1. האור שבקצה המנהרה
את טור סוף השנה נפתח בנימה אופטימית: ג'סיקה סיינפלד, אשתו של הסאטיריקן האמריקאי ג'רי סיינפלד, סיכמה ביקור שערכה בשבוע שעבר בישראל: "מעולם לא ראיתי את ישראל מאוחדת יותר. כולם התאחדו למען מטרה נעלה והיא הבסת חמאס". האורחת האמריקאית שמה את האצבע בדיוק על הנקודה הנכונה. דברים שרואים משם לא רואים מכאן: נולדנו לעם מדהים, אבל עם ממשלת פח שאינה ראויה לו.
המלחמה הוכיחה שבניגוד לדברי הנשיא לשעבר רובי ריבלין, עם ישראל אינו מקבץ של ארבעה שבטים. נכון שיש דתיים וחילונים, ימניים ושמאלנים, עשירים ועניים, יהודים ובני מיעוטים, אבל כל אלה התאגדו במלחמה לגוף אחד: יוזמות פרטיות כמו אחים לנשק, עמותות סיוע חרדיות, ארגוני מתנדבים כמו זק"א ופורום "מתחברים", הכולל אנשי עסקים חילונים וחרדים. הם נותנים את התקווה לעתיד טוב יותר, וגם בשיא החושך ניתן לראות את השחר והאור שבקצה המנהרה. זאת התקווה שנולדה בעקבות אסון 7 באוקטובר.
מצד שני, ישנה הממשלה האיומה שעדיין עובדת 24/7 בפוליטיקה ובמאמץ הימלטות מתוצאות רעידת האדמה. גם היום שריה מפלגים, וההדלפות מישיבות הקבינט הביטחוני מוכיחות שאפילו על אנשי צה"ל הם אינם חסים. אלה שורשי הייאוש, הטובל בתסכול ובתחושת דכדוך עם תהיות איך הגענו עד הלום, לאן הולכים מכאן ומה ממתין לנו בסוף הדרך. כך ניתן לסכם את 2023, הגרועה בתולדות הבית השלישי, כולל מלחמת יום הכיפורים ומלחמת העצמאות.
לכל אלה אחראי אך ורק בנימין נתניהו, שבנה בשם ההישרדות ממשלת שוד ושבר, עם מינויים הזויים כמו בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, אורית סטרוק ושאר חבר מרעיהם. הנזקים הולכים ונערמים משבוע לשבוע. מדינת הסטארט־אפ ניישן חייבת לעבור בדחיפות לריסטארט ניישן.
ועדיין, לצד תהומות הייאוש, מקננת התקווה לעתיד טוב יותר. כטור כלכלי אעדיף להתמקד בתקציב, באוצר, בכסף וביוקר המחיה ואסתפק בדוגמאות מתסכלות מהשבוע האחרון בלבד. הרי בכל שבוע מתגלים שיאים חדשים של הפקרות, ביזת הקופה הציבורית וחוסר בושה. שר האוצר סמוטריץ', בגיבוי נתניהו, החריף את המתקפה נגד אנשי המקצוע באוצר. מפלגת הציניות הדתית אף טענה בפוסט ש"הם פועלים במנותק ודורשים העלאת מסים דרמטית".
זאת אינה הפעם הראשונה שסמוטריץ' משתלח בפקידיו, שאת מרביתם, ובראשם מנכ"ל האוצר, הוא מינה. במסגרת הקמפיין הוא הספיק להדביק להם "דם על הידיים". למזלנו, באוצר שורדים אנשי מקצוע כמו היועץ המשפטי אסי מסינג או הממונה על התקציבים יוגב גרדוס. היושרה המקצועית שלהם נר לרגליהם, והניסיון להפחיד אותם רק מעיד על הפאניקה של ראשי מפלגה שבחלק מהסקרים אינה עוברת את אחוז החסימה.
באוצר מנסים לחסום שור בדישו ומציעים חלופות לביזה: אם הממשלה לא תקצץ בהוצאותיה, לא תחסל משרדים מיותרים ותמשיך בכספים הקואליציוניים, כולל מאות מיליוני שקלים למאחזים, לא יהיה מנוס מהעלאת מסים. כך היה נהוג במלחמות ישראל וראוי שכך גם יהיה הפעם. על אופציית העלאת מסים ממליץ גם נגיד בנק ישראל, אבל את הנגיד סמוטריץ' לא יעז לתקוף, כי הוא חזק על חלשים.
כשמדובר בהעלאת מסים, לא מדובר בהעלאת מס הכנסה או מע"מ רגרסיבי שיפגעו בצמיחה. מדיניות מסים היא גם ביטול הטבות מס שהיו נכונות לימי השפע, אך מופקרות בימי הצנע הנוכחיים. מדוע לסבסד בנזין למכוניות ב־2 מיליארד שקל? מדוע לפטור ממע"מ קניות באתרי אינטרנט בחו"ל ולאבד הכנסות של 2 מיליארד שקל? מה הסיבה להמשיך לפטור ממס הכנסות משכר דירה ב־3 מיליארד שקל? הטבות מס אלו בלבד הנאמדות ב־7 מיליארד שקל (ועדיין לא מניתי אחרות) משמנות בעיקר את העשירונים העליונים. 7 מיליארד שקל שקולים להעלאה של 1.5% במע"מ.
אבל סמוטריץ' כבר איבד את ההזדמנות לבטל מ־1 בינואר את נקודת זיכוי המס להורים עובדים, את הצמדת השכר והקצבאות למדד והתוספות במגזר הציבורי מפחד ההסתדרות. הוא לא יטיל מס על משקאות ממותקים מפחד החרדים. לא יבטל הטבות מס שכר דירה מפחד העשירים. ייאמר ביושר: ללא קיצוצים וללא מסים אז אין נסים. הגירעון ב־2024 ימריא ל־114 מיליארד שקל, דירוג האשראי יירד, הריבית תעלה, ומצבת החובות תגדל.
הגידול בגירעון משמעותו בזבוז כספים נוסף של לפחות 5 מיליארד שקל לשנה. אבל שר האוצר בורח למחוזות הטריקים עם ססמאות כמו מלחמה במונופולים ומס רווחי יתר בבנקים, שהיו אולי נכונות לפני עשור. היום הן מעניינות בערך את יחיא סנוואר. זה מייאש ומתסכל, כי אף אחד משרי עשרת המשרדים לענייני כלום ושום דבר לא קם והצהיר: "אני השר לשיתוף פעולה אזורי החלטתי ביוזמתי למען המדינה לסגור את המשרד ולהעביר את הכסף למאמץ המלחמתי".
אפילו גלית דיסטל אטבריאן, שרת ההסברה בדימוס של משפחת נתניהו, סגרה את משרדה. בישיבת סיעת הליכוד השבוע היא המליצה "לכל חברי הממשלה לסגור משרדים או לפחות לקצץ את הכספים למען שיקום עוטף ישראל. האזרחים זקוקים לכל שקל". בליכוד האשימו אותה בפופוליזם, ועדיין - אף אחד מהם לא התנדב לעשות כמעשה דיסטל או להציע חלופה. אף שר, למעט שר הכלכלה ניר ברקת או שר הביטחון יואב גלנט, לא התייצב מול סמוטריץ' ומדיניותו הכלכלית הרופסת.
ועדיין, קשה לסיים את השנה ללא בדל של תקווה, כפי שהיטיב לכתוב חנוך לוין במחזה "ייסורי איוב": "מאפלה כזאת יכולה להגיע רק התבהרות". ההתבהרות תגיע עם בוא אביב העמים, כשהלחימה בעזה תסתיים וקולות הצורך ביציאה לבחירות או לשינוי הרכב הממשלה יתגברו. ניצנים ראשונים הנצו. 2024 תהיה שנת מפנה מכל הבחינות, וזה מפיח רוח במפרשי התקווה והאנרגיות.
2. לאן הולכים מכאן?
בימים האחרונים פרסמו מיטב אנשי הפיננסים את התחזיות הכלכליות לשנת 2024. הם עשו כך לפני שנה, שנתיים וכך הלאה. בדיעבד, הוכח שלנוכח אירועי השנה "המשוגעת" תחזית היא עסק ברמת סיכון גבוהה לא פחות ממחבל מתאבד. בדיעבד, את התחזיות האופטימיות שניתנו בסוף 2022 מומלץ לגרוס. מה שחשוב הוא מה שקרה בפועל ב־2023 וכיצד השתקף המצב בנתוני המניות בבורסה, שהם הברומטר למצב המשק.
"לאחר שנים שבהן הבורסה פעלה בהתאם למגמות העולמיות והייתה מהמובילות בביצועי המדדים, השנה התנתקה מהמגמות העולמיות. מדדי הבורסות המובילות בעולם הציגו עליות דו־ספרתית. מדדי ת"א רשמו לעומתן שינוי זניח", נכתב בסיכום השנה של הנהלת הבורסה מתחילת השבוע. מתחילת 2023 ועד 7 באוקטובר עלה מדד ת"א 125 (שהוא מדד המניות המוביל) ב־2.5% בלבד, אך מתחילת המלחמה ירד ב־0.7%. בחמש השנים 2019־2023 הוביל מדד ת"א־טכנולוגיה בעלייה של 99%, מדד ת"א נדל"ן בעלייה של 84% ות"א בנקים בעלייה של 66%.
"התמיכה של גופים מוסדיים מקומיים שרכשו מניות מתחילת המלחמה, ואספו את המניות שמכרו סוחרים מקומיים ומשקיעים זרים, תרמה למיתון הירידות בשוק המניות", נכתב עוד בסקירה. אין שמץ של טענה לאנליסטים שלא חזו את המהפכה המשפטית ותוצאותיה הקשות. אין בדל של טרוניה על שלא חזו את מלחמת עזה. רבים וטובים מהם התרסקו. לכן, את התחזיות ל־2024 מומלץ לקחת עם קילוגרמים של מלח וטונות של צניעות.
סימני השאלה במישור הביטחוני והכלכלי רבים מנשוא: מתי ואיך תסתיים המלחמה בעזה? איך ייראה השלב הבא? מה יהיה ביום שאחרי? האם המלחמה תתרחב גם ללבנון? כיצד ייראה תקציב 2024? והאם יתקבלו החלטות כלכליות אמיצות? ולבסוף, האם 2024 תהיה שנת בחירות ופני המפה הפוליטית ישתנו?
ברור שבבליל תהיות אלה, בלתי אפשרי לחזות נתונים מקרו־כלכליים על צמיחה, גירעון, אינפלציה, ריבית ושער חליפין. כשנודדים למחוזות המיקרו, קשה עוד יותר לחזות את התנהגות שוק המניות, שוק איגרות החוב ושוק הדיור הנגזרים מתחזיות המקרו. אבל ניתן לייחל לשלב שבו ישראל תבצע ב־2024 אתחול בכל תחומי החיים. ייתכן שיש כאן הרבה נאיביות, ועדיין חשוב לפרט בטור כלכלי את רשימת החלומות. אתמקד בנושאים כלכליים, אבל אתעלם מתקציב הביטחון.
כולם כבר מבינים שהווילה בג'ונגל המזרח תיכוני שבה אנחנו חיים עומדת על יסודות רעועים ומדינה הנתקפת מארבעה כיווני ירי חייבת לעבור חיזוק יסודות במסגרת תוכנית תמ"א 35 ארצית. אתחיל דווקא בנושא המשמעותי ביותר, והוא תחום התשתיות. המהלך הנדרש הוא הפעלת תוכנית חומש להשקעה בתשתיות רכבות וכבישים להאצת החיבור בין הפריפריה למרכז. אחת מתוצאות הלוואי של התוכנית תהיה הגדלת הביקוש לדיור באזורי הפריפריה וירידת מחירים במרכז. צעד משלים הוא האצת פרויקט המטרו בגוש דן.
החינוך לסוגיו השונים, כולל החינוך הטכנולוגי וחינוך ללימודי ליבה, חייב לעמוד אף הוא במרכז סדר העדיפויות התקציבי לחומש הקרוב. כשכוח אדם מקצועי במחסור ונוצר משבר תעסוקה לאומי עקב היעדרות פועלים פלסטינים, זה הזמן לעודד בכל הכוח את תוכניות ההכשרה המקצועיות.
אתגר נוסף שנזנח בשנים האחרונות נוגע לתחום האנרגיה. במלחמה הוכח שתחום האנרגיה פועל ללא דופי: ללא הפסקות חשמל, תחנות דלק פתוחות 24/7 וישנה אספקת גז רציפה לבתים ולתעשייה. זה לא מובן מאליו. ההסבר הוא הביטחון האנרגטי שנוצר בזכות תגליות הגז ויכולות הייצור של בתי הזיקוק בחיפה ובאשדוד, חרף כל הביקורות התמוהות. הזנחה של יכולות הייצור המסורתיות לטובת סביבה ירוקה או לטובת אנרגיות ירוקות, חייבת להיעשות בזהירות תוך בחינת ההשלכות העתידיות. בהקשר זה ניתן לכנות כחוסר אחריות משווע את המהלך הממשלתי לסגירת בתי הזיקוק בחיפה לטובת תוכנית נדל"ן מעורפלת מבית היוצר של פרופ' אבי שמחון, היועץ הכלכלי של נתניהו.
נושא הנוגע במיוחד ללבי הוא החקלאות. במלחמה הוכח שיישובי העוטף ויישובי הגליל העליון הפכו בפועל לחמ"ל, לשכפ"ץ ולקו הביצורים הקדמי של המדינה. תושביהם זכאים לא רק לתמריצי מיסוי עבודה, אלא הם חייבים בהגנה על התוצרת החקלאית. זה אומר סבסוד החקלאים כמקובל באירופה (בעיקר בנושא משק החלב), סבסוד נוסף של מחירי המים, הטבות בתחום תעריפי החשמל והארנונה והטבות חריגות המיועדים להעסקת עובדים (משוחררי צה"ל וזרים).
מדוע מותר לסבסד את מחירי הבנזין ב־2 מיליארד שקל בעוד החקלאות נותרת מחוץ למשחק? נראה את אותו פקיד באגף התקציבים שיעז לטעון בסוף המלחמה הארורה שמדיניות סובסידיות נוגדת את הכלכלה החופשית וימליץ לפתוח את המשק לייבוא. הוא מוזמן להתגורר עד להודעה חדשה באחד מיישובי העוטף או בגליל העליון, ורק לאחר מכן הוא מוזמן לפרסם את חוות דעתו הכלכלית המלומדת. אלה היו 60 שניות של חלום. כעת ננחת על קרקע המציאות, והיא החלטת הריבית בשבוע הבא.
3. נדנדת הריבית
ביום שני הקרוב תקבל הוועדה המוניטרית בבנק ישראל את החלטת הריבית הראשונה ל־2024. בשתי ההחלטות שפורסמו מאז פרצה מלחמת עזה נותרה הריבית ללא שינוי, אף שהיה צפוי שהריבית תרד כדי לעודד את המשק. הקונצנזוס הכמעט מוחלט לגבי ההחלטה הקרובה היה עד לפני שבועיים שהריבית תרד והתהליך יימשך לאורך כל 2024. ההנחה הייתה שהאינפלציה בירידה (מדד נובמבר היה שלילי בגובה 0.3%) ומתכנסת בהדרגה ליעד הממשלתי.
בנוסף, הנגיד האמריקאי הותיר אומנם בשבוע שעבר את הריבית ללא שינוי, אבל רמז למספר הורדות במהלך 2024. אלא שבשבועות האחרונים מתרבים סימני השאלה ואיתם גם ההתפכחות. לנוכח ההשלכות הנלוות של מלחמת עזה ומתקפת הסחר של החות'ים, מחירי הייבוא עלולים לעלות.
גורם נוסף שעשוי למנוע את הורדת הריבית נוגע לכלכלה המקומית. יש יותר ויותר סימנים המעידים על כך שהממשלה תנקוט כלכלת בחירות. אין כוונה להעלות מסים או לבצע קיצוץ אמיתי בהוצאות. הגידול בגירעון ובכמות הכסף יתדלק מחדש את האינפלציה. אז נכון שאולי ניהנה מכלכלת בחירות, אבל זאת רק אשליה. את מחיר ההפקרות כולנו כבר משלמים בריבית גבוהה על המשכנתאות (ריבית פריים של 6.25% לשנה לעומת אינפלציה הנמוכה במחצית). מחיר נוסף יהיה הסכנה בהורדת דירוג האשראי במשק. את החשבון הסופי נקבל בתקציב 2025, שיוגש אולי על ידי ממשלה חדשה.
ד"ר גיל בפמן, הכלכלן הראשי של בנק לאומי, התייחס בסקירתו השבוע לנקודות אלה. "תפיסת הסיכון של השווקים המקומיים יורדת ובאה לידי ביטוי בהתחזקות השקל. למרות זאת, להערכתנו בנק ישראל ימתין עם הפחתת הריבית הראשונה עד סוף פברואר 2024. הסיבה היא המיקוד של מדיניות בנק ישראל בעת הזו בשמירת יציבות השווקים הפיננסיים, הממשיכה לשקף רמת סיכון גבוהה יחסית לישראל בשווקים העולמיים".
וכדי לצנן את התלהבות השווקים, מוסיפים כלכלני בנק הפועלים: "שוק ההון מגלם תוואי הפחתות ריבית מהיר עד לרמה של 3.25% בעוד כשנה (כיום הריבית 4.75% לשנה - י"ש). אנו סבורים שבנק ישראל יהיה זהיר, וקצב הפחתות הריבית יהיה אטי יותר".
אם כך, יותר ויותר אנליסטים מעדכנים הערכות וכמו בפמן סבורים שהריבית לא תרד. הותרת הריבית ברמתה הגבוהה היא הבעת אי־אמון במדיניות התקציבית בכלל ובתקציב 2024 בפרט. במצב עניינים זה לא מובן מאליו שהריבית תרד גם בהחלטה הבאה שתתקבל ב־26.2.
4. מניה מדליקה
אחד הנסים הבורסאיים המופלאים שתקראו כאן מתאים יותר לחג החנוכה. מדובר בקבוצת דלק, שבבעלות יצחק תשובה. כמה פעמים הספידו את החברה ואת תשובה ואיחלו לו לחזור לעבודה כפועל בניין באחד הפיגומים בנתניה, כפי שהיה בראשית דרכו.
דלק במספרים: עד לפני כשלוש שנים, בשיא משבר הקורונה, נסחרו מניותיה בשווי 550 מיליון שקל. עד למלחמה בעזה נסקו מניותיה והגיעו לשווי של 10 מיליארד שקל. ההון חצה את ה־10 מיליארד לאחר חלוקת דיווידנד של כמיליארד שקל. מתחילת 2023 הניבה המניה תשואה של 41%, מהגבוהות במדד הדגל ת"א 35. לטעמי, זה עדיין אינו השיא, כי לחברה מנועי צמיחה נוספים, כמו חברת הבת איתקה, מכירה חלקית בניו־מד (בעלת קידוח "לווייתן") ועוד.
מתחילת 2023 הרוויחה הקבוצה 1.4 מיליארד שקל, עם הכנסות של 9.2 מיליארד שקל. דלק הדיחה בפועל את טבע ממעמד "מניית העם", עם מחזורי מסחר יומיים של עשרות מיליוני שקלים. כל הודעה שלה זוכה לסיקור נרחב של אנליסטים. הנהלת הקבוצה בראשות עידן וולס מודעת לצורך בתקשורת. שיחות הוועידה עם משקיעים מדויקות כמו סיקור הודעות דובר צה"ל מדי ערב. התוצאה היא חזרת הגופים המוסדיים להשקעה במניה. את עיקר הגידול באחזקות בשנה האחרונה רשמו כלל ביטוח, מגדל ומיטב דש.
איפה היו כל אלה בשנת 2022, עיתוי שבו יכלו לגרוף רווח של מאות אחוזים לחוסכים. הדיווידנדים שקבוצת דלק קיבלה מחברות הבת שימשו בעיקר להקטנת החוב ברמת הקבוצה וכאמור לחלוקת דיווידנד. בעקבות כך, דירוג החוב של הקבוצה עלה לרמה A, שזאת חותמת כשרות על האיכות הניהולית. ההתאוששות המופלאה מוסברת בזכות ניהול מדיניות ניהולית נבונה וגם קצת מזל לא הזיק (העלייה החדה במחירי האנרגיה).
לצד זה, מדיניות מימוש נכסים הייתה מושכלת ונעדרת פאניקה והיסטריה. האמונה של כולם הייתה שמקומה של חברת ענק כמו קבוצת דלק אינו שולחן כונס הנכסים. ואכן, היו כאלה כמו מנכ"ל בנק הפועלים דב קוטלר שהאמינו בתשובה ובעידן וולס והזרימו את החמצן הדרוש.
חבל שמרבית גופי הביטוח וההשקעות היו סקפטיים ורק בשנה האחרונה נזכרו לשבץ את קבוצת דלק בתיק הנכסים. האתגר האמיתי שלהם הוא כעת לאתר את החברה (ולא משנה מאיזה ענף) הנמצאת על הקרשים, זוכה לאמון אחד הבנקים הגדולים ולרוץ ולהשקיע בה.
5. חרד לתעשייה
הראיון עם ד"ר רון תומר הוא מהפסימיים ביותר שערכתי בשנים האחרונות עם איש עסקים בכלל ותעשיין בפרט. נשיא התאחדות התעשיינים, שסוגר חמש שנות כהונה, מעולם לא נשמע מדוכדך יותר. "אני מצטער, אבל אי אפשר לעבוד מול הממשלה הקיימת. לצערי זה הראיון הכי דיכאוני שנתתי לך בשנים האחרונות", אומר לי ד"ר תומר.
מה הופך איש אופטימי כמוך לפסימי?
"על פניו אני גאה לסכם את 2023, והתעשייה הוכיחה בשנה האחרונה שהיא אי של יציבות, למרות הרבעון האחרון הקשה. למרות כל המשברים והחות'ים אנחנו גדלים לעומת 2022. מזון לא היה חסר על המדפים, וזה לא מובן מאליו, כי חלק מהמפעלים עובדים ביישובי העוטף. אבל אני מסתכל על 2024 ואני מודאג מאוד.
"יש חלקי תעשייה שחטפו טיל נ"ט, כמו התעשיות של ענף הבנייה. יש תקלה עם הקבלנים ולא מצילים את ענף הבנייה. תהיה ירידה במחצית היקף התחלות הבנייה, וזה משפיע על כל התעשיות הנלוות בתחום המתכת והריהוט. בתחום התעשייה המצב רק ילך ויחריף, ויש שורה של בעיות החל בתחום כוח האדם וההכשרה המקצועית, ואף אחד לא מטפל בזה. לצערי, אני לא רואה שינוי במצב".
אתה מדבר על התעשייה ושוכח את המצב ברמה הלאומית.
"ממש לא. המציאות הנוכחית היא חד־משמעית. הגירעון יגדל באופן דרמטי בגלל ההוצאות הביטחוניות. אפשר לשכוח מצבא רזה וטכנולוגי וחייבים להגדיל את הוצאות הביטחון וזה ברור. מצד שני, ייתכן שהצמיחה תהיה שלילית באופן מוחלט ולא רק במונחי הצמיחה לנפש. זה ישפיע לרעה על החובות ומחירי הכסף ועל החזרי החובות.
"כשמדברים על גירעון של 6% והצורך בקיצוץ של לפחות 30 מיליארד שקל בתקציב, אני נחרד, כי לא ניתן לקצץ בביטחון וגם לא במשרד החינוך. מה שיקרה זה שייפול קיצוץ של 20% בתקציבים האחרים וגם בתקציבי הצמיחה שחשובים לעתיד. ועדיין, יש תרחישים שנרד לתהומות עמוקים יותר. אין שום הסבר להתנהגות כלכלית כזאת. אי־הוודאות כל כך גדולה, שהשנה לא ניתן תחזיות לגבי 2024".
מה היית עושה אחרת אם היית שר האוצר?
"בדיוק כמו ששר האוצר סמוטריץ' אמר בתחילת המלחמה, אך לצערי הוא לא קיים: כסף שלא שייך למלחמה ואינו תורם לצמיחה, לא מוציאים. צריכים לסגור 10־12 משרדי ממשלה מיותרים ששואבים כסף. זה גם חשוב מאוד מבחינת הנראות הציבורית. להגדלת הגירעון יש מחיר כבד לטווח הארוך, כי הכספים שמביאים להגדלת הגירעון אינם מיועדים למנועי צמיחה אמיתיים. זה כמו אדם פרטי שנמצא באוברדרפט ולא מחזיר חובות אלא ממשיך לבזבז, להחליף מכונית ולטוס לחו"ל".
אבל הרי סמוטריץ' הוא אדם פיקח. האם הוא לא מבין את מה שאתה ופקידיו אומרים?
"אפשר להגיד עליו הרבה דברים, אבל אני חושב שהוא מבין כלכלה. חבל שהוא בחר להתנהג אך ורק כמו פוליטיקאי וחושב רק על שרידות הממשלה והמפלגה שלו. אבל בסוף זה לא עובד וממשלה כזאת לא תשרוד - לא בגלל המלחמה אלא בגלל הכלכלה. לא ניתן לקנות בכסף הישרדות בשלטון. אם לא יחליפו את הממשלה בגלל המלחמה, יחליפו בגלל הכלכלה, וזה יקרה מוקדם מהצפוי.
"אני אולי נאיבי, אבל בכל זאת מצפה להתעלם משיקולים פופוליסטיים. אם לא נעצור, אנחנו דוהרים לתהום. יש גידול בהוצאות ובירידה בהכנסות, ולא משקיעים במנועי צמיחה. אני פוגש את סוכנויות דירוג האשראי הבינלאומיות, ומתוך אחריות לאומית מנסה להסביר מדוע ישראל היא חזקה. היום כבר לא אצליח לשכנע אותן, כי הן מבחינות במצב, והן עלולות להוריד את ישראל בשתי מדרגות דירוג".
ולמרות כל אלה סמוטריץ' לא משנה כיוון. איפה ראש הממשלה?
"זה המצב. שר האוצר מתנהג כך אך ורק בגלל שיקולים פוליטיים ולא מקצועיים. אני מצפה מסמוטריץ' להתנהג אחרת ולראות את כלל טובת המשק. אבל האחריות היא בעיקר של ראש הממשלה, שמינה אותו. סגירת משרדים זה מחיר פוליטי כבד, אבל במצב הנוכחי חייבים לגלות מנהיגות. אסור להתחיל את 2024 ברגל שמאל. איך אפשר לבקש מההסתדרות להיכנס מתחת לאלונקה, אם הממשלה לא עושה את זה. דווקא בעניין זה אני מבין את יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד, שיש לי איתו הרבה מאוד מחלוקות בנושאים אחרים.
"נתניהו מבין בכלכלה,והוא מבין לאן זה הולך. הפרשנות היחידה שלי שמדובר בהחלטות המונעות משיקולים אלקטורליים ותו לא. אבל המחיר הכלכלי יהיה כבד מאוד, ואנחנו הולכים ל'ברוך' שלא נוכל לשרוד בו. כתוצאה מכך נתניהו לא יוכל להישאר בתפקיד".
אבל בינתיים הוא שורד ומאמין שישלים את הקדנציה.
"לדעתי הוא לא מבין את הלכי הרוח בציבור. הוא קונה בינתיים זמן, אבל ייתכן שנרגיש את ההתרסקות בעוד כמה חודשים. כרגע הם בשלטון. אנחנו מדינה דמוקרטית וממשלה מחליפים בבחירות. אבל אם ימשיכו בדרך זו, קשה להאמין שהממשלה תשרוד עד הבחירות. אני חושש מהתדרדרות שאפיינה בעבר כלכלות כמו יוון".
אז בוא נדבר על פתרונות לגירעון בתקציב 2024. דיברת קודם על סגירת משרדי ממשלה. האם אתה תומך בהעלאת מסים?
"לא צריך להיות דוקטור לכלכלה כדי לדעת שהפתרון הקל ביותר מבחינת הפוליטיקאי הוא העלאת מסים ישירים כמו מס הכנסה או מס עקיף כמו מע"מ. אני לא מאמין להצהרות שאומרות שלא יעלו מסים, במיוחד על המגזר העסקי. אני מתנגד חד־משמעית להעלאת מסים בגלל הפגיעה בצמיחה. אם יעלו מסים, זה יוביל להתדרדרות. לא ייתכן שהממשלה תבזבז כספים ומצד שני תעלה מסים.
"ניתן להגדיל הכנסות גם בדרכים אחרות שמגדילות את הצמיחה. למשל תגבור רכש מתוצרת הארץ וגידול בהכנסות ממסים. למשל ביטול הפטור ממע"מ על קניות באתרים בחו"ל. למשל שינוי במדיניות מיסוי הנדל"ן. כל מה שלא קשור במישרין לביטחון ותקציבים חברתיים ולהגדלת תוצר, חייב להישאר מאחור".
מתי שוחחת עם סמוטריץ' או עם נתניהו?
"בעת האחרונה לא דיברתי או נפגשתי עם שר האוצר. את נתניהו אני מעדיף שלא להטריד בענייני כלכלה, כי הוא עסוק בביטחון. חיילינו בעזה, והכי הייתי רוצה להחזיר את החטופים ולנצח במלחמה. שימשיך לעסוק במלחמה ולא בפוליטיקה. המגזר העסקי הגיש לאוצר לפני שבוע תוכנית עסקית מקיפה, אבל עדיין לא שמענו מהם. סמוטריץ' מדבר כלכלית, אך הביצוע בשטח שונה. אני קצת מיואש בנקודה זו. לא ישבתי איתו ואין טעם לשבת איתו".
נפגשת עם הרבה מאוד אנשי עסקים מהעולם. מה אתה שומע מהם על תאבון ההשקעות בישראל?
"עד היום הבעיה שלי הייתה בעיקר עם אנשי ה־BDS והחרם על תוצרת ישראל. היום אני כבר מתמודד עם אנשי עסקים שאין להם שום עניין במשבר במזרח התיכון והם לא רוצים לשמוע מישראל. בהקשר זה מתחילה להיות בעיה, והמשבר עם החות'ים לא מוסיף לזה. יותר ויותר שואלים שאלות ומביעים אי־נוחות, ללא קשר למלחמה בעזה. בסוף זה עלול להגיע גם להייטק. ברזלים של מפעלים קשה להעביר, אבל מרכז הייטק ניתן להעביר לחו"ל בהינף יד. ישראל מוגדרת כאזור מלחמה למרות שהמשק עובד, ולא בא להם בטוב לעשות עסקים באזור מלחמה".
