לרגעים בודדים השבוע ניתן היה לחוש באופטימיות במערכת הביטחון. מתווה הפשרה שגובש על ידי אנשי ראש הממשלה בנימין נתניהו ובית הנשיא ופורסם בערוץ 12, עורר לרגע שמץ של תקווה שאולי הפעם זה אמיתי, שייתכן כי מסתמן תחילתו של נתיב לחלץ את מדינת ישראל ממבוי סתום, אשר מקרין באופן ישיר על צה"ל, אבל גם על גופי מערכת הביטחון הנוספים.
מהר מאוד התרסקה התקווה הזמנית אל קרקע המציאות. פרטי ההסכם, שאכן גובשו למסמך והיו מדויקים לאותה העת, הפכו מהר מאוד לעוד בלון ניסוי, שיורט במהירות קרן הלייזר עוד לפני שהגיע לשיא הגובה. הפרסום המוקדם של פרטי הפשרה, במציאות פוליטית שאינה בשלה לכך מכל הצדדים, הותיר תחושה של משבר עמוק עוד יותר, כזה שרחוק מאוד מפתרון ואף צפוי להחריף את המצב בתוך הצבא.
לנוכח חוסר האמון הבסיסי בין הצדדים, אין זה משנה אם הפעם ראש הממשלה ביקש להגיע לפתרון, או שמא מדובר בעוד ספין, כפי שטוענים במחנה הממלכתי, ביש עתיד ובוודאי נציגי המחאה. ההתנגדות הנחרצת מצד שר המשפטים יריב לוין וגורמים נוספים בליכוד, בנוסף לחזית הנִצית של השרים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, מעלות שאלה גדולה בדבר יכולתו של ראש הממשלה למשול בשריו ולכפות משמעת קואליציונית.
בעבר נתניהו ידע לדרוש עוצר ראיונות כאשר נושאים רגישים שהיו במחלוקת עמדו על הפרק. במקרה הזה, אף שקיימת הסכמה מכל הצדדים שהיו מעורבים במו"מ או עודכנו בפרטי המתווה שפורסם בדבר נכונות המידע, גם מטעם מפלגת הליכוד עצמה יצאה הודעת הכחשה רשמית בנוגע למתווה, שהוצג כשקרי. מה שנותר בסופו של דבר מבלון הניסוי שהתפוצץ, זה בעיקר משבי אוויר חם ביום המחרת, עת הזמין נתניהו את בני גנץ לנהל מו"מ על פשרה בלי תנאים מוקדמים.
במערכת הביטחון מקווים שאולי בכל זאת יקרה נס. קשה מאוד למצוא אופטימיות גדולה בשלב הזה, אבל בהחלט תמצאו שם שפע אמירות ברורות וחד־משמעיות, שלפיהן ללא פתרון וללא הסכם - המשבר בצבא צפוי להעמיק ולגלוש בצורה משמעותית יותר למערך הסדיר והקבע. בטווח הרחוק יותר, מזהירים, תיתכן גם השפעה על המוטיבציה לשירות קרבי. בנוסף, גם גופי הביטחון האחרים כמו השב"כ והמוסד אינם חסינים מפני ההשפעות.
התאונה החזיתית המתקרבת בדמות משבר חוקתי בין הממשלה והרשות השופטת תשפיע אף היא על גופי הביטחון. נתניהו מכיר היטב את ההערכות הללו, שאותן הוא מקבל משר הביטחון יואב גלנט ומראשי גופי הביטחון כולם, שמבהירים לו פעם אחר פעם כי הגעה לפשרה ולהסכמות היא צורך אסטרטגי ביטחוני חיוני למדינת ישראל.
תמונת מצב חמורה
בשבועות האחרונים, לפחות בביטוי התקשורתי, סוגיות הכשירות והמשבר בצבא לא עמדו בראש סדר היום הציבורי. החיים וקצב החדשות המוטרף בישראל מוכיחים כנראה כי גם מציאות קיצונית וכאוטית, שבעבר לא תוארה כאפשרית אפילו בתסריטי מדע בדיוני, דינה לעבור תהליכי נורמליזציה והתרגלות למציאות החדשה. כאילו בצבא לא נפער חור או נפל דבר.
סיבה נוספת לאותו שקט תקשורתי יחסי אפשר למצוא כנראה בכך שבחודש וחצי האחרונים, מאז שעבר בכנסת חוק צמצום עילת הסבירות, תמונת המצב נותרה באופן כללי דומה. מי שהודיע על הקפאת שירות המילואים לא חזר, ומנגד גם לא התרחש גל עזיבות נוסף.
אבל תמונת מצב שלא השתנתה אין בה כדי להעיד כי אין החמרה במצב. סדר גודל של כ־25% מטייסי המילואים הפעילים אינם טסים זה חודשיים, ואין זה משנה אם רק חלק מהם הודיעו במפורש כי הפסיקו לטוס בשל המחאה על המהפכה המשטרית, או מסיבות אחרות. כך גם הפערים במטה המבצעי בחיל האוויר ובבית הספר לטיסה, וכך גם במפקדות ובזרועות נוספות בצבא.
נכון כי בשלב הזה לא מזהים בצבא השלכות על התייצבות אנשי מילואים לאימונים ופעילות מבצעית, אבל במערכת הביטחון חוששים כי עליית מדרגה נוספת, כדוגמת משבר חוקתי והמשך התבטאויות של שרים וחברי כנסת, שלעתים מציגים את הקצונה הבכירה ובכירי השב"כ כנציגי הדיפ־סטייט - עלולה להוביל לסחף נוסף.
כפי שכבר כתבנו לפני כמה שבועות, את מה שעובר על הצבא בחודשים האחרונים ניתן להמשיל לפצוע שנפגע פגיעה פנימית קשה בתאונת דרכים וטרם פונה לחדר מיון לקבלת טיפול. השבועות עוברים ואיתם גם הנזק המצטבר וזמן השיקום הנדרש. אבל יותר מכך, בצבא חוששים מפגיעה נוספת ומזעזוע נוסף, שאותו כבר יהיה קשה מאוד לתקן.
אפשר להמשיך לטעון כי התקשורת מייצרת תבהלה בסוגיה זאת, ובכך היא לכאורה זו שיוצרת את הנזק הביטחוני, כפי שטוענים חלק ממצדדי הרפורמה המשפטית. מנגד, יש בין אנשי מחאת המילואים שטוענים בדיוק את ההפך, כי התקשורת אינה עושה את תפקידה נאמנה ואינה משקפת את חומרת המצב.
בין תומכי הרפורמה למתנגדי המהפכה המשטרית, בכירי הצבא עצמם מציגים תמונת מצב מטרידה ופסימית מאוד לדרג המדיני. החרפה במשבר תוביל ביחס ישיר לפגיעה חמורה נוספת בתוך הצבא, תחמיר את הפגיעה בכשירות ותאיים בפירוק יסודות חשובים לעקרון צבא העם, בהקשרי הגיוס והמוטיבציה במערכי הקבע והסדיר.
ללא פשרות, ללא הסכמות וקונצנזוס, אין כוח בעולם שימנע מהשלכות המשבר, אם יחריף, לחדור שוב את שערי בסיסי חיל האוויר, הקריה בתל אביב ומפקדות הפיקודים המרחביים והאוגדות, הנשענות בחירום בצורה מובהקת על אנשי מילואים. שם ניתן למצוא רבים שעברו מזמן את הגיל שבו חייבים בשירות מילואים.
זוהי תמונת מצב חמורה, שהיא גם למעשה התרעה אסטרטגית שעלולה להתממש כבר בשבועות הקרובים של חגי תשרי. נתניהו מכיר היטב את תמונת המצב, את הנתונים ואת ההערכות. כל הנתונים נמצאים על השולחן, וכך גם החשיבות למצוא את הדרך לפתור את המשבר, שנמצא תחת אחריותו כראש הממשלה.
זירת מטענים ממולכדת
פיגוע רודף פיגוע. אם עד לפני חודש עוד היה ספק למערכת הביטחון היכן מוקד המתיחות המשמעותי ביותר – הזירה הפלסטינית או גבול הלבנון מול חיזבאללה – השבועות האחרונים מאופיינים בירידה ברמת המתיחות בצפון ובעליית מדרגה נוספת במגמות הטרור ביהודה ושומרון, בבקעת הירדן ובירושלים. הזירה הפלסטינית, באופן מובהק, מסומנת במערכת הביטחון כאיום המרכזי כרגע להסלמה ולהידרדרות ביטחונית נוספת.
הפריסה הגיאוגרפית של הפיגועים רחבה ובעלת מאפיינים שונים, מפיגועים מתוכננים ומאורגנים על ידי ארגוני הטרור, בעיקר חמאס והג'יהאד האסלאמי, ועד פיגועי בודדים של דקירה ודריסה. תקופת חגי תשרי, כמעט בכל שנה, היא תקופה מתוחה, והשנה זה נכון במיוחד. השטח רותח כפי שלא היה שנים, וחמאס דוחף ומנענע את העריסה, תוך שהוא נהנה ממרחב חסינות מפני פעולות צה"ל בעזה.
לצד פיגועי הירי הרבים בשנה האחרונה, תקופת הטרור הרצחנית ביותר מאז האינתיפאדה השנייה מאופיינת בקפיצת מדרגה בכל הקשור לאיומי מטעני החבלה. חמאס משקיע בכך מאמץ רב, שהתעצם מאוד בחודשים האחרונים. מטעני חבלה הם אמצעי לחימה פשוט יחסית, שבאמצעותו מבקשים ארגוני הטרור לבסס מערך הגנה מבוצר במחנות הפליטים ובערים הפלסטיניות שבהן צה"ל פועל כמעט מדי לילה למעצר מבוקשים.
מבחינת ארגוני הטרור, מטעני החבלה יכולים לשמש הן לביצוע פיגועים קשים והן להפיכת שטחים עירוניים צפופים ליעד מבוצר שיקשה על פעילות צה"ל, תוך ניסיון לגבות מחיר בחיי הלוחמים ולייצר עבורם הצלחה מבצעית ותודעתית.
איום מטעני החבלה אינו חדש. את הפוטנציאל הגבוה זיהו ארגוני הטרור הפלסטיניים באיו"ש בעבר, כשגם ברצועת עזה שלפני ההתנתקות הפכו מטעני החבלה לאתגר המסוכן ביותר עבור צה"ל. מבצע חומת מגן וחופש הפעולה של צה"ל לפעול מאז בלב הערים הפלסטיניות הפחיתו בצורה דרמטית את יכולות החבלה של ארגוני הטרור בשל הקושי להסתיר לאורך זמן סדנאות ייצור מבלי שהשב"כ יצליח לזהות סימנים מחשידים.
שלא במקרה, איראן וחיזבאללה מעורבים כעת עד צוואר בהברחת מטעני חבלה תקניים וקטלניים הרבה יותר מאשר ארגוני הטרור הפלסטיניים יכולים לייצר בעצמם. בחודשים האחרונים חמאס והג'יהאד האסלאמי, במימון ובתמיכה של איראן וחיזבאללה, מנסים לעבור תהליך של לבנוניזציה, תחת תפיסה מבצעית של אתגור כוחות הצבא בכל פעילות, במאפיינים של לחימת גרילה בשטח עירוני.
שער הכניסה להברחות הוא הגבול הפרוץ עם ירדן, שממנו נכנסו בשנים האחרונות לא רק אלפי נשקים, אלא גם אמצעי לחימה נוספים, ובהם גם מטעני חבלה תקניים. רק בשבוע שעבר נפצעו סמוך לקבר יוסף בשכם קצין ושלושה לוחמים מיחידת אגוז, לאחר שמטען חבלה מאולתר הופעל נגדם.
מטען חבלה משמעותי יותר, דמוי ארבעת מטעני הכלימגור שאת הברחתם סיכלו לאחרונה כוחות הביטחון בגבול ירדן, לא היה מותיר כנראה סיכוי ללוחמים שנפצעו באורח קל בלבד. הברחת מטענים מסוג זה היא מורכבת יותר מהברחת נשקים, ולכן הנחת המוצא צריכה להיות כי ארגוני הטרור בגדה מבקשים לשפר את יכולת הייצור העצמי של מטעני החבלה באמצעות לימוד, פירוק והרכבה של מטעני החבלה המוברחים.
מבצע בית וגן במחנה הפליטים ג'נין התרחש לאחר שמטען גחון שהוסלק בכביש הופעל נגד רכב הפנתר, שבו היו לוחמי ימ"ס בדרכם למעצר מבוקשים. כחלק מתפיסת הגנה, חמושי מחנה הפליטים בג'נין ביצרו את המחנה, מלכדו את דרכי הגישה אליו, הקימו חדרי מצב והציבו מצלמות בכל מקום.
במבצע בית וגן מטרת הכוחות הייתה לפגוע ביכולות הללו שנמצאות ברמה יחסית ראשונית, על מנת לחזור למציאות שגם במחנה הפליטים בג'נין צה"ל יכול לבצע מעצרי מבוקשים מבלי להזדקק בכל פעם למבצע רחב היקף, עם כניסת מאות רבות של לוחמים לשטח.
שני המעצרים האחרונים שהתבצעו השבוע במחנה הפליטים לראשונה מאז המבצע האחרון, ועברו בשקט יחסי, הם איתות חיובי לעמידה במשימות המוגבלות של המבצע. לכך יש לצרף הערת אזהרה שגם בחודשים הקרובים יפעלו בג'נין על מנת לשקם את היכולות שנפגעו, וכי את מודל ג'נין מנסים ארגוני הטרור לחקות עכשיו במחנות פליטים נוספים, כמו נור א־שמס בטול כרם, שגם שם חשף צה"ל מטעני חבלה מוטמנים מתחת לאספלט.
תהליך האבולוציה של מאפייני הטרור שמתרחשים באופן מואץ בשנה האחרונה אינו מבשר טובות על מגמות ההסלמה בשטח והתפתחות הדפוס של לחימת הגרילה מול כוחות צה"ל במחנות הפליטים. ככל שהמצב הזה יימשך, יידרש צה"ל כנראה לביצוע של יותר מבצעים דוגמת בית וגן במחנות הפליטים.
אוויר חם ויחסי ציבור
התקופה המתוחה דורשת ניהוג עדין ומושכל של המתחים שבין לחימה בטרור לבין האוכלוסייה הפלסטינית. חמאס עושה מאמצים רבים מאוד לחבר בין ההשפעות על הזירות ולהוביל להסלמה ולכאוס ברחוב הפלסטיני.
מטרתו, על פי הערכת המצב של מערכת הביטחון, מעבר לפגיעה בישראל ולהרג ישראלים, היא לזרוע אנדרלמוסיה, למוטט את הרשות הפלסטינית, ובסופו של דבר להכין את השטח להשתלטות על מגנוני השלטון של הרשות. לפיכך נדרשת ישראל להפגין שיקול דעת ולא לשרת במערכה מול הטרור דווקא את האינטרסים של חמאס.
כפי שציטטנו השבוע ב"מעריב" גורם ביטחוני שבקיא מאוד בפרטים ובמורכבות היחסים עם הפלסטינים, התחושה המתקבלת היא שיד אחת של ממשלת ישראל מסתובבת עם להביורים בניסיון להדליק שריפות, ואילו היד השנייה עם מטפי כיבוי שהולכים ואוזלים במחסנים.
הדברים נאמרים בהקשר של המחלוקת האחרונה במערכת הביטחון, שוב סביב סוגיית האסירים הביטחוניים ומניעת הסלמה בבתי הכלא בתקופת החגים הרגישה. ייתכן שהשר בן גביר צודק, ושגם אם ייקבע שביקור אסירים ייערך פעם בחודשיים ולא פעם בחודש - לא זה מה שיוביל להסלמה. עם זאת, כל גורמי המקצוע רואים בצעד הזה סיכון מיותר, חסר כל חשיבות ביטחונית ונגוע בפופוליזם זול.
מבחינת הנהלים היבשים, שינוי הנחיות הביקורים אכן חונה תחת הסמכויות של בן גביר, אך זה אינו מבטל תפיסת אחריות בסיסית שאמורה לייצג שר הממונה על תחום כל כך רגיש, שמשפיע על גזרות ביטחוניות אחרות שאינן נמצאות תחת אחריותו.
דרישת המינימום היא לשמוע את עמדות גורמי המקצוע, עוד לפני שמקבלים החלטה או מביעים עמדת נגד. בסופו של דבר, סביר להניח כי ראש הממשלה יכריע כעמדת מערכת הביטחון. בכך יסתיים אולי עוד סיבוב נוסף של אוויר חם ויחסי ציבור, שבעיקר מייצר נזק ואפס תועלת ביטחונית.