במהלך שמונה השנים האחרונות מבטיחים במפלגות השונות להעביר את הצעת החוק נגד אלימות כלכלית. מטרת החוק היא לתת מענה לבן/בת זוג שסובל מאלימות כלכלית בתוך מערכת היחסים הזוגית.  אלימות שנושאת אופי כלכלי כלפי בן זוג עלולה להיות קשה לא פחות מסוגי אלימות אחרים.

היא מתקיימת לעתים לצד התנהגויות אלימות נוספות, אך יכולה להתקיים במסגרת יחסי בני הזוג באופן עצמאי. החוק מבקש לקדם ולהגן על הזכות לחיים חופשיים מאלימות, לעגן את האלימות הכלכלית כעוולה אזרחית וליצור צו ייחודי למניעתה.  הצעת החוק, שנכתבה על בשרם ועל בשרן של גברים ונשים שסבלו וסובלים מאלימות כלכלית, עברה גלגולים וידיים וניסוחים ותיקונים.

עמותת "רוח נשית" (גילוי נאות: אני משמשת כדוברת שלה, אך הטור נכתב על דעתי בלבד), העמותה היחידה בישראל שעוסקת באלימות כלכלית ודואגת ללמד נשים נפגעות אלימות להיות עצמאיות כלכלית, שותפה בניסוח ובקידום שלו. מטבע הדברים ומטבע הזיקה לנושא, ברור שלרוח נשית החוק הזה חשוב והיא מובילה ונושאת את הלפיד כדי לקדם אותו. אבל עוד ארגונים ושותפים, ובעיקר חברות הכנסת זהבה גלאון, גילה גמליאל, וזה תקופה ח"כ מירב כהן, שהגישה אותו לוועדה להצבעה, ניסו לקדם אותו ולהעביר אותו לספר החוקים של ישראל.

שר המשפטים יריב לוין יודע בעצמו עד כמה החוק הזה חשוב. הוא אמר זאת לפני שביקש מעל במת הכנסת לערוך בדבר החוק תיקונים ולהציג אותו שוב "בעוד חודשיים". ארבעה חודשים מאוחר יותר עלתה ח"כ מירב כהן והציגה את הצעת החוק, לבקשת לוין. 49 חברי כנסת הצביעו בעד, 54 הצביעו נגד. גמליאל, שהייתה שותפה לקידום החוק ועמדה על חשיבותו, הצביעה למרבה הפליאה נגד החוק. האם השרה טועה לחשוב שמצבם של נפגעי ונפגעות אלימות כלכלית השתנה מאז ניסתה היא להעביר את החוק?

ולוין? מעל בימת הכנסת הודיע השר שהחוק חשוב והכרחי, אבל הנוסח לא נושא חן בעיניו. וגם אין תקציב. ח"כ מירב כהן העירה את תשומת לבו לעובדה שלא השתתף באף ישיבה, פגישה או שיחת טלפון לטובת החוק שהוא מודה בעצמו בחשיבותו, וגרסה שמדובר בהחלטה מיזוגנית. אני תוהה אם השר לוין טרח לקרוא את הצעת החוק, משום שהוא אומנם מגן על הנשים במשפחתו ועל כל בנות הקהילה שלו, אבל גם על לוין עצמו ועל הגברים במשפחתו בהווה ובעתיד וכמובן שגם על בני קהילתו. משום שהחוק הוא א־מגדרי ואינו מבחין בין המינים, העדות או התרבויות. 

לוין יכול היה לעשות היסטוריה. הוא בחר שלא לעשות אותה. עצוב לי באופן אישי. עצוב לי גם על לוין. על כך שלא הבין את ההזדמנות שנקרתה בפניו. ד