המקום היחיד בכתריאליבק'ה המתפוררת שבו ניתן לראות את העם שהיה לנו פעם, עד הליך הפירוק לגורמים שיצר בנימין נתניהו, הוא חדר מיון. במקרה הזה המיון של קופת חולים מכבי ברמת השרון. חבל שרוטמן ואמסלם לא רואים את זה.
ראיתי שם הכל מכל: אשכנזים, מזרחים, חרדים, כיפות סרוגות, ערבים, יוצאי אתיופיה, עובדים זרים ממוצא אפריקאי. כולם הגיעו לשם כי משהו לא בסדר איתם, או אצל קרוביהם. כולם יושבים בשקט מופתי בהמתנה לתורם: לטיפול של אחים או אחיות, צילומים ורופאים. אין התלהמות, אף אחד לא מתפרע, לא צועקים לרופאים: "אשכנזי מניאק, חבל שלא הלכת בשואה". גם לרופאים ואנשי צוות ערבים מתנהגים בכבוד. מיקרו־קוסמוס שאפשר ואף רצוי להתגעגע אליו.
אני הגעתי אחרי שהחלקתי ונחבלתי בצלעות ובבית החזה. ניסיתי להימנע מהאירוע, אמרתי לעצמי שהכאב הבלתי נסבל הוא תוצאה של פגיעה בבין־צלעיים וזה יעבור. אבל הכאב לא עבר, הוא החמיר. הטעות היסודית שלי הייתה שלא לקחתי את כיפוש, שהייתה באירוע חברתי. בדרך כלל היא מתווכת לי את המציאות ומטפלת בניירת, כי אני לא טוב בזה, וכאשר אני כואב ועצבני, המיזנתרופיה משתלטת עליי ואני בלתי נסבל.
ישבתי בהמתנה והבטתי מסביבי. חשבתי כמה טוב היה אם הייתי גורר לכאן את שמחה רוטמן ודודי אמסלם, כדי שיצפו בעם שהם לכאורה נציגיו באגם הדרעק. למה לכאורה? כי הם מייצגים רק את האגו של עצמם. הציבור מעניין אותם פחות מנפיחה. בזמן שלי במיון הזה טופלו יותר מ־300 מטופלים בידי שלושה רופאים בלבד. אם רוטמן ואמסלם היו רואים את זה, אולי היו מחוקקים חוק שיחייב את קופות החולים ובתי החולים לשבץ שישה־שבעה רופאים במשמרת כדי להקל על סבלם של המטופלים. אבל אין עם מי לדבר באגם הדרעק, הם עסוקים בעילות למיניהן, לא בסבל.
הכאבים חיסלו אותי, כל תנועה ונשימה לוו בכאב. עוד לפני שהגעתי התקשרתי לחבר, לאבי, שמתעסק במשככים למיניהם. הסברתי לו את הסימפטומים וביקשתי "ויטמינים" לשיכוך מהיר.
"קוף, אני מכין לך סי מוגבר. תעבור לקחת", אמר.
"מה תעבור לקחת? אתה חצי דפוק, באמא. אני קורס פה. שלח לי שליח לרמת השרון".
"חחח... חחח... אני חולה עליך כשאתה מתעצבן, כמו ברדיו ובטלוויזיה. טוב, חצי שעה הוא אצלך. תצא אליו, הוא לא מסתובב במקומות כאלה, הוא יטלפן. זה חזק הוויטמין, אל תיקח לפני שאתה מגיע הביתה, זה יפיל אותך. תרגיש טוב, אח שלי".
אחרי 40 דקות הסחורה הייתה כבר בכיס. "אבי אמר שתיקח בבית", הסביר השליח, שהיה חמוש בקסדה שחורה ובמשקפיים של באטמן. הוא כבר טס משם, ואני הפנמתי.
אחרי עוד 40 דקות הגיע תורי. הרופא ד"ר גינוסר היה אמפתי לסבלי. הוא צייר לי על דף את גרף הכאבים, ואמר: "הכאב יתגבר בהתמדה, עד שתרגיש הקלה. אין לנו איך לטפל בזה, רק משככי כאבים. אני אתן לך אופטלגין בטיפות. תיקח 40 פעמיים ביום, עוד עשרה ימים, אם תנוח, תרגיש הקלה, עוד 30 יום תתעורר ללא כאב, מניסיון. בוא נצלם אותך לראות שאין חור בריאה. למה אתה מזיע ככה? אתה בסדר? אתה לא נראה טוב, לחץ הדם שלך 70/160, אבל זה נורמלי לטראומה".
"אני בסדר, דוק", השבתי לו. "לא צריך אופטלגין, התארגנתי בעצמי. רק תארגן לי צילום".
הוא באמת ארגן לי במיידי, גם לא היה תור בשני חדרי הרנטגן. הטכנאי היה מקצוען ומקצועי. "צריך חמישה צילומים, בוא נתחיל. תיצמד ללוח. קח קצת שמאלה, לא עם הרגליים, תטה שמאלה. יואו, אני לא מאמין. תגיד, אתה מהרדיו והטלוויזיה, נכון? אמרתי שתטה שמאלה, מה קשה להבין?"
"כואב לי, בנאדם. קשה לי לזוז. ואל תתלהב מעצמך, גם אשתי אומרת שאני לא מבין כלום, סתום על מלא". הוא הגיע מחויך וארגן אותי לצילומים. התברר שאין פגיעה בריאה ולא אוויר כלוא בבית החזה. "יש עליי", אמרתי לעצמי. "אני משפחת קופמן, אנחנו שלד חזק של אשכנזים, מהסוג שדודי אמסלם מתעב במיוחד".
חזרתי לדוקטור, שציווה עליי לנוח. יש לי בעיה עם "לנוח" בפקודה. אני מאוד אוהב לישון, גם 20־15 שעות בלי בעיה, אם לא פוקדים עליי. ב"לנוח", אני תמיד מחפש מה לעשות. אז הגעתי הביתה, ובדרך הרגשתי כל באמפר בכביש.
כיפוש הכינה לי מרק קניידלך, כאוכל מנחם. היו 15 כדורים, גיאצ'ו ביקש לאכול איתי. אמרתי לו שייקח לבד מהקערה, כי קשה לי להזיז את יד ימין. הוא ארגן את עצמו בקערית נפרדת ואמר שהוא יאכיל אותי. צחקתי ואמרתי לו שעוד יהיו ימים שהוא ייאלץ להאכיל אותי, אבל בינתיים אשתמש ביד שמאל.
"אבא, תן לי". הוא העמיס כדור, בלי לחתוך אותו לשניים. "נו, אבא, תפתח פה גדול". התפוצצתי מצחוק: "אתה רוצה שאחנק? תפרוס את הכדור לשני חצאים עם הכף".
הוא רץ למטבח והביא סכין. "רגע, אני אחתוך. הנה, תפתח פה גדול". אחרי שלוש כפות הוא התעייף וביקש שאבלע בכל כף כדור שלם. "אבא, זה ייקח הרבה זמן ככה, כי גם אני אוכל. מה זה כואב לך? אתה חזק, אבא, מחר אנחנו הולכים לבריכה, הבטחת לי".
"גיאצ'ו, נראה מחר. אם ארגיש טוב, אז נלך".
"אבא, אתה תרגיש טוב, אני סומך עליך".
"גיאצ'ו, קח את אמא לבריכה".
"לא, אבא. אמא לא טובה בכדורמים. אתה תבוא איתי. עד מחר אתה תהיה אלוף, אני יודע את זה".
אמרתי לו שאם ילך לישון, זה יזרז לי את ההחלמה, אז הוא מיד הלך לחדר. שלפתי את הוויטמינים מהכיס, בלעתי אחד אחרי המקלחת, ונרדמתי ל־11 שעות. התעוררתי עם כאבים, אבל עם חזון להחלים.
שכבתי במיטה ועברתי על ציוצים. נתקעתי בטלי גוטליב, סוג של סיט־דאון־טראג'די. "כל לוחם בגולני יכול להיות טייס, יש תחליף". ולאישה הזו החוק קורא מחוקקת. נועם, גולנצ'יק בעברו, ענה לה: "גברת, אני הייתי בגולני ופעם ירינו על הצל של עצמנו, כי חשבנו שזה מחבלים"; מתן חלק, חובש קרבי בגבעתי בשירות הסדיר, סופר ותסריטאי שאני אוהב במיוחד, ענה לטלי: "פעם פתחתי בנוהל מעצר חשוד על כלב, באמא שלי". מאחר שאני מכיר את מתן, אני גם מאמין לו.
צה"ל בדרך הבטוחה להפסיק להיות צבא ההגנה לישראל. הקרע בציבור מחסל אותו מהר. איני יכול לקרוא למתנדבים "סרבנים". טייסים שטסו עד גיל 51, כי התקנות לא מאפשרות להם יותר, אינם סרבנים, הם רק הפסיקו להתנדב, הם לא חייבים לאף אחד כלום. אבל צה"ל במתכונתו עד ינואר 2023, לעולם לא יהיה אותו צבא. הגיע הזמן לחתור לשלום, כי אין מספיק לוחמים שמוכנים למות בעד ארצנו, כי גם הארץ אינה ארצנו, היא ארץ שסועה בין חילונים, דתיים, וחרדים שרובם משתמטים.
סגירת צירי תנועה במסגרת ההפגנות תגרום לגסיסה של העייסק הזה, זה רק עניין של זמן. בטח אחרי הגופה הראשונה. המיליציות של בן גביר, כוח ואגנר בחסות טריקו שכתוב עליו ימ"ר, מפעילי מכת"זיות שמחפשים את פלג הגוף העליון של מפגינים, גם על מדרכות, קרובים לספק לשר לביטחון לאומי את הגופה הראשונה, שהוא מייחל לה בלבו, כמנחה למצביעיו ותומכיו.
הפטנט החדש של המשטרה בפיקוד בן גביר הוא פתק שקוראים לו כתב מינוי, עם קשקוש של מישהו וכובע של שוטר. כל המתחפשים האלה, שקוראים להם סמויים, מסרבים לתת פרטי זיהוי, ציידו אותם בפתק. לך למח"ש עם פתק. הפס"ד המזכה של סנ"צ ניסו גואטה, בקרוב מאוד נצ"מ, מייתר כל פנייה למח"ש, למשטרה ולבתי משפט. לשוטר כיום, גם למתחפש עם פתק, מותר לעשות הכל, אנחנו נראה את זה בגופה הראשונה. בן גביר יצייץ שהוא מגבה את השוטר.
בעיר אחת קרובה למשכנו של השטן/ גדל ילד, ספק ילד/ תמיד חלם להיות באבא־בובה קטן/
אז ציירי לך חיג'אב, ציירי לך, ציירי לך חיג'אב
עם השנים גדל/ וגם הווירוס המשיחי־פרימיטיבי, השתלט עליו בענק/ עכשיו באגם הדרעק, הוא קומיסר של הטיפשורת/ שמפזר רעל מזוקק/
אז ציירי לך חיג'אב, ציירי לך חיג'אב, ציירי לך, ציירי לך חיג'אב
כן, תוכניתו המפגרת בהתפתחותה של שלמה קרעי מגועליציית האפסים גרמה לי לבצע טייק־אוף על שירו של מיקיאגי, סולן להקת נוער שוליים. מגיע אדון קרעי, אדם נבער מדעת בתחומי הטיפשורת האלקטרונית, ויש לו רעיון איך לחסל את הטלוויזיה.
קרעי כנראה לא מבין את שוק הפרסום, החמצן של טלוויזיה ורדיו מסחריים, אבל שואף להכניס שחקנים חדשים לתחום. פתאום, חסידו של הבאבא־בובה מאזוז הפך למומחה בתחום זכיינות שידורי ספורט. הוא קובע מחירים, יעדים. את השפה הוא אינו מכיר, אבל אצל ביבי כל אחד יכול.
השלב הבא עלול להיות "פסוקו של יום" מפי מאזוז, שידריך נשים כיצד להיות טובות, במטבח כמובן, ליד התנור, הכיריים, הכיור ובעיקר להיות נשים "שתוקות". לא ידוע אם יתיר לנשים להופיע בטלוויזיה, אבל אם כן, ייתכן שרק עם חיג'אב ורעלה, כי סדר חייב להיות. ערוץ ההידברות בטח יזכה לחסות ממשלתית. את התאגיד הוא רוצה להשמיד, את ערוצי הטלוויזיה ותחנות הרדיו של הרשות השנייה שמשלמות מס חאווה לרשות מההכנסות, הוא שואף להשמיד. אוקצור, איראן זה כאן לא בהתהוות, אלא ממש כאן.
אספתי בשבילכם קצת מתאבנים לקראת ארוחת שאבעס קוידש; כמו שאמר איתמר האנרכיסט והבדוקאי: "צמצום עילת הסבירות זה הסלטים שפותחים את התיאבון". לי אין תיאבון, אני מקווה שגם לו לא יהיה.
ניסים ואטורי מתייחס לממשל ביידן, שאלרגי לממשלה בראשות בנימין נתניהו: "מי שרוצה את ישראל כידידה קרובה, זה רק עם נתניהו! אין ישראל בלי נתניהו".
אז הדייר המיותר הזה באגם הדרעק מאמין שארה"ב מחזרת אחרינו לקשר ידידותי. אנחנו נותנים להם 3.8 מיליארד דולר בשנה, אנחנו מגינים על אמריק'ע באו"ם, אנחנו משקיעים במחקר ופיתוח באמריק'ע ואף מממנים את זה. איפה מצאו את הטיפוס הזה?
הבאבא־בובה יגאל לוינשטיין, ראש המכינה הקדם־צבאית בני דוד, בראיון לרדיו FM103: "מי הסרבנים? טייסים, 8200, מטכ"ליסטים – היחידות האלה סגורות לאליטה. סגורות בפני ישראל השנייה 35 שנה".
הימין שולט כאן מ־1977, למעט שלוש שנים של יצחק רבין, שהימין עם הבאבא־בובות שלו דאג לסכל כדי לחזור לשלטון. היה גם אהוד ברק שנה וקצת, ובנט־לפיד שנה וקצת. בכל אותן שנים נמנע מחילונים לשרת 17 חודשים כמו ההסדרניקים, שהוא מטפח בחינוך גזעני לעילא ולעילא נגד כל מה שזז ביהדות, בטח נגד מיעוטים. החילונים חויבו לשרת 36 חודשים מינימום. אגב, טייס יכול לטוס עד גיל 51. מגיל זה בתפקידי מטה, הוא מתנדב. אין סרבנות על התנדבות. לוחם משרת במילואים עד גיל 40. בהמשך הוא מתנדב אם בא לו, אז אין סרבנות על התנדבות. למה לא מלמדים את הנתונים האלה בישיבות הסדר?
פרופ' אביעד הכהן מאוניברסיטת בר־אילן ומכללת שערי משפט: "יש בישראל כ־600 רבנים שלא הוסמכו מעולם. הם גם לא נבחנו, כי הם מקורבים לאליטה החרדית. ביניהם הרב יהודה דרעי, רבנים ממשפחת יוסף, שוויתרו להם על בחינות ההסמכה. רבנים שאינם אליטה ספרדית לומדים לקראת הבחינות עשר שנים".
מעניין, אבל חשוב שהכיפות והחניוקים נגד שביתות שמארגנת ההסתדרות הרפואית, בנימוק "אנחנו משלמים להם". אנחנו משלמים גם על עשרות אלפי רבנים, מיותרים לתפיסתי, ומממנים גם את מוסדות הרבנות הפרימיטיביים, לדעתי, ואני עברתי שם כמה פעמים. עכשיו מה יותר חשוב שהציבור יממן? רופאים או רבנים? שמחה רוטמן רוצה לחוקק חוק שיתיר למקורבים, האליטה של המאכערים, לקבל פטור מבחינות הסמכה.
עמיחי אליהו, חבר בגועליציית האפסים: "כפי שהבטחנו, אנחנו משקיעים 120 מיליון שקל בפיתוח אתרי מורשת באיו"ש. זו בשורה אדירה להתיישבות".
אז אחרי שלקחו 130 מיליון שקל מתקציב שהיה מיועד לחברה הערבית כדי לממן אברכים, עכשיו נמצאו עוד 120 מיליון, לא ידוע על חשבון מי, אבל בטוח לא מכספי דת. לעוני, קשישים, ניצולי שואה, למיגון בתים בגליל עוד לא נמצא פתרון תקציבי, ההפך הוא הנכון. 100 מיליון שקלים קוצצו מתקציבי הרווחה והחינוך כדי לממן קצבאות לאברכים.
חניוקים בבני ברק השביתו את קו 146 של אגד וחסמו את הכביש, כי סירבו לעלות לאוטובוס שבו נהגה אישה. לפי תורת איתמר הם לא אנרכיסטים שצריך להביא ימ"ר ומכת"זית כדי לפנותם, הם בטלנים מתוקים בעולמה של התוירה. להם הכל מותר, זו לא אכיפה בררנית, כי ככה אלוקים אמר.
איתמר בן גביר על המדיניות בהפגנות בקפלן: "המדיניות שלי מתחילה לחלחל. אחד ההישגים שלי בחצי השנה האחרונה, שניצב עמי אשד הלך הביתה". לאיתמר אין שום הישג כחבר בגועליציית האפסים, אפילו לא אחד. הדחתו של ניצב אשד מהמשטרה, זה רק עוד כישלון מפואר בשרשרת הכישלונות שהרסו את ביטחון הפנים בישראל.
ברק רביד בוואלה!: "ישראל סירבה להצטרף להודעה אמריקאית נגד חקיקה אנטי־להט"ב בהונגריה. כ־40 דמוקרטיות מערביות חתמו על תמיכה בהודעה. ישראל ופולין סירבו". כן, ביבי הוא תומך ידוע בזכויות להט"ב. גם הכיפות והחניוקים בגועליצייה ידועים בעולם כתומכי זכויות להט"ב.
יצחק גולדקנופף, חניוק, חבר בגועליציית האפסים: "צריך למצוא דרך כדי לגרום לטייסים להיות נאמנים למדינה"... חחח... חחח... האירוניה מתאבדת. הבנאדם מנהיג פוליטי בחברה שלא תורמת לביטחון המדינה, אבל הוא רוצה לחנך אחרים כדי שיהיו נאמנים.
הרב הראשי לישראל, דוד לאו, כתב לראש ממשלת שוודיה: "פגיעה בקודשי ישראל היא אנטישמיות ולא חופש ביטוי". אתמול התלווה כומר מכנסיית דורמיציון מירושלים לשרת המדע של גרמניה, לביקור בכותל המערבי. מכיוון שענד צלב, נאסרה כניסתו עד שיסיר את הצלב. הוא סירב, בהתערבות של מנהל בשטח, נמנע ביזיון שהיה מרים עלינו את הוותיקן, בין השאר. אנחנו חזקים בלחנך את העולם נגד אנטישמיות, אבל יורקים על אנשי דת נוצרים בירושלים, ומונעים מהם כניסה לכותל. כי בגזענות אנחנו תופסים את שלושת המקומות, בכל פודיום בינלאומי.
ארנון סג"ל, אחיו של עמית ובנו של חגי, המחבל מהמחתרת היהודית, תרם כליה להצלת יהודים שזקוקים להשתלה. הוא התנה את התרומה בשימוש להצלת חולים יהודים בלבד. מוחמד מחמיד היה בן 16 במותו. הוא נרצח כאשר נקלע בטעות לקרב יריות בין ארגוני פשע, באום אל־פחם ב־21 במאי 2021. משפחתו תרמה את איבריו, שהושתלו בחמישה חולים יהודים.
"אני חי במדינה, ומבקש שכל האנשים יחשבו שיהודי וערבי זה אותו דבר", סיפר אביו אחרי ההחלטה על תרומת איברים. שתי תרומות, שתי החלטות, אחת גזענית לחלוטין ואחת טהורה, שמטרתה רק להציל חיים. זו עוד דוגמה שמראה מדוע אין סיכוי לחיים משותפים כאן. התרומה הבאה של יהודי, או משפחתו, עלולה להיות מותנית בתרומת האיברים רק ליהודי שומר מצוות, או ליהודי אשכנזי או מזרחי, אסור לתרום ללהט"ב, אסור לתרום ליוצאי אתיופיה, אסור לתרום למי שלא חי באיו"ש, בקיצור אין גבול לגזענות, היא הדלק שמתדלק את היידעלך.
הבאבא־בובה משה הילל הירש, שבכלל לא חי כאן, פרסם גילוי דעת שאוסר על שימוש בבינה מלאכותית. "הדרך היחידה לעמוד בניסיון זה היא על ידי התנתקות מוחלטת. להיות מובדלים לגמרי מהמכונה הזאת. לגמרי, לגמרי".
אין ספק שהוא מתקדם בחשיבתו. אני כבר מתפלל ליום שבו הבינה המלאכותית תמציא לנו רב מודרני יותר בהשקפתו, שיבין באיזה עולם הוא חי, שלא יתגעגע ליוסף ואחיו או לכל סיפור אחר מהתורה ההזויה.
חדשות 12: השר לפיתוח הנגב והגליל, יצחק וסרלאוף, נפגש בקריית שמונה עם אהרון מאיר דמארי, חבר ברשימת עוצמה יהודית לאגם הדרעק. אהרון הצדיק הוא עבריין מורשע בעבירות סמים ואסיר משוחרר. מעניין לכמה חברים בגועליציית האפסים אין חברים עם רזומה של עבריינים. מצד שני, אם מנהיג עוצמה יהודית הוא עבריין וטרוריסט מורשע, צריך לקבל את הקשרים האלה בהבנה.
זהו זה, קינדרלך של שבת. השבוע יציינו כאן חלק מהיידעלך את ט' באב, בצום ובקינות על חורבן הבית, בגלל שנאת חינם ולשון הרע. שעה לפני הצום הם יפסיק לטנף ולהתגזען, שעה אחרי הצום הם יחזרו לטנף ולהתגזען. ככה זה, טקסים זה יפה רק לשעת הטקס, הצום אמור לנקות את החטא לכמה שעות.
כפי שפסק ההגר"י זילברשטיין: "התוספת במלגת הדתות תתחלק בין האברכים לראשי הכויללים ויוסיפו עוד קצת לאברכים. ערך הכסף מאוד נשחק, ויוקר המחיה עלה מאוד".
צודק הבאבא־בובה, מאוד עלה היוקר. הוא עולה בהתמדה כל יום, כי חילוני חייב לממן משפחות של אברכים בבני ברק, אלעד, מודיעין עילית, ביתר עילית ועוד. חבל שהבאבא־בובה לא חידש את הפסק: "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות".
צום קל.