משהו: אמונה דתית פירושה להאמין בכל לבך בדבר שאתה לא יכול להיות בטוח שהוא אמיתי.

ראשון! ראשון! ראשון!!!

לפני כולם! לפני כולם!!! נסיעה ברכבת, מהודו לאירופה דרך סעודיה, ירדן וישראל. כתבה בלעדית. קמתי בבוקר לח בשנת לא תרל"ח, העולם כבר איננו אותו דבר כמו אז. יצאתי נרגש עד גבה גלי, חחח, לעבר ספינה בנמל קטן בהודו ידידתנו בזכות ראש ממשלתנו שהטביל את רגלי ראש ממשלתם בים התיכון.

על הספינה הועמס מטען של פילי עץ משובצים בצדף, שהיה מיועד לשוקי פשפשים אותנטיים באירופה הזקוקה לחוויית קנייה בכל סוף שבוע.
“שלום, אני יכול בבקשה לעלות לספינה שלך? אני עיתונאי ישראלי ורוצה לחלוק עם קוראיי ראשון־ראשון לפני כולם את הנסיעה מהודו לאירופה דרך סעודיה", פניתי לרב־החובל.

“אתה יודע מה? יש לך מזל. איטס יור לאקי דיי", אמר לי רב־החובל, “תעלה". והושיט לי את הקרס שלו כדי לסייע לי לעלות לסיפון.
עליתי, נרדמתי, קמתי ממכה שעברה בגוף הספינה כאשר היא פגעה ברציף בדרום סעודיה. ירדתי לחוף נרגש. רגלי דרכה לראשונה בחצי האי ערב. הבטתי סביב בחשש וחיפשתי כורים גרעיניים. לא ראיתי בינתיים, הם מחביאים אותם טוב.

הייתה שם תחנת רכבת שעליה שלט “תחנת בנימין נתניהו צפון". ממש תמהתי על הדבר הזה ושאלתי: “למה צפון?", הסבירו לי שיותר דרומה בסעודיה יש תחנת בנימין נתניהו מרכז, ועוד יותר דרומה יש תחנת רכבת בנימין נתניהו דרום והפריפריה. היה לי זמן עד שתגיע הרכבת וישבתי לשתות קפוצ'ינו נטול אלכוהול בארומה שבמרכז המסחרי ממול התחנה, ליד רמי לוי שיווק השקמה סעודיה.

בתוך התחנה המודרנית ראיתי שלט מואר שציין את התחנות: היו שם שמות כמה ערים בסעודיה שלא הכרתי, ואז עקבה, רבת עמון, אירביד, בית שאן, עין חרוד איחוד, עין חרוד מאוחד, עפולה, דלית אל־כרמל, תיאטרון הצפון, נמל חיפה. ביקשתי כרטיס לנמל חיפה ועליתי עם מטען הפילים. יצאנו לדרך.

רוב הנוסעים האחרים, כמעט כולם סעודים וגם מעט ירדנים, ירדו מהרכבת בתיאטרון הצפון. הייתה הופעה של טונה והיו להם קופונים של סטארקיסט שהם הביאו איתם מארצות ערב והם מיהרו לקופה. אני המשכתי עד נמל חיפה. הנמל היה תוסס. המון סעודים צילמו את עצמם אוכלים שווארמה, וניסו להעתיק את המתכון של הסביח. הם ביקשו מאנשים חולצות דמו־קרטיה כדי להביא לילדים מזכרת. היו גם כל מיני אנשי עסקים אירופים שנסעו בכיוון ההפוך, להודו או הלאה אל הלא נודע. לאיש עדיין לא ברור לאן נתניהו עוד יחבר את ישראל וצריך לחפש הזדמנויות עסקיות לפני שההמונים יגיעו.

כולם ביחד נתקעו לי בין הרגליים, בלי להתחשב בכך שאני ממהר לאירופה. בתוך הבלגן נצמדתי לפילים. ידעתי שלאן שהם יגיעו גם אני אגיע. בסוף באמת עליתי עם הפילים על ספינת מטען שמופעלת על ידי בינה מלאכותית, ובינה מלאכותית אחרת היא רב־החובל של הבינה המלאכותית שעובדת. הפלגנו ונחתנו באירופה.

איך שירדתי באירופה מיהרתי לשבת לכתוב, ואז, מול מסך המחשב גיליתי שבסופו של דבר לא היה לי הרבה מה לספר. סתם עוד נסיעה. בכל אופן שלחתי לדסק החדשות. אמרו לי שבסוף לא היה מקום להכניס את זה, כי הגיע טור ארוך על המופע של טונה.

הכלכלה והאם תמיד?

במשרד האוצר התכנס צוות שותפי סוד מהמעלה הגבוהה ביותר, בחדר אטום קול להאזנות מהחוץ. “על הפרק, חברים", פתח אחד, “המצב הכלכלי של המדינה, ואני מתכוון למבט הצופה פני העתיד ולא רק המצב כרגע.

"כרגע, חברים, הכלכלה פורחת והאווירה אצלנו, האחראים על גביית המסים, ממש חגיגה. האם גם מחר יהיו למדינה כל כך הרבה הכנסות? כרגע אנחנו מקבלים מע"מ בכל חודש בכמויות, מהשלטים שהמחאה רוכשת בכל הכבישים. העסקים האלה פורחים, והמע"מ ממלא את אוצר המדינה, כך גם כל הכרוך בפעילות נמרצת נוספת של המשק בגלל המחאה. המון עבודה ליצרני השלטים ולמתקיני השלטים, לחשמלאים, לטכנאים, לנהגים, למדפיסי כרזות ענק, ליצרני ומדפיסי חולצות, דגלים, ליבואני דגלי ישראל מסין, מקלות במבוק, למוסכים לטיפול בקילומטרז' של המשאיות. הכל מניב לנו מסים. העובדים עובדים שעות נוספות, ועוד לא מניתי את הכל. הלהט הזה מפעיל את הכוחות הכלכליים באופן משמח. אבל האם זה יימשך לנצח? טעות מצדנו להיות בטוחים שפעילות המחאה תימשך תמיד. יכול בהחלט להיות שיגיעו לפשרות, שיתאחדו. רבותיי, ההסכמה והאחדות עומדות ממש מעבר לפינה, ומי שלא ייערך היום לבצורת מסים ולהאטה במשק שתגיע אחריה, יצטרך לעמוד בפני אסון".

הוויזות

תראו מה עשו לביבי כשחשדו שהוא סידר למילצ'ן ויזה לארצות הברית. וואי וואי מה יעשו לו עכשיו כשהוא סידר לכל הישראלים ויזה לארצות הברית.

הסכמות עם גנגסטרים

יש ניסיונות להגיע להסכמה רחבה על הרפורמה הנחוצה במערכת המשפט, מול ההתנהגות המאפיוזית של חלקים מהציבור והתקשורת, ושל מנהיגי מפלגות פולחן האישיות גנץ ולפיד. מצד אחד נמצאים אלה שלא מוכנים להסכים לשום הבנות, לא מוכנים להקשיב לשום דעה, מתעקשים ששום תיקון, גם כזה שהם עצמם הציעו, לא יהיה מוסכם בשום אופן, ומצד שני תחנונים שנתקלים בלעג.

אלה דיונים בניסיון להגיע לחילופי דעות, אבל לי הם מזכירים את המקרה שבו הגנגסטר הגדול בעולם, ראש המאפיה בארצות הברית אל קאפונה, ישב בדיון, ואז מישהו ביקש זכות דיבור ואמר שהוא רוצה להביע את דעתו. אל קפונה עצר אותו ואמר: “תודה, לא צריך. אם הייתי רוצה לשמוע את דעתך הייתי אומר לך אותה".

פינת השלולית

הנסיכה מתקרבת לשלולית, ובאותו רגע נשמעות כמה תפילות. “אלוהים, אנא ממך, עשה שהנסיכה תעשה משהו שהיא תתחרט עליו ותנשק אותי", מתפללים כל הצפרדעים לאלוהי הצפרדעים. “שטן, תעשה שזה לא יקרה", מתפללת המכשפה. “אבי שבשמיים, תן בי כוח לא להסכים לנשק את הצפרדע שלעולם לא יהיה נסיך, לא חשוב כמה נשיקות אתן לו, ואנא תן בי בינה להבחין בין כל הצפרדעים בשלולית, ולבחור במבט ראשון את הצפרדע הנכון", מתפללת הנסיכה.