משרד המשפטים הוא מכנה בקביעות "צלאח א־דין", כשם הרחוב שבו הוא שוכן, כדי לשוות למוסד ארומה של כיבוש ערבי זר. כל תזוזה תעסוקתית שלו היא פתח לרחש־בחש בלתי פוסק על התערבות לכאורה של שועי עולם, הפצת קונספירציות, הפעלת מערך דוברות ויח"צ משוכלל, פרסום של ידיעות צולבות ומנוגדות המסעירות את התקשורת. לפחות לפי אותו רחש־בחש בלתי פוסק, הוא מונה לגל"צ על ידי השפעה של שר אחד, פוטר בהשפעה של שר אחר, וכעת כנראה מוחזר על ידי מפקד זמני שנכנס לתפקיד אחרי בחירתה של הממשלה החדשה.
ברדוגו גדול מסך ברדוגיותו. האדם שהתחיל כיועץ לאחד הפוליטיקאים האלגנטים וישרי הדרך במדינה - דוד לוי, הפך לאיש תקשורת בוטה, זחוח ובטוח. "ראיתי אותם מול ארצות הברית והערב נבחרת הנוער של ישראל מנצחת 1-2 את אורוגוואי", אמר בבוקר יום המשחק שבו הנבחרת הפסידה. מילא להמר בספורטיביות על ניצחון, אך מניין מגיעים היהירות והביטחון? השומע מקבל תחושה כללית שהוא יודע על מה הוא מדבר. עם טון בהול וחפתים בשרוולים, הוא משווה לדבריו נופך חשוב, מסעיר ומשנה סדרי עולם, אולי כי קודם כל הוא איש עסקים ועורך דין במקצועו.