לא היה ראוי בעיניי להקדיש לעו״ד אליעד שרגא טור לולא היה יו"ר התנועה לאיכות השלטון. עו״ד שרגא מעדיף להסתתר תחת מעטה של חיסיון כאשר פרסום אינו נוח לו או עלול לפגוע בשמו. לכן הזדרז לפנות לבית המשפט בדרישה למנוע פרסום פרשה שאותה חשף באומץ העיתונאי גיא פלג בערוץ 12, שעל פיה גבה שרגא שכר טרחה מופרז של 1.5 מיליון שקלים מאישה קשת יום, כשייצג אותה בתביעה לעיזבון של אחיה הערירי שהיה נכה צה"ל.
עו"ד שרגא משתמש בתקשורת כדי להאדיר את שמו ומעסיק משרד יחסי ציבור כדי שעלילותיו יתפרסמו לכאורה בהרחבה בתקשורת. ביד אחת הוא מנופף בצורך לחשוף את האמת, וביד שנייה מבקש לחסום פרסום שאינו משרת אותו. בית המשפט החליט כצפוי שלא להיענות לבקשה, וסירב להוציא את הצו.
אני עוקב אחרי התנהלותו של שרגא בעתירות שהוא מגיש לבית המשפט העליון, שם הוא מפגין יהירות והתנהלות שמעוררת לעתים שאט נפש. נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות הפסיקה באחד הדיונים האחרונים את נאומו הטרחני של שרגא, וכשלא ציית היא קטעה את דבריו ותבעה ממנו להשמיע רק טיעונים משפטיים. כשעתירותיו של שרגא וחבריו לא מתקבלות, לא הוא ולא התנועה לאיכות השלטון מחויבים בהוצאות משפטיות. האם שופטי העליון חוששים משרגא או מהתנועה שהוא עומד בראשה? האם הם היו פוטרים בדרך קבע גם עורכי דין אחרים, שהעתירות שהם מגישים נדחות יותר מפעם אחת? ייתכן ששרגא והתנועה שבראשה הוא עומד זוכים ליחס מועדף שאינו שמור לפרקליטים אחרים?
קראתי את תגובתו של שרגא שטען שאין מדובר באישה קשת יום, כפי שהלקוחה והבוררת בתיק בחרו להציג, אלא באישה אמידה. וכשמדובר בלקוחה אמידה, האם יש מקום לנהוג כלפיה כפי שנהג לכאורה עו״ד שרגא, ולתבוע שכר טרחה של מיליון שקלים וחצי?
שרגא, שמציג עצמו כלוחם צדק, שנאבק נגד תאוות בצע ושחיתות, נהג להחתים את לקוחותיו על מסמך שלפיו כל חילוקי הדעות שיתגלעו בעניין שכר טרחה יימסרו אך ורק לבוררות שעליה יחול צו איסור פרסום ושתתקיים בדלתיים סגורות.
עו"ד שרגא טען בתגובה שפרסום הפרשייה שבה נקשר שמו קשור לכך שהוא אמור לייצג את התנועה לאיכות השלטון בבג"צ בעניין נבצרותו של ראש הממשלה נתניהו, ולכך שהוא אחד ממובילי העתירות נגד החוק לצמצום עילת הסבירות. לא ברור איך תלונה של לקוחה שסבורה שנעשקה - כמו גם ביקורת חריפה שספג מהבוררת בתיק על כך ש"האדיר את שכרו לעתים שלא לצורך", כמו קביעה אחרת של הבוררת, שמדובר ב"גבול הדק שבין הסכם חוקי להסכם הנוגד את תקנת הציבור" - נוגעות לפעולות המחאה שבהן משתתף שרגא.
הרושם הוא ששרגא הפך עצמו מעורך דין לעסקן פוליטי, ולכן קיימת חובה עיתונאית לבקר את מעשיו ולחשוף את מעלליו. שרגא לא יכול להלך בין הטיפות. הוא לא יכול לעשות שימוש באמצעי התקשורת כשהדבר משרת את צרכיו ומאדיר את שמו, ובה בעת כשהדברים לא מתאימים לו להתבכיין על פגיעה בשמו הטוב.