בית הספר הפך לזירת התגוששות ישראלית חדשה. התפרצויות יצרים, פולחנים דתיים, תלמידים תוקפים מורים, מפורסמים נגד מנהלים. ברעננה בוטל אירוע הפרשת חלה לשחרור של חטופה, משום שגורמים במועצה חששו מהדתה. נטלי דדון שיתפה את האירוע וביקשה מעוקביה להתקומם נגדו. בגימנסיה הרצליה בתל אביב המנהל התנגד להנחת תפילין על ידי תלמיד. התקרית דווחה ברשתות והתארגנה הפגנה של תלמידים מול בית הספר, שאליה הצטרפו ח"כ אלמוג כהן והזמר קובי פרץ. גבול בית הספר, הנחשב לסגור ומיועד ללימודי מקצועות, להכנה לחיים, להקניית ערכים ולהגנה על תלמידים - נפרץ לחלוטין.

השיא אירע ביום שישי שעבר, כשהזמר סאבלימינל נכנס לתוך בית הספר שבו לומד בנו כדי לעשות סדר.  שרשרת האירועים יכולה ללמד את כולנו לאן אנו הולכים - לחברה כאוטית, המזלזלת בכל מקור סמכות. אנשים עושים דין לעצמם. כל דאלים גבר. הוא שמע שהמורה מתעלל בבן שלו כבר זמן מה, עד שנקעה נפשו. במקום לעבור בדרכים המקובלות, בקביעת פגישות מסודרות, הגשת קובלנות או תלונות, החליט שהוא יטפל בבעיה וישים סוף למאורע, בדרך חדשה-ישנה - אימפולסיביות וכוחנות. דורסנות ואגואיסטיות. רק רצונו מדבר. כבודו מעל הכל. 

בפוסט שפרסם הוא מספר: “בשישי בבוקר באתי לחפש את בני, שהועף מהכיתה בבושת פנים אחרי שיחת שיימינג מהמורה לעיני כל הכיתה. לא מצאתי אותו ופגשתי את המנהלת. ביקשתי לדבר איתה, והיא סירבה בטענה שהיא לא פנויה, אמרתי שזה דחוף והיא סירבה שוב לדבר. נכנסתי איתה ביחד אל הכיתה שממנה צלצל המורה ודיבר איתי בצורה משפילה לעיני בני, בנוכחות כל הילדים בדיוק 10 דקות לפני. פתחתי את דלת הכיתה ובחיוך הוצאתי את התלמידים מהכיתה ל'שיעור חופשי', כדי לשמור על הילדים ועל פרטיות, ורציתי שהמחנך יסתכל לי בעיניים ויגיד לי את הדברים פנים מול פנים מקרוב, כמו שהוא נוהג לדבר אל בני מדי יום. כל זאת קרה בנוכחות המנהלת והמשטרה שאיתה על הקו".

הזמר מתאר אירוע שבו הוא נוקט אלימות תוך כדי היתממות, זלזול מוחלט במוסד שבו לומד בנו, במנהלת, במורה, בלוחות הזמנים שלהם, בהיררכיה, ובכל דבר שמדיף ריח של סדר וארגון. נכנסתי. הוצאתי. רציתי. סאבלימינל מבקש להגן על זכותו להתנהג כמו ילד קטן המעוניין לעשות מה שבא לו בבית ספר. הוא נכנס לכיתה. משחרר את התלמידים “בחיוך" לשיעור חופשי. זה אירוע מבהיל ומשפיל. גם את התלמידים האחרים וגם את המורה. מבחינתם, מהיום, מעל המורה יש מנהלת, מעליה הפיקוח ומשרד החינוך ומעל כולם, כמו אל - סאבלימינל מטיל צל. 

ואחרי שהדברים יוצאים לאור, כמיטב מסורת הסלבריטאיות, מגיע שלב ההתקרבנות. הזמר המפורסם העשיר והחזק עומד מול מורה חלש, שמשכורתו עלובה, משרתו קשה, מעמדו נמוך ודורש ממנו הסברים בטונים מאיימים. מיד אחר כך מתבכיין ומבקש למנף את האירוע לטובתו, לפרסומו ולהצלחתו. 

“אני האבא, והתפקיד של האבא הוא להגן על משפחתו תמיד", כתב. “אין לי בעיה להיות בעין הסערה עכשיו ושכל העולם ידבר עלי, זה עדיף מאשר שיבואו לנחם אותי אחר כך. תמיד נלחמתי בבריונות ובאלימות, ועכשיו לצערי זה קורה לבני. כנראה שצריך אדם מפורסם וחזק שישים זרקור על הנושא בתקשורת ושהאמת תצא לאור".

בקרוב בוודאי תבוא גם כתבה בעיתון עם תמונה מרגשת שלו חובק את בנו. המארג החברתי נזרק לפח. זה זמן האגו. המוזיקה של סאבלימינל והצל תמיד נשמעה קשוחה, תוקפנית, מאיימת, מלאת כוח ונטולת עידון. הלבוש השחור הכבד, שרשראות הזהב. הכל מביע רק מסר אחד. וכעת, כל כולו הצדקה עצמית בלתי נדלית. אין אצלו שני צדדים, וגם לא מטבע. המורה העליב - אלך להעמיד אותו במקומו. עין תחת עין. יום הנקם הגיע. תכף גם ירקח מזה שיר ראפ. 

אפילו על בנו הוא לא חשב. הבן, שראה את אביו מקטין את המורה, משפיל את המערכת כולה, גם הוא יודע, שמעכשיו מערכות, מוסדות וארגונים במדינה הם בגדר המלצה. כל עוד הם לטובתי אני איתם. ברגע שארצה - ארמוס אותם. תדע כל אם עברייה שהפקידה את בניה בידי מורים שמעמדם הוא על תנאי. הכניסה שלו לכיתה כדי ללמד את המורה לקח, לחנך אותו, להטיף לו - היא גם חצופה וגם פינאלי של תקופה. ועכשיו דממה. סאבלימינל מעביר שיעור את המורה.