לפני כמה חודשים נחשפתי לתוסף תזונה חדש ובלתי מוכר. לקח זמן לא מבוטל עד שהחלטתי לקחת אותו. למרבה הצער, אחרי שכבר השתכנעתי שהוא שווה משהו והתמסרתי אליו לחלוטין, פורסם מאמר שנכתב בידי אושיית בריאות בעלת מעמד ומוניטין עולמי, שהפריכה לחלוטין את כל הטענות המייחסות לו תועלת כלשהי וקבע באופן די מבהיל שכל השיח סביב העניין הוא בדיוני וישנה אפילו אפשרות שהנזק עולה עשרות מונים על התועלת. זה אומר שהלכה למעשה לא מעט כסף ודי הרבה מאמץ (היה קשה להשיגו) הלכו לפח ורק במזל בריאותי נותרה איתנה.
הכל התחיל כשישבתי באירוע חברתי עם אדם עשיר מאוד ומבוגר מאוד שהחליט באופן חד־צדדי לספר לי, בלי הפסקה ואפשרות בחירה, על סגנון חייו הספורטיבי. בהתחשב בגילו זה היה נשמע מדהים. האמת היא שהוא לא נראה משהו. אם להיות כן, ברגעים שונים של הדיון קיבלתי רושם שבכל שנייה הוא עתיד להתפרק ולהשיב את נשמתו לבורא. ועדיין, פירוט פעולותיו הגופניות הרשים אותי. באופן דקדקני דקלם איך הוא רץ, שוחה, חובט בכדור ומשחק כדורגל. לדבריו, הכל נעשה ברמה סופר־אינטנסיבית. ייתכן ששיקר. אולי. ועדיין, הקשבתי בלי טיפת שיפוטיות.
עם השנים הבחנתי שיש משהו במיליונרים שמניע אצלי מין מנגנון פנימי בלתי נשלט שגורם לי להאזין להם ברוב כבוד. איך לא תקדיש תשומת לב לאדם שגרף מאות מיליונים כשאתה עדיין שובר את הראש אם להזמין קילו עגבניות נוסף, אחרי שעלו מחירי הירקות בפעם ה־90 אלף?
הייתה לי תחושה שהרחיק לכת כשתיאר את משחק הצדקה שבו כיכב, לדבריו, באירופה לצד ליאו מסי, תוך שהוא מלמד את הארגנטינאי דבר או שניים על כדרור. ושוב, בשל ההערצה הרגעית לג'ובות שברשותו והמחשבות על האפשרות שאולי בטעות כמה סנטים מחשבון הבנק שלו יזרמו מתוך אהבה פתאומית או טעות בהקלדה לעברי, קיבלתי בהנהון את שלל בלבולי המוח.
אחרי הפרקטיקה האתלטית, תיאור מפליג של סלבריטאים שהכיר והתעקשות שאמעך את שרירי הזרוע שלו כדי שאתפעל מגודלם, עברנו לפרמקולוגיה. בשלב הזה סיפר על תוספי התזונה הרבים שהוא לוקח מדי יום. בוקר, צהריים וערב. באופן די מדהים הוא הסתובב עם חלקם בתיקו והציגם בפניי משל היו ילדיו. בגאווה ובלהט ניתח את תוכנם ונדירותם.
המגוון נע מפלפל סיני נדיר ועד לשורש דקל ייחודי, שגדל על צוק בקצה הצפוני של יבשת נידחת. זה למיצוק הישבן, וזה לפתיחת העורקים. זה עולה 200 דולר ליחידה, וזה בכלל לא נמכר בשוק הרגיל. בתוך תוכי התחננתי לבורא עולם שיברא אקמול יש מאין כדי שאוכל לעצור את נזילת המוח שלי, שכבר התקשה להתמודד עם המעמד והמידע האינסופי והמיותר שנחת עליו.
בין כל השמות והכדורים שעיניי קלטו, היה אחד שכבר שמעתי עליו בעבר. לא בפרטנות כזו, אבל גם לפני המפגש חשבתי ששווה לנסות. מדובר ביסוד שאמור לעודד ייצור תוך תאי ובכך להוסיף אנרגיה לגוף. המיליונר הילל את הפרודוקט ושלח אותי למקום שבו ניתן לרוכשו. לא היה.
חיפשתי בקדחנות ברחבי הרשת, אך הכדור אזל לגמרי. אחרי חפירות ובדיקות ובעזרת מכר רחוק ומקושר שפגשתי בעבר בחו"ל, הופניתי לגורם מיוחד בארצות הברית. הזמנתי ממנו את החבילה במחיר קורע כיסים. זמן קצר לפני שהמוצר אמור היה להיות מסופק, קיבלתי הודעה מהמכס שעליי להציג תעודות מיוחדות, בגלל - כך נאמר - חריגות המטען.
בקצה של מסע בירוקרטי שעלה עוד, המוצר המיוחל נחת בביתי. למרות האריזה החשודה, קרעתי את הכיסוי והתחלתי לקחת בקביעות. בתחילה חוץ מטעם מריר בפה לא הרגשתי דבר. אחרי שבועיים של שימוש התחלתי לחוש בפרצי אנרגיה מפתיעים. מי יודע, אולי האדון צדק? עוד שבעה ימים חלפו והרגשתי טוב מתמיד. באחד הערבים פגשתי שוב את המיליונר הנרקוטי. הודיתי לו על ההמלצה המופלאה. הוא השיב לי שהתברר שהתוסף הוא נוכלות גמורה. שאין בו כלום. אבקה בלתי מזיקה במקרה הטוב, כך נחשף.
לאחרונה המשווק ובעל הפטנט נשלח לכלא על הונאה. לפני שהספקתי לומר לו שאני מרגיש כמו אידיוט גמור ולקלל אותו על סכומי העתק שהוצאו, שלף מתיקו תוסף נוסף והבהיר לי שאני חייב לנסות אותו, כי זה ורק זה ישנה לי את החיים.