הטור שלי מוקדש ללוחם שב"כ יוסי טהר ז"ל וללוחמי שירות ביטחון כללי, שנפלו בקרבות במערכה בעזה. בגלל מגבלות ביטחון לא תראו את פניהם, ולא תוכלו לדעת מי הלוחמים האמיצים שסיכנו ומסכנים בכל יום את חייהם עם הכוחות הלוחמים בעזה. בשבת שבה התרחש הטבח הנורא, נחשפנו רק לאחת מיחידות השב"כ - “טקילה", שעל פי הנחיית ראש השירות, הוקפצה לקיבוצי העוטף. לשב"כ יש יחידות מבצעיות נוספות, ששמן ופרטיהן לא יתפרסמו לעולם. לוחמי הדממה עושים עבודת קודש, ומאפשרים לנו לישון בשקט.
ביום הטבח: חמאס פגע בבסיס שמכיל טילים גרעיניים | דיווח דרמטי
בליכוד מאיימים על ברקת בפיטורים, אבל ברור איך זה ייגמר | בן כספית
תאגיד השידור הציבורי שידר כתבה חשובה ומרגשת על טהר, ששמו הותר לפרסום, אך תמונתו לא תתפרסם לעולם. שלושה לוחמים מיחידה מסווגת וסודית של שירות ביטחון כללי באו לפגוש את הוריו של יוסי ז"ל, ומהמעט שהם סיפרו להוריו - מושבניקים שהם מלח הארץ - אפשר ללמוד על איכותם של הלוחמים האלמונים ששותפים לפעילויות שנועדו להגן עלינו.
לא קל להיות הוריו של לוחם שירות שמסכן בכל יום את חייו. חיילים בצה"ל משתחררים משירות החובה אחרי 32 חודשים. לוחם השירות עושה זאת כל חייו, ומשאיר את הוריו ובני משפחתו במתח שמלווה אותם במשך שנים. קשה לדעת אם יוסי ז"ל העריך שלא יחזור חי מהקרב האחרון.
המסרון ששלח לאביו זמן קצר לפני שנהרג מדבר בעד עצמו, והוא יכול להעיד על אופיו, ועל ההערכה הרבה להוריו שליוו אותו במסירות בשנים שהיה לוחם בשירות: “אבא, אני מאוד מעריך אותך שאתה לצדי, נותן לי כוח שאני צריך, חושב בצורה שקולה, חכמה, חברית, הגיונית ולא אנוכית, חשוב לי שתדע שאתה יקר לי מאוד, אוהב יוסי".
שלושת לוחמי השירות שבאו לבית הוריו של יוסי לאחר נפילתו ביקשו להציג בפניהם את בנם כפי שהם הכירו אותו בשירותם בשב"כ. יוסי היה בעל אישיות כובשת, והצליח ליצור, לדבריהם, קשרים אישיים אמיצים, מרמת החייל ועד רמת הרמטכ"ל. לוחמי השירות סיפרו להורים השכולים: “אנחנו לא מניעים אנשים מכוח הדרגה, אנשים הולכים אחרינו מכוח המנהיגות של האיש שהולך בראש הכוח, ויוסי היה תמיד כזה".
סיסמת השב"כ היא “מגן ולא ייראה". סיסמת היחידה שבה שירת יוסי היא “סמוי מהעין", וכך התנהל יוסי בחייו. לוחמי השירות אמרו להורים שב־99% מהמקרים לוחמי השירות הם אלה שיוזמים את הפעילות המבצעית, אלא שב־7 באוקטובר גם השירות הופתע. יוסי ז"ל גילה ב־7 באוקטובר, בשעה 6 וחצי בבוקר, שיש בעוטף עזה פעילות חריגה. הוא יצא במהירות לדרום עם צוות של לוחמים שמטרתו הייתה לחתור למגע תחת אש, מבלי שידע כמה מחבלים יש בשטח, והציל את חייו של אחד הלוחמים.
הוא היה בעברו קצין בשייטת והיה שותף להיתקלויות רבות. כאשר הגיע לשטח, הוא מצא מכשיר קשר של המחבלים, והצליח באמצעותו לגלות את פרישתם בשטח. הוא נפגע ממכת אש שנפתחה לעברו ליד קיבוץ מפלסים ונפל. פרמדיק של השב"כ שביקר אצל הוריו סיפר להם שניסה להציל את חייו של בנם, אך לא הצליח. אמו ביקשה לדעת אם יוסי סבל ברגעיו האחרונים, ולוחמי השירות השיבו שלא.
השיר האחרון ששלח יוסי לחברו, שהיה גם מפקדו, היה באמצעות מסרון שבו הוא נשמע שר: “להירגע, לנשום עמוק, לזכור שיש מי שתמיד שומר עלינו, במעשה, במחשבה, ברגישות, בענווה, כשנלך הכל ימשיך גם בלעדינו". קשה להתעלם מהמסרון הנבואי של יוסי ז"ל, לוחם אמיץ של שירות ביטחון כללי. חבריו אמרו עליו שכשהוא מסתכל למוות בעיניו המוות משפיל עיניו. כך היה עד ה־7 באוקטובר.