"אחרי החגים יתחדש הכל", כתבה נעמי שמר. כשמקשיבים היום לביצוע של השיר בקולה המלאכי של עפרה חזה, זה נשמע כאילו השיר לקוח מפסקול של מדינה אחרת. אחרי החגים של המציאות הישראלית הנוכחית, בצל פתיחת מושב החורף של הכנסת והרפורמה במערכת המשפט, צפוי להיות הפוך לחלוטין מרוח השיר.
עיריית ת"א מתבצרת מול "ראש יהודי": "לא ניתן להם לפעול כאילו כלום"
הצטרפות לממשלה על הפרק? פרטים על ביקור גנץ בוושינגטון
עושה רושם שאירועי יום הכיפורים והחגים הם רק הפרומו לשלב הבא בתוכנית המציאות הכאוטית שישראל נקלעה אליה, מאז הפציעה הרפורמה במערכת המשפט בחיינו. היום כבר ברור לכולם שזה הרבה יותר מכך, ולא משנה איך תקראו לזה – מלחמות דת, ליברליזם נגד שמרנים, מדינה יהודית נגד מדינה דמוקרטית, יהדות ליברלית מסורתית נגד לאומנות משיחית, מתנגדי הרפורמה נגד תומכיה, ישראל הראשונה נגד השנייה.
המרחב הווירטואלי ולעתים התקשורתי הפך לשדה קרב אכזרי שקורבנותיו הם אנשי המרכז. דעה מורכבת הפכה להיות דעה מודרת, מותקפת מכל הצדדים. כל צד מנסה למשוך ומבקש לחזק את המחנה שלו. כולם מצוּוים להתמיין ולבחור בין הטובים לרעים, בין היהודים הטובים לפגומים.
מוכרחים לזכור שזאת המציאות הרבודה המתעתעת שמושפעת מהרשתות החברתיות. בסקרים עדיין רואים שרוב העם מחפש את שביל האמצע, שהולך ונחסם. רוב העם מחפש את ההסכמות והפשרות – מדינה יהודית ודמוקרטית, דמוקרטית ויהודית.
ציבור האמצע זוכה לייצוג חסר באמצעי התקשורת. הסיפור הזה לא מעניין, לא מביא רייטינג ולא מייצר כותרות. השיח דיכוטומי. מצד אחד מאמרי מערכת של עיתון "הארץ" שקוראים למחוק את הזהות היהודית מהדמוקרטית, ומצד שני ערוץ 14, שמספק ההתבטאויות רעילות לא פחות.
אלה שמנסים לקחת את ישראל לקצוות, לפירוק השותפות, יודעים שאנשי ההסכמות והפשרות הם המחסום האחרון שנשאר רגע לפני ההתפרקות, ולכן אנחנו צפויים לראות יותר אירועי קצה כמו אלה שהיו סביב התפילות ביום הכיפורים.
על פי ההערכות השתתפו באירועים המבישים האלה כ־500 בני אדם בסך הכל, אף שהנזק כבר נעשה ולא משנה מי התחיל קודם. הנזק נגרם בעיקר לאנשים שמאמינים בביחד הישראלי. הדבר גרם להם לניכור מציבור שלם, שלפחות עם חלק מדעותיו הוא יכול להסכים.
דוגמה לאירועי קיצון נוספים הינה קמפיין התמיכה של פוליטיקאים מהימין הקיצוני ברוצח בני משפחת דאוובשה, או הכפשות בוטות כלפי אנשי מערכת הביטחון בידי פוליטיקאים שטרם הפנימו שהם כבר אינם חלק מנוער הגבעות, אלא נבחרי ציבור. אירועים והתבטאויות קיצוניות שמוּבלים על ידי הקצוות, גורמים נזק משמעותי לשלמות החברה הישראלית.
מוכרחים להודות שיש משהו מסוכן בעמדת האמצע שזוכה לתגמול מבחינה פוליטית – היא עלולה לנרמל אירועי קצה בעקבות הצורך לא להסתכסך עם אף צד, כדי לא להיפגע מבחינה אלקטורלית. ראינו את זה לאחרונה כשלבני גנץ לקח יותר מדי זמן לגנות את מה שקרה ביום הכיפורים, ויש שיגידו שגינה רק לאחר שראה שנפגע בסקרים.
פתרון אפשרי
בשבוע הבא ייפתח מושב החורף של הכנסת. איש לא יודע מלבד ראש הממשלה לאן הולכת הרפורמה במערכת המשפט, כשברקע ישנן לא מעט סוגיות מאתגרות שנדחקו לטובת האירוע המשפטי שהשתלט על סדר יומה של הממשלה. על הפרק שלל מוקשים ובראשם הנושא הנפיץ והרגיש של חוק הגיוס (או ליתר דיוק חוק ההשתמטות), הפשיעה המשתוללת במגזר הערבי ויוקר המחיה.
יכולות המנהיגות של נתניהו יעמדו שוב למבחן, ונשאלת השאלה אם אחרי מושב קיץ ללא הישגים משמעותיים וכשלצדו קואליציה מאתגרת, יחליט נתניהו להתמקד במטרות שהציב לעצמו בקדנציה הנוכחית. האם הוא ימצא את הדרך לנהל את הקצוות בתוך הקואליציה שלו ויחזק את קולות האמצע שחפצים בפשרות? האם חברי האופוזיציה שמצהירים שטובתה של מדינת ישראל לנגד עיניהם והם מעוניינים בהסכמות, לא יחששו לחתור אליהן גם כשהמחאה תעמוד מנגד?
לפתחו של נתניהו התגלגל הנושא הסעודי. על אף האתגר הקואליציוני שהוא מציב מול הדרישות שעשויות להיות לסעודים בסוגיה הפלסטינית, הנושא הזה עשוי להיות המפתח לפתרון המשבר הפנימי בישראל.
הסכם נורמליזציה היסטורי עם סעודיה, כזה שישנה לטובה את המזרח התיכון, יהיה ההישג החשוב ביותר שנתניהו מעוניין להוסיף למורשת שלו, בהמשך להסכמי אברהם. הישג כזה עשוי להביא אותו לשטיח האדום באוסלו עד לפרס נובל לשלום הנחשק. אבל גם נתניהו יודע שערכו של הסכם הנורמליזציה המיוחל עם הסעודים עשוי להיפגם מהותית, כשהנורמליזציה בתוכנו מתפרקת.