בשעה טובה החלה סוף־סוף מחאת ההשבתות כחלק ממאבק גדול שהוא לא רק ערכי, זהותי ופוליטי – אלא גם כלכלי וביטחוני. ברשת ביג הכריזו על יום שבתון וביטלו אותו, איתמר בן גביר ושות' הגיבו ב"נחרים את ביג", וכמה תאגידי הייטק הצהירו שיעבירו לביג את תקציבי הרכש שלהם. קטר ההייטק סחב עד עכשיו את הקרונות של הכלכלה הישראלית, ועכשיו הוא סוחב גם את קרונות המחאה.
כצפוי, קמה נגד המאמץ ההייטקי תגובת נגד שאותה מוביל חנווני המחמד של הימין רמי לוי. בזמנו הוא הוביל את המאבק ביוקר המרכולים והמשיך כעוד תאגיד שופרסלי על פי כללי הקפיטליזם, למעט כמה תרגילים יחצניים של חיסכון בשקל. ואכן, המאבק הכלכלי הולך להיות קשוח, והוא חלק בלתי נפרד מההפרדה המגזרית שהולכת ומתממשת בין האגף הליברלי־דמוקרטי לאגף הדתי והלאומני, בואכה דיקטטורה.
ההסתדרות בשלב זה שותקת או משותקת, משום שהיו"ר ארנון בר־דוד יודע שהכרעה לכאן או לכאן תפלג אותה, וטוב שכך. שתתפלג. אבל זו לא רק הכלכלה, טמבל, אלא גם הביטחון וההפרדה הביטחונית, כשהחזית הצבאית היא הבעייתית, החמורה והמיידית מכולן.
בעקבות מבצע ג'נין רץ בתקשורת סוג של קמפיין לטובת המשך הלחימה, כאילו זו האופציה היחידה. מטרת־העל של יישום מדיניות הביטחון של הימין היא חיכוך צבאי אלים בשטח, שמשרת את חיזוק ההתיישבות בגדה בחסות "מבצעים" נוסח ג'נין ואולי אף מלחמה רב־זירתית.
מבחינת הימין האלים והקיצוני, הפיתוי הוא די גדול: צה"ל חזק משמעותית מכל התלקחות בזירה אחת, או שתיים, או כולן. בעינית הקליידוסקופ של הימין הפסיכדלי, זוהי הגשמת חלום ברמה של מלחמת העצמאות והולדת המדינה. והפעם הם על הסוס.
יותר ויותר נשים וגברים שיוצאים למחאה על דמות המדינה, כולל מילואימניקים, מבינים יותר ויותר מהן המטרות האמיתיות של קיצוני הממשלה. הלקח המדאיג ביותר בעקבות ג'נין הוא קמפיין שוטף מוח שמטפטף "הבנה" שחייבים להמשיך במבצעים מעין אלו, להרחיב אותם, ואפילו לפצוח בהם כבר מחר. מקסימום מחרתיים.
מילא צביקה יחזקאלי, שלא יתרצה אלא אם נכבוש את הגלעד (הבטחה אלוקית ברמת טאבו), אבל מה עושים שם תמיר הימן, לשעבר ראש אמ"ן, ויוסי יהושוע, כתב ופרשן צבאי ב"ידיעות אחרונות"? השניים התראיינו בערוץ 12 וחלקו שבחים לביצוע המבצע בג'נין כמעט במונחים ספורטיביים, מה שמעליב עוד יותר את צה"ל... כאילו מנצ'סטר סיטי מנצחת את הפועל באר טוביה, ואתם מתפעמים ממה בדיוק?
יהושוע, בעקבות ג'נין, צידד במלחמה יזומה בחיזבאללה. עכשיו. הימן תיאר את המבצע בג'נין כמוצלח והוסיף ש"חייבים רגל מדינית". כמנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי הוא שכח להסביר שהרגל היחידה של ממשלת בנימין נתניהו היא זו שבועטת בכל מה שמדיף ניחוח של "הסדר מדיני". הבעיה: ביבי ושות' סבורים שגרף הירידה שנבלם בסקרים הוא תוצאה של המבצע בג'נין והחתירה לרפורמה מלאה, מה שעלול להוביל להמשך חקיקה דרקונית והרצת מבצעי מנע מסוג (הריסת) בית וגן.
על פני השטח התקשורתי והפוליטי המבצע בג'נין הוא סיפור הצלחה, כאילו לא ברור שמדובר ברעש וצלצולים. האמת היא שמדובר באילוץ אמיתי, משום שבג'נין נוצר אי־חמוש שאיים לזלוג החוצה. הוא נוצר ישירות בגלל מדיניות הממשלה, ולצה"ל כמעט לא הייתה ברירה אלא להצטלם על רקע תימרות עשן ולשגר כלים כבדים שהרסו תשתיות לצורכי ענישה קולקטיבית. הלחימה עצמה הייתה תרגיל באש חיה עם שולי ביטחון מקסימליים שבו ירו אלף חיילים אש תופת לכל הכיוונים, ומה אתה אומר על הבזבוז, רפול?
רשות פלסטינית חזקה
לקחי המבצע כיום הם כדלקמן: על כל הרוג פלסטיני יצוצו שניים או חמישה, ועל כל מטען פרימיטיבי ייצרו חמישה או 50. נהרג לנו חייל? נלך לחזק ונצא מחוזקים. שגרה. מה שברור לכולם הוא שיהיה מבצע נוסף, או שניים, או עשרה.
עוד מסתבר כי המנצח הגדול הוא חמאס, שמעצים את התבססותו בגדה כולה. איך אני יודע? נתניהו התחיל לקשקש על הצורך ברשות פלסטינית חזקה לאחר שעשה הכל בעשר השנים האחרונות כדי לפורר אותה. האמריקאים וג'ו ביידן אישית גינו את המבצע ואת התנהלות הממשלה בניצול הכאוס כדי להגניב בנייה והתנחלויות חדשות. אני מניח שמאחורי הגינוי יש איום בסנקציות, מה שהניע את נתניהו לכנס את הקבינט ולהבטיח לארה"ב ולמערכת הביטחון בישראל להקל על הרשות הפלסטינית.
הקבינט, אגב, מסכל כל פעולה ממשית (פרט להצהרות על הקלות לרשות) עקב התנגדות בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. זה שנים שהחרד"לים דורשים ועושים הכל כדי לפרק את הרשות, בידיעה שחמאס יירש אותו. כאויב אולטימטיבי חמאס מתאים להם כמו מכסה לסיר שבו מבשלים את המשך האחיזה בשטחים. פוטנציאל התפשטות הלחימה לזירות נוספות לא מרתיע אותם, להפך. זה ילכד את העם מול האויבים, ואם הרצי הלוי ודומיו יגיעו להאג, זה לא עניינם.
את מטרותיהם הם מיישמים בלחץ קבוע על נתניהו (פירוק הממשלה וסיכוייו להפסיד במשפטו) באמצעות הכאוס הממשלתי, ובעיקר משום שהעסקונה הקואליציונית של הליכוד, ש"ס והחרדים טובעת בריר של עצמה תוך שהיא בולסת בקדחתנות כל פירור.
המצב הזה גורם להמון גם־וגמניקים בתקשורת להפסיק עם כל משפטי ההתחמקות בסגנון "אלה ואלה צודקים או טועים", ובעיקר "אלה ואלה אשמים". מעולה. המבחן של כל הזוחלים חזרה למחוזות השפיות הוא האם יתגברו על הפיתוי לקפוץ בחזרה ימינה אם וכאשר וחס וחלילה הימין יבצע נסיגה טקטית כלשהי ולא יכריז בגלוי על שינוי גמור במדיניותו.
משהו בסגנון מנחם בגין שהחזיר במכה אחת את כל סיני, מה שזיכה אותו בקרדיט שנלקח ממנו כאשר הלך על מלחמת לבנון. אני לא מאמין לחצי שנייה שבגין לא הבין במה מדובר. משהבין, באיחור של מאות חללים, איבד את עשתונותיו והתפוגג להיסטוריה המשוכתבת של הימין.