הפרלמנט ז"ל | נתן זהבי

1
במשך שנים ארוכות פרסמתי במדור זה סיפורים וצילומים מפרלמנט שבת בביתו של החבר אבי בנדר. כשנפטר בנדר, שבק חיים גם הפרלמנט התוסס, והרוב הגדול של חבריו פזורים בבתי הקברות ברחבי הארץ. את מספר החברים שנותרו אפשר לספור על כף יד אחת.

בשבוע שעבר הלך לעולמו בגיל 86 חבר הפרלמנט עמוס אטינגר. במשך שנים היה אטינגר אורח קבוע בכל בית בישראל הודות לתוכנית הטלוויזיה “חיים שכאלה", שהוא היה האבא שלה. שיריו של אטינגר הפכו לנכסי צאן ברזל בפזמונאות העברית, ובין הלהיטים הרבים שכתב נציין את "שארם א־שייח'", "גולני שלי", "אם רק תבואי בחמש", "כשאור דולק בחלונך", "כבר אחרי חצות" ועוד עשרות רבות של שירי ארץ ישראל.

ליום הולדתו ה־80 של אבי בנדר כתב אטינגר מקאמה על הפרלמנט וחבריו, פרלמנט שאיחד בתוכו ימין, שמאל, מרכז, אנשי צבא ושירות הביטחון, אומנים, אנשי רוח ואנשים שעושים רוח. היו לעתים בפרלמנט קרבות עזים, צעקות, מריבות, ברוגזים, אבל הכל היה על רמה וסטייל, שלא כמו בפרלמנט הנבחר של מדינת ישראל.

כך כתב אטינגר:

כמה מילים וכמה שורות
לאבי בנדר החוגג גבורות.
מה נאמר ומה נספר על אבי בנדר, החבר המופלא
שהרי כל סיפור הקשור באבי הוא הרי פשוט מגילה
אבל המגילה שלנו תתרכז בעיקר, וללא ויכוח,
בשולחן השבת בחצר של אבי, שולחן השבת הפתוח.

אבי כידוע, יליד תל אביב, שבילה ילדותו בין הים והגלים
היה שובב לא קטן, והצטרף בנעוריו ל"מחנות העולים"
גם שם היה פעיל ויעיל ולרגע לא נח
בשירותו הצבאי היה איש סיירת צנחנים של הנח"ל המוצנח.

והימים, ימי פעולות התגמול
גם בשטחנו וגם מעבר לגבול
ואבי, שותף כלוחם הנח"ל
המוצנח, בפיקודו של מוטה גור,
לכל מבצע ומבצע
כולל מבצע תקיפת המשטרה הירדנית בקלקיליה
שם ברגלו נפצע.
סימני הפציעה של אז ניכרים בך, אבי, עד היום, אך אינך מוותר
וממשיך בדרך, גם אם עברו מאז כ־50 שנה ואולי יותר.

בהמשך, אתה מקים את משרד הכרטיסים “הדרן"
שזהו צעד כלכלי נכון
ואתה שותף ומעורב בחיי הספורט, בחיי הבוהמה התל אביבית
ובחיי קהילת הביטחון.
וכששואלים אותך, אבי, מה מצב הסקס, אתה משיב: הוא עדיין בעבודה
כל שנה נכד, כל שנה נכדה.
אבל פרסומך, אבי, ללא כל ויכוח,
הוא שולחן השבת בחצרך, השולחן הפתוח.

השולחן הפתוח שנולד לגמרי במקרה, ושמו ניתן
על ידי מייסדיו, אבי בנדר, מנחם דיגלי, שהיה מפקד סיירת מטכ"ל,
ואיש ה־101, יצחק ג׳יבלי הקטן.
הם הבינו שאי אפשר לבזבז את סיפורי הלחימה המרתקים
שעמדו במבחן
והחליטו למסד אותם עם חברים נוספים, בחצרו של אבי, ליד השולחן.

היה זה בדרך כלל מפגש שהחל
בפזמוני ושירי ארץ ישראל
ונמשך בסיפורי עלילות גבורה
של כל אחד מאנשי החבורה.

אגב, מהיכן אני מכיר את האינפורמציה הזאת על אודות השולחן של אבי,
פשוט, הגעתי לכתבות של אחד מיושבי השולחן - העיתונאי נתן זהבי,
שהפליא ומפליא לתאר את הדמויות והטיפוסים הרבים שליד שולחן השבת התקבצו,
אותם שהמשיכו וממשיכים לספר, לריב, לאהוב ולשנוא,
אם תרצו או לא תרצו.

אותם, המביאים לשולחן השבת, מפירות הגן שבביתם
החקלאים מביאים ירקות ופירות, והייננים מביאים מיינם.
ואיך שאתה לא מסתכל באנשים, וסביבך מביט
מסתבר שהשולחן הפתוח של אבי הפך ללהיט.

וכשאתה, אבי, היושב בראש השולחן, וסוקר את הנוכחים,
שחלקם קבועים ששנים באים לשולחן, וחלקם אורחים,
אתה רואה את בעלי ניגודי הדעות, יושבים איש ליד חברו, כמו בתמונה,
אנשי ימין קיצוני ושמאל קיצוני, אנשים שהמשותף להם
הוא האכפתיות מזו המדינה.

אלה אנשים המוכנים לקרוע אחד את השני בלהט הוויכוח,
ואחר כך ירימו יחד כוסית משקה לחיי המדינה
ולחיי כל יושבי השולחן הפתוח.
ונרים כוסית גם לחיי אלה שלא זכו
ונקראו מן השולחן לישיבה של מעלה
הטובים שבאנשים שנטשו ולא המשיכו הלאה.

ביניהם, מנחם דיגלי, וג'יבלי הקטן, מייסדי השולחן,
ההיסטוריון מושק'ה אידלסון, שתמיד יש לו סיפור מוכן.
ואת כל הפרופסורים להיסטוריה
מושק'ה בידיעותיו שם בכיס הקטן, מבלי להתלבט,
וכל מה שנשמע תחילה כאגדה של מושק'ה, מסתבר במהרה שזו אמת.
ואם תראו עורב שחור סובב למעלה ברקיע,
תדעו בבירור, שזהו מושק'ה שלשולחן מגיע.
ביניהם אותם שנפרדו טרם זמנם, כמו
ה"הרצל של ההליקופטרים" - אורי ירום,
וקברניט אל־על אורי יפה, שבתא הטייס - חי במרום.
ומפקד הפלי"ם סמק ינאי, מפקד ספינות המעפילים
ויוסי הראל מפקד האקסודוס, ובזכות שניהם הגיעו ארצה אלפי עולים.

והאלוף והשר לשעבר, גנדי - רחבעם זאבי,
ושלמה מוסייף, שהיה לפעמים לשולחן מגיע
ושיעור בהיסטוריה ישראלית ויהודית היה משמיע.
ואורי דן, שבכתבותיו, את ארץ ישראל השלמה הצדיק,
והוא משוחח בוודאי עכשיו למעלה עם דני זיידל הצדיק.

וצביקה מלחין, איש המוסד, שהיה תמיד פעיל בשטח,
שהשתתף במבצעים נועזים וסודיים, שכולם ידעו עליהם לבטח.
ויוסלה מרימוביץ, מאמן הכדורגל הלאומי, שאותו לא נשכח,
ובוודאי שכחתי להזכיר מישהו או מישהם, ויסלחו לי על כך.

אבל ישנם אותם הממשיכים להגיע לחצר של אבי, לפקוד את השולחן,
כמו עורך הדין גדעון רוזנבלום, חיים טופול, שתמיד יש לו ציור מוכן,
ודן פתיר שעלה לגדולה, כיועצם של שלושה ראשי ממשלה.

ובין הממשיכים לבוא לשולחן, בועז אפלבוים, משה קליין, ואריה הירש,
ודדי וברוך תירוש, כל אחד טיפוס, כל אחד רגיש,
ומגיע המפקד, תת אלוף צורי שגיא, האדם שתמיד סביבו שמח,
הוא זה שפיקד על לחימת הכורדים נגד העיראקים, וניצח.

וכמובן, כמובן, כמובן, לא שכחנו ונזכיר מיד,
את השר לשעבר רפי איתן. איש המוסד,
שבין שאר פעילותו החשאית וסודותיו,
הביא לישראל את אדולף אייכמן, במו ידיו.
ובהמשך עשה עסקים עם קסטרו, לא קסטרו מהבגדים,
אלא עם שליט קובה, פידל קסטרו, שהפכו ידידים.

וכמובן שאי אפשר לקפח את הנשים,
נילי רוזנבלום, בת עמי ינאי, מרים איתן, ציפה שגיא,
בשבילן להגיע לשולחן השבת של אבי, זה פשוט רגע חגיגי.
ברור שזאת רשימה חלקית, שאין די לה,
כי אילו הייתי צריך לקרוא בשמות כולם,
היינו יושבים כאן כל היום והלילה.
ואם מדברים בנשים, הרי שהמלכה שאת המטעמים לשולחן הכניסה,
היא זו האחת המלווה את השולחן כל שבת - הרי היא לריסה.
במבט המצודד שלה, המלא חיוכים,
היא דואגת שה"ברנץ׳" של שבת, יהיה ארוחת מלכים.

אבל גם הטעימות וההנאה, מהגבינות, מהסלטים, מהדגים המלוחים,
לא מפסיקות את ההתדיינות, לא מפסיקות את הוויכוחים,
ושוב עולים על השולחן סיפורים על אילי הון שכאלה,
ואילי הון אחרים, שבגלל קומבינות היסטריות, יושבים בכלא.

והוויכוחים לא נגמרים והם יימשכו, לא יותר ולא פחות,
גם בשבת הבאה וגם בשבתות הבאות.
וזה הזמן לשוב ולהודות ללריסה, ולא אגזים,
אם אוסיף תודה לנתן זהבי, שפשוט את מה שכתב, כתבתי בחרוזים.

ומכל הלב אנו מבקשים להודות לך, אבי בנדר, על האירוח,
על המפגש שיש לו טעם של עוד ועל לבך הפתוח,
הלב הפתוח שלך, אבי, שעכשיו אתה חוגג עמו שמונים.

קבל ברכה חמה מכל אותם שעם יושבי שולחן השבת נמנים, לבריאות טובה, שהרי מן הגיל, אין מנוס, ומצטרף למברכים כותב שורות אלה,
אטינגר עמוס.

2
לפני מספר חודשים התכנסו אנשי יחידת הצניחה וההטסה של זרוע היבשה לערב מיוחד לרגל פגישת המחזור של מחזור 1956 בחטיבת הצנחנים. בין הנוכחים בקהל היה גם רס"ן (במיל') דדי יעקבי, מ"פ בעברו בחטיבה שזכה לעת זקנה לקבל את אות הצניחה עם הכוכב, סיכה שמסמלת יותר מ־50 צניחות שעשה לוחם בשירותו. ליתר דיוק, דדי עשה בסביבות ה־100 צניחות בשירותו, אבל רק עכשיו זכה לקבל את האות המיוחל.

“האמת היא שזה לא היה לי חשוב כל כך, אנחנו לא שמנו לב לדברים כאלה. הדברים החשובים אצלנו היו האימונים והחברים", סיפר דדי לאחר הטקס המרגש. “עכשיו כנראה מישהו לקח את זה ברצינות. מסתבר שמסביבי היו הרבה אנשים שידעו את זה, עשו לי מארב מה שנקרא. פתאום באמצע הטקס, מפקד יחידת ההטסה והצניחה אמר ‘אני מזמין לבמה את דדי המ"פ לקבל את כנפי הצנחן עם הכוכב'. מאוד התרגשתי". כאמור, מדובר בסגירת מעגל עבור דדי, שהיה גם מפקד הפלוגה שכבשה את גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים.

דדי נאלץ לעבור ניתוח מסובך לקטיעת רגל, והוא מספר שהחברים ליוו אותו לאורך כל הדרך. “כשהתגייסנו, היו פעולות התגמול של הצנחנים. אנחנו התנדבנו לשרת את המדינה. זה נשאר בנו טבוע עד עצם היום הזה".

על הצנחנים של היום דדי מעיד ש"הם פשוט נהדרים", ואפילו בטוח שהם יותר מקצועיים משהם היו ב־1956. “בימים האלה, כשהחמדנות היא המודל, חבר'ה כאלה הם נהדרים, מלח הארץ", אמר. “אנחנו גאים להיות חלק מציון אבן דרך במורשת חטיבה 35, לוחמיה ומורשת יחידת צניחה והטסה", אמר מפקד היחידה, סא"ל ליאור אגסי. “חיילי היחידה ומפקדיה הרוויחו שיעור ערכי עצום, גדלנו והתעצמנו במחיצת האנשים שעליהם שומעים ונשמע במורשות קרב ומקווים להמשיך ולכבד את לוחמי צה"ל לדורותיהם".

גם חבר פרלמנט בנדר דדי יעקבי נפטר.

3
אחד המאפיינים של הפרלמנט היה שירה בציבור של שירי ארץ ישראל, השיר האהוב על החברים היה שיר "הרעות" של חיים גורי, שהיה מעין המנון בפרלמנט.

על הנגב יורד ליל הסתיו
ומצית כוכבים חרש חרש
עת הרוח עובר על הסף
עננים מהלכים על הדרך

כבר שנה לא הרגשנו כמעט
איך עברו הזמנים בשדותינו
כבר שנה ונותרנו מעט
מה רבים שאינם כבר בינינו

אך נזכור את כולם
את יפי הבלורית והתואר
כי רעות שכזאת לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח
אהבה מקודשת בדם
את תשובי בינינו לפרוח

הרעות נשאנוך בלי מילים
אפורה עקשנית ושותקת
מלילות האימה הגדולים
את נותרת בהירה ודולקת

הרעות כנערייך כולם
שוב בשמך נחייך ונלכה
כי רעים שנפלו על חרבם
את חייך הותירו לזכר

ונזכור את כולם
את יפי הבלורית והתואר
כי רעות שכזאת לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח
אהבה מקודשת בדם
את תשובי בינינו לפרוח