נתחיל בכותרות שליוו אותנו השבוע בדבר חתירה למתווה בין מצדדי ומתנגדי הדיקטטורה: עד שהצעות הפשרה של הנשיא יצחק הרצוג לא ייחתמו פלוס ערבויות (אמריקאיות?), שום דבר לא קורה באמת. כבר היינו בסרט הזה.

נמשיך עם מצב הרוח הלאומי לפני מלחמת ששת הימים, שהיה ברמה שמתחת לקו האדום של מפלס הכנרת. הוראות ההפעלה בנתב"ג היו שהאחרון יכבה את האור. ואז הגיע גמאל נאצר, הנשיא המצרי, ופתח בשרשרת של איומים ופעולות שגרמו לפריצת המלחמה. בסיומה עברנו מדיכאון (כולל נאום מגומגם של ראש הממשלה לוי אשכול) לאופוריה, ושר הביטחון משה דיין הפך להיות גיבור העם.

הוא מונה סמוך לפרוץ המלחמה בלחץ תקשורת וציבור מבואס, כולל תנועת "נשות וינדזור העליזות" (והפריבילגיות) שהפגינו בעד מינויו. בייחוד מונה דיין עקב טפשת פוליטית שהפכה אותו משר זניח ל"דיין" – המותג הבינלאומי. יואב גלנט הוא לא דיין ולא רמטכ"ל הניצחון יצחק רבין, הוא לא כייס קרדיטים כמו בנימין נתניהו, והעניין שמטריד אותי כיום הוא הלקח של מלחמה כמשנה משחק.

לא מכבר נסע שר הביטחון גלנט לארה"ב כדי להיפגש עם מזכיר האו"ם. הם "דנו בחידוש המנדט של כוח יוניפי"ל בלבנון". ולמה הם דנו? כי "איראן דוחפת את חיזבאללה לפעולה". מדובר בספין שקוף. גלנט הוא לא ממש שר ביטחון, אלא קנה קש חסר בסיס פוליטי שמתנדנד בהתאם למשחקי הכוח בין הרמטכ"ל הרצי הלוי, שר הביטחון בשטחים בצלאל סמוטריץ' וראש הממשלה נתניהו.

תרגיל נבזי
הדיווח על שיחות בעניין תוכנית הגרעין הסעודית נועד להעביר מסר כאילו מישהו מקשיב לנתניהו. ישראל מוּדרת מהמגעים בין ארה"ב לסעודיה, וגלנט את נתניהו מקשקשים על "תנאים" שאיש אינו לוקח ברצינות. מה שחייבים לקחת ברצינות הוא שגלנט הגיע לארה"ב ולאו"ם כדי לבנות הצדקה למלחמת מנע שאנחנו נפתח בה (כאמור, "איראן דוחפת את חיזבאללה לפעולה").

צה"ל אכן מתכנן תקיפה יזומה בלבנון ברמה של שימוש אופטימלי בכוחות ומימוש מיידי כשתיווצר הזדמנות. צה"ל מכין, אבל לא מוכן לעשות בזה שימוש ללא קונצנזוס לאומי רחב וללא סיכול המהפכה המשטרית ובלימת הסרבנות.

הבעיה: המכניזם שעובד לטובת קונספירציית המלחמה של נתניהו ושות' הוא שגרת הפרחת איומים ואזהרות בכיוון לבנון, חיזבאללה ואיראן. והיה ואכן תפרוץ מלחמה, היא לא תפתיע איש, כי "הורגלנו" לחשוב שהיא תגיע. כמו הגשם בחורף, כמו תקלות ברכבת.

הטבע האנושי עובד כך. אם את, אתה, והציבור כולו לא יופתע מאותה מלחמה מדוברת - סימן שהכנת הקרקע התודעתית הצליחה. הלוא ידענו מזמן שתהיה מלחמה, אז ברור שהיא הייתה בלתי נמנעת. נתניהו הרי הזהיר וכדומה.

זהו תרגיל נבזי ושגרתי להצדקת מלחמה בקרב ציבור נבער. כדי להימנע מחשדנות בכוונות זדון של ממשלה שרוצה במלחמה כדי לשנות כיוון, חייב הציבור לדעת את הפרטים מאחורי המשפט "איראן דוחפת את חיזבאללה לפעולה". או במינימום, שהצמרת המדינית־ביטחונית תתייצב כאיש אחד ותאמר פומבית שעל פי מידע מודיעיני מוצק, חיזבאללה הולך למלחמה ואנחנו חייבים לפתוח במכת מנע. וכמובן לדווח לציבור שהאמריקאים מסכימים שהמידע המודיעיני שאומר שמלחמה בשער הוא מהימן. זה לא יקרה, כי אין מידע שמוכיח שהמלחמה באופק.

לא, אין לי גישה לשום ניירת מודיעינית, למעט ה"ניו יורק טיימס" וקומון סנס של קיביצר: אין לאף אחד מהשחקנים, גם לא למדינת ישראל השפויה, אינטרס לפתוח במלחמה. באשר למדינת ישראל הבלתי שפויה, דהיינו הממשלה הנוכחית והשוליים הממש מטורפים שלה – הכל יכול לקרות, והכל בעצם כבר קרה וקורה.

הנכון הוא שגם ללא מידע מאיים או מרגיע יש סכנה אמיתית למלחמה במצבים של מיסקלקולציה. פיגוע רב־חללים שהציבור בישראל (או בעזה, או בלבנון, או סוריה) אינו יכול לעכל מבלי להגיב, ותגובה שעלולה להתגלגל למלחמה רב־זירתית.

ויש כבר אשם, זוכרים? מספרים לנו שהחמאסניק סאלח אל־עארורי דוחף למלחמה רב־זירתית. הדרך היחידה של צה"ל למנוע מיסקלקולציה היא להכיל פרובוקציות פלסטיניות, להפסיק להיגרר, ולנהל מול מתפרעי המתנחלים ונציגיהם מאבק ציבורי ופנים־מערכתי.

"לתפיסת חיזבאללה והאיראנים, ישראל חלשה בעת הזו" (אלוף במיל' ישראל זיו לאודי סגל). המציאות של היום: גם בשיא חולשתה עשויה ישראל להחזיר את לבנון לתקופת האבן. ומה אתם יודעים? ככל שישראל חלשה יותר, כך כוח ההרס שתפעיל במלחמה יהיה קטלני יותר – ואני משוכנע שבענייני הבנה אסטרטגית חסן נסראללה מבין זאת טוב יותר מזיו.

גופה ייצוגית
בינתיים, ככל שזה נשמע מופרך, בהתנגשות בין הרמטכ"ל לראש הממשלה מנצח הרמטכ"ל. לא בנוקאאוט, אבל בנקודות חשובות. לנתניהו יש 64 זוגות ידיים בכנסת, ציבור גדול שעומד מאחוריהם, ומיליציות התנחלותיות מגובות בלפחות עשרה שרים שתובעים לבצע פעולות נקם בעקבות פיגועי פלסטינים, שנגרמים בין השאר בגלל פרובוקציות של מיליציות איתמר בן גביר וסמוטריץ'.

יש לנתניהו תקשורת פודלית ששואגת כאריה, אבל האפקט הלאומי שלה משפיע הרבה פחות מתקשורת המיינסטרים שמתייצבת לצד הרמטכ"ל. מערכת הביטחון הולכת עם הרמטכ"ל, מפלגות האופוזיציה עומדות לצדו, וציבור גדול ותקיף ניצב מאחוריהן ומאחורי תנועות המחאה למרכיביה. סקרים עוקבים זה כמה חודשים מוכיחים שרוב אזרחי ישראל רוצים בממשלה אחרת ובראש ממשלה אחר.

ולא פחות חשוב, מאחורי הרמטכ"ל ניצבים נשיא אמריקאי, מערכת הביטחון האמריקאית וחברות מרכזיות באיחוד האירופי. לכאורה נתניהו אמור לצפצף על יתרונו של הלוי ולעשות מה בא לו. למעשה זה אותו קינג ביבי שמהלך עירום ברחוב, מפעיל את הבריטון המוכני והאמירות הלעוסות, בעוד הרמטכ"ל מנהל את מדיניות הביטחון.

הלוי מכיל את רצף הפיגועים ומצפצף על מחרחרי המלחמה. בעזרת ניצול מחושב של הכוח הניצב מאחוריו, מצליח הרמטכ"ל למנוע מרה"מ להיגרר למחוזות שאליהם מכוונים אותו יריב לוין, סמוטריץ', בן גביר והמיליציות שלהם בכנסת ומחוצה שלה.

הדרך של הלוי לדחות את התביעה למלחמת נקם ולהקצנה בכלל היא להניח לנתניהו "לנצח" בחוץ (לקשקש איומים והבטחות שווא ככל שיעלה על דעתו המשובשת), ובמקביל למנוע ממנו בתהליכי קבלת ההחלטות לרצות את הימין.

ברוב תסכולו חוזר נתניהו לשורשי הטפשת הביטחונית שמטרתה להשליך להמונים גווייה כדי להוכיח שידנו ארוכה ובינתנו קצרה. "מי שישלח טרור נגד ישראל ישלם את מלוא המחיר", הוא מאיים, ותמונות של אל־עארורי, אותו בכיר חמאס, מלוות את הצהרתו. כאילו מדובר בחוזה שמוציא ראש כנופיית פשע על ראשו של ראש הכנופיה היריבה.

אין־ספור פעמים חיסלה ישראל מטרות דומות של אויב "אישי", ואין־ספור פעמים הוכח שאין לסיכול קשר עם ביטחון ישראל או עם חיסול הטרור, להפך. ועדיין, אין כמו גופה ייצוגית חמה כדי להוכיח מנהיגות ומשילות. עאלק.