ברקע הטרלול הפוליטי שמחרפן את המדינה, סגרנו 50 שנה למלחמת יום כיפור. מצפייה בשלל הסרטים על גולדה, טייסת 201 ומוצב המזח נפערת תהום קשה לעיכול בין ישראל של אז לזו של היום. בין ההבדלים הרבים ניכר אובדן עיקרי אחד, והוא של חרדת הקודש. כשמקבלים הרבה אחריות לידיים, אמורים להתנהל מתוכה. לפני 50 שנה כולם הכירו בזה, כי ישראל עדיין הייתה צעירה ושום דבר לא היה מובן מאליו.
האווירה מתלהטת לקראת החג: עימותים בין דתיים וחילונים בכיכר דיזנגוף | צפו
מכה לארגון: "ראש יהודי" לא יוכלו לקיים הקפות שניות בת"א
זהו גם הקושי המתמשך עם הממשלה הנוכחית: היעדר מוחלט של התנהלות זהירה. אין לה חרדת קודש, רק חרדת בייס. היא באה לקחת בכוח את מה שמגיע לה, לתפיסתה, וזה דורש זלזול כלפי כל מה שנבנה בדם, יזע ודמעות של לא מעט בני אדם. הכל מובן מאליו, וניתן לחבוט בו בפראות רק כדי להשיג תמיכה לאיזשהו מהלך.
מערכת משפט שצברה הערכה בכל העולם ומגינה על פעולות צה״ל הופכת לאויבת המדינה, כי אחרת לא תהיה תמיכה למהפכה. טייסים ששומרים בגופם על המרחב האווירי בתוך סביבה עוינת זוכים לכינויים כמו ״מוגלה״. ההייטק הפך מגאווה לאומית לעוכר ישראל, והשב״כ והמוסד, אשר מסכלים אלפי פיגועים בשנה, נחשדים כיריבים פוליטיים, רחמנא לצלן.
בממשלה מתלוננים שבתקשורת האצבע קלה על ההדק, ובצדק. אבל חברי הקואליציה גרועים בהרבה, ומפיצים הכפשות ופייק ניוז במהירות מסחררת. שום דבר אינו מידתי או מאוזן. השבוע המשיך קמפיין ״הפרעות בכיפור״ - כך מוסגר בדף המסרים אירוע שבו ארגון, שמטרתו להחזיר בתשובה, בנה מתחם בדיזנגוף בניגוד להיתר.
במסגרתו, צץ דוח שטען ל״פרעות״ ב־18 בתי כנסת, והופרך רק אחרי שקיבל תפוצת נאטו ועודד עוד סיבוב של תפילה בהפרדה, בהתרסה לפסיקת בג"ץ. ברור שאין מה להצדיק את אלה שפירקו את מתחם התפילה במו ידיהם, אלה היו מראות מכוערים ומדכאים. אבל מכאן ועד הפצת הבדיה שלפיה ההפגנות שואפות לפרק את ישראל מיהדותה, המרחק הוא רב.
האם בקואליציה באמת לא מבינים שההתנהלות הזו רק מתדלקת את התסכול הליברלי ומיאוסו מההנהגה ומהדת? יש להניח שמבינים. אבל המטרה אינה שלום בית, או חיים טובים לכל אזרחי ישראל. המטרה היא להשיג מספיק תמיכה פוליטית, והיא מקדשת את האמצעים.
יורקים ושורפים
המהירות שבה גינו בממשלה יריקות של חרדים על כנסיות במהלך החג, הייתה ראויה לציון. אבל נדמה שהגינויים שאפו לגמור מהר עם הנושא, כדי לחזור לזעוק שהמפגינים רוצים לפגוע בצביון היהודי של המדינה. רק שמתחת לכל הרעש רוחשת האמת המרה: מקרי היריקה, מסתבר, התגברו מאז כוננה הממשלה. הם מקובלים על השר לביטחון לאומי, כמו גם על הדובר לשעבר של חברת כנסת ממפלגתו. אז מה אפשר לצפות מהעם שאלה הם נבחריו? לפחות הפעם לא שרפו את חווארה.
בסוף, הטרלול שאנחנו חווים הוא תוצאה של הכשרת הגורמים הקיצוניים ביותר בישראל כדי להרכיב קואליציה. הם מטיפים הרבה לדת ולמסורת, אבל ידם אינה רועדת בחרדת קודש. גם מי שמאשים את החרם על בנימין נתניהו כזה שגרם לקואליציית הבלהות, לא יכול להתעלם ממעלליה ומהתגובות שהיא מייצרת. השד שתמיד היה מרוסן יצא מהבקבוק ומושך את ההגה לכיוונו.
את איתמר בן גביר מפחדים להזמין לדיוני קבינט, אבל לא מפחדים להשאיר בידיו את התיק לביטחון לאומי כשמסביב משתולל הפשע. אלה לא רק יריקות - השד מרקד בינינו מדי יום בגידופים (מי שלא אוכל כשר הוא מטומטם), בהפחדות (המפגינים חברו לאיראן ולחיזבאללה), בפייק ניוז מסביב לשעון (יש רק אלפיים מפגינים בקפלן, שקמה ברסלר נפגשה עם ראש המוסד), ומערך שלם מופעל כדי לתחזק את טמטום ההמון במטרה לאפשר מהלכים פוליטיים.
הבעיה היא שזה אפילו לא מאפשר מהלכים פוליטיים. הרי המהפכה המשפטית נכשלה, אף שעדיין מנופפים בה כבשוט. יצחק גולדקנופף מאיים לפרק את הממשלה עבור חוק השתמטות, אבל נתניהו יודע שאם החוק יעבור, צה״ל יהיה זה שיתפרק. גם הכספים העצומים שנותבו לעסקונה החרדית החלו להתדלדל. ההשקעות בנסיגה, הגירעון יהיה כפול משחשבו, והדולר מגרד את ה־4 שקלים, בעוד משה גפני מסביר שהכלכלה מצוינת ושום דבר לא השתנה.
זה מה שקורה כשגורמים קיצוניים מנסים להפוך סדרי עולם, שאיכשהו החזיקו סטטוס קוו פנימי במשך שנים. הממשלה לא מנסה להרגיע את הסערה, אלא מניעה אותה. השבוע חבריה חשבו שאם יפחידו שההפגנות הן נגד היהדות, יסיטו את התמיכה בגנץ חזרה אליהם. אבל ככל שמתרבות הסערות, יותר אנשים שואפים לשקט, וזאת הסיבה לתמיכה בגנץ. די, נמאס.
אין ״מלחמת דת״
אנחנו חיים בעידן מפחיד של טלטלות ושינויים. דמוקרטיות נמצאות תחת איום, אפילו ארה"ב. קשה לדעת מהי האמת ומהו שקר, ורבים מתערערים מכך. התקשורת אכן הפכה לזירה בעייתית, כולם רבים על תשומת לב במקום על אמינות וסדר, ולכן הפרובוקציות פורצות מכל עבר. לכן צריך לזכור שגם הסערות סביב ״מלחמת הדת״ הן מוגזמות, ומנופחות במיטב הז׳אנר של הרשתות החברתיות. בפועל, מרבית הישראלים יודעים להסתדר זה עם זה. אבל ככל שהממשלה תמשיך בדרכיה, אין ערבות שזה לא ישתנה.
הממשלה מנסה להצדיק את הטרלול שלה, כי לכאורה גם לה מותר לאור הטרלול של ״השמאל״. רק שבינתיים ישראל מתפרקת מערכיה. ענת קם, עבריינית לשעבר בעוון ריגול, מקבלת במה בעיתון ״הארץ״ כמובילת דעה. אבל זה לא מכשיר את ההתרפסות של בכירי הליכוד בפני עבריין לשעבר, למען הבחירות המוניציפליות בהרצליה. באותו אופן, גלי הלגלוג על כיסוי ראשה של אשתו של ח״כ צבי סוכות לא מסבירים למה מי שמבזה מפגינות שמאל כמקומטות ודוחות ראוי להיות מועסק כמגיש בטלוויזיה.
החדשות לא משקפות את המציאות בישראל, אלא את הקיצוניות. זה מפחיד, כי נדמה שהתופעות רווחות יותר מכפי שהן באמת, ואם המציאות קיצונית, היא דורשת התנהלות חירום ותמיכה במי שבתקופה נורמלית לא היו תומכים בו. לממשלה יש 64 מנדטים, והיא כל כך עסוקה בדרישה ליותר כוח, עד שהיא מתעלמת מהכוח העצום שיש לה. לו הייתה רוצה, היא הייתה יכולה לעצור את הטרלול, או לפחות למתן אותו משמעותית. היא פשוט לא רוצה. המטרות שלה שונות, וכך גם שיטותיה.
הרי מתחת לגלי הספינים המתישים המחאה מייצגת את המרכז הישראלי ולא את השמאל. זו אינה מחאה שרוצה לפגוע בערכי היהדות, אלא מחאה שמנסה למנוע פגיעה בערכים ליברליים. לא מדובר במשחק סכום אפס של הצורך לבחור בין יהודית לדמוקרטית, אלא במלחמה על כך שנחזור להיות מדינה שמכבדת דת לצד ליברליזם. עשינו את זה במשך 75 שנה, זה כנראה אפשרי. רק איך מחזירים את שד הטרלול למקומו הטבעי?