החילוניות בישראל היא במגננה. חילונים חוששים, מוטרדים אפילו חשים מאוימים. בדיווחים, סקרים, מאמרי דעה, פרשנויות והערכות המתפרסמים באחרונה באמצעי התקשורת בישראל שנכתבו על ידי חילוניים מצטיירת תמונת מצב של תנועה, של אורח חיים, של הרגלים שמתנכלים להם, שמנסים להגביל את קיומם, לשים עליהם מצור חברתי. 

בטלוויזיה הוקרנה הסדרה "חילוניות", סרט תיעודי ארוך על חילוניות, שביטא (לפי הביקורות) מאמץ להציג באור חיובי ויצירתי את העבר של החילוניות בארץ ואת חשיבותה ומרכזיותה לחברה.  כותבים משתדלים באחרונה להסביר עד כמה חשובה החילוניות, עד כמה חשוב להתמודד ולהגן על מעמדה ועתידה מפני אויביה, מפני גילויי הדתה וניסיונות להצר את נוכחותה במציאות החברתית.

מה קרה? מה מפחיד פתאום כל כך את החילוניים? האמת היא שום דבר משמעותי, שום איום רציני, שום  סכנה מוחשית אינם מאיימים ואינם מסכנים את החילוניות בישראל. נכון שקיימת ובועטת בישראל ממשלה קיצונית נשלטת ומונהגת על ידי סיעות חרדיות. נכון שראשיהן, פוליטיקאים קטנים ונכלוליים, עמלים קשה לקדם חוקים ומהלכים שמטרתם חיזוק הדת בישראל. נו, אז מה? גם אם הם יצליחו להשיג את אישור החוקים והמהלכים, זה לא יפגע כמלוא הנימה בחילוניות. זה לא יפריע לחילוניים להמשיך לנהל את אורח חייהם, החף והחופשי ממצוות ומנהגים דתיים. הם יוכלו להמשיך לנסוע בשבת, לאכול לא כשר, לא לשמור ואפילו ללעוג לדינים הנוגעים ליחסים  שבינו לבינה. ראשי המפלגות החרדיות, השרים והח"כים שלהם אינם מייצגים את היהדות האמתית. הם אינם איום על החילוניות. אין לחילוניים ממי לחשוש.

מאז קום המדינה, בחורי ותלמידי ישיבות אינם מתגייסים לצה"ל. אבל זה לא הצית שנאה ולא גרם לפילוג ולשסע הנוראיים המתחוללים באחרונה לנגד עינינו. כי בעבר, בשנים שלאחר קום המדינה, מנהיגי המפלגות החרדיות היו יהודים תלמידי-חכמים, נבונים, פייסנים, שידעו איך לחיות ואיך להתנהל בשלום ובשלווה ואפילו להתחכך עם לא דתיים, עם מנהיגי מפלגות חילוניות. מנהיגה הבלתי נשכח של אגודת ישראל הרב יצחק מאיר לוין זכר צדיק לברכה נהג לשוחח בידידות עם מאיר יערי מנהיג השומר הצעיר, ובנימין מינץ מנהיג פועלי אגודת ישראל וחסיד גור היה מיודד עם משה סנה מנהיג המפלגה הקומוניסטית. למנהיגי המפלגות החילוניות היה כבוד ודרך ארץ לראשי המפלגות החרדיות. הדת לא נפגעה ולא נעלבה מכך והחילוניות פרחה ושגשגה.   

לא צפיתי בסדרה "חילוניות". אבל אני אוהב היסטוריה. החילוניות היא עתיקת יומין ותולדותיה כמעט כתולדות היהדות. הזרעים הראשונים של החילוניות נטעו על ידי הצדוקים, כת שפעלה בימי בית שני שחבריה דבקו בתורה שבכתב והתנגדו לפירושי הפרושים, החרדים של אז. אחרי כן פעלה כת הביתוסים, שהייתה קרובה לצדוקים. חכמי התלמוד מספרים על תנא שסרח, אלישע בן אביהו שאותו הם כינו "אחר". במדרש רבה ויקרא כ"ד, מסופר: "משל לכהן גדול שהיה מהלך בדרך ונזדמן לו חלוני אחד". החילוניות התפשטה והתרחבה יחד ובמקביל ליהדות. בתל אביב מעוז החילוניות, פרחו ושגשגו חצרות חסידיות בהנהגת אדמו"רים פעילים עד לשנות ה-60 של המאה. שנים רבות היה קיים דו קיום ושלום בין החילוניות החזקה בעיר ליהדות החרדית-חסידית הפורחת.

עם זאת, קיים הבדל בין החילוניות של פעם לזאת של השנים האחרונות. לחילוניות של היום חסרה אידאולוגיה. במלים אחרות - היא לא אפיקורסית. יהודי אפיקורס הוא יהודי שלמד ולומד גמרא, אוהב לעיין ברמב"ם, מכיר את המקורות, נהנה מספרי וסיפורי חסידות. אבל טוען, "זה לא בשבילי. אני לא רוצה לקיים מצוות, לא מעוניין לשמור שבת". החילוניים של היום, רובם הגדול והמכריע, לא ראו דף גמרא מקרוב, לא פתחו ספר רמב"ם, לא מכירים בכלל את המקורות. הם אינם אפיקורסים. פשוט נוח ונעים להם לחיות לפי רצונם ובלי עול של מצוות.

שיאה של החילוניות ועוצמתה באה לידי ביטוי בתנועת ההשכלה - תנועה שפעלה בקרב היהודים במרכז אירופה במאה ה-18. אבל עצם שמה "השכלה" מוכיח כי יוצריה, תומכיה ומוביליה היו משכילים, ידעו את היהדות ואת המקורות אבל החליטו על דרכים אחרות לחיות את חייהם. אחרי ההשכלה, באה לעולם הציונות שגם היא היתה ביטוי לחילוניות ידענית ומשכילה.

היום החילוניים מחפשים ודורשים נוחות, תחבורה ציבורית בשבת, הפעלת הרכבת התחתית בתל אביב בשבת, גיוס תלמידי ישיבות לצבא. זה לא פשע לשאוף לחיים נוחים. ומותר ואף רצוי לדרוש שוויון של שירות צבאי. אבל זאת לא חילוניות אמתית. זאת לא חילוניות אידאולוגית, זאת לא התנגדות אפיקורסית ליהדות.

זה מה שקורה היום גם ליהדות בישראל. זאת יהדות נעדרת פנימיות. זאת יהדות ראוותנית, של ציציות בחוץ ופאות מתנופפות משני צדי הפנים. בקריאת שמע אומרים "וראיתם אותם", הכוונה היא שהמתפלל יראה את הציציות שהוא מחזיק. הכוונה איננה להפגין את הציציות ברחוב לראווה. מיד אחרי כן נאמר "וזכרתם", זה מה שחשוב, לזכור את המצוות ולקיימן. יהדות היא אינטימית, בין היהודי לאלוהים. לא לראווה בפומבי. מיכה הנביא מזהיר ומתריע, והצנע לכת עם אלוקיך. 

חילוניות איננה מחויבת לצניעות. להיפך, היא מוחצנת, ראוותנית. זהו חלק מקיומה המתמשך והמובטח. עוצמתה של החילוניות בישראל יכולה הייתה לשמש יסוד למחווה של הסכמה לאי הפעלת הרכבת התחתית בתל אביב בשבת. במקום זה החליטו חילוניים להיאבק דווקא על הפעלתה של התחתית בשבת. הם לא אפיקורסים משכילים. הם סתם חילוניים.