אין תקציב מדינה שעובר חלק. רק בשנים האחרונות היה אחד כזה שפירק ממשלה לאחר שלא עבר - וחיסל את הסכם הרוטציה בין בנימין נתניהו לבני גנץ. תקציבים אחרים הביאו עמם כצפוי קרבות פוליטיים, כותרות שמשרתות את בעל האינטרס שהדליף אותם ועצבים כלליים. אין תקציב מושלם, ואין תקציב שיהיו עליו אי־פעם הסכמות רחבות. ד"ש לצמד המילים הדמיוני הזה אגב.
"כמויות מספיקות של אורניום": האו"ם מודה - איראן דוהרת לעבר נשק גרעיני
גלנט: "עלינו להיות מוכנים להתדרדרות המצב הביטחוני בצפון"
אלא שצריך להבין את המציאות העכשווית. ישראל של 2024, בזמן המלחמה, היא לא אותה ישראל של אשתקד, או של שנים קודמות. המציאות הארורה הכתה בפנינו ב־7 באוקטובר ומאז ממשיכה לעשות כן. ההתאמות התקציביות הנכונות מתבקשות בתקופת מלחמה, ועל כך שם את הדגש ראש הממשלה נתניהו בדבריו בפתח ישיבת הממשלה השבוע.
"אנחנו חייבים לנהל את הלחימה הזו, והיא תיקח עוד חודשים ארוכים. אנחנו מביאים היום תקציב מלחמה, הוא אומנם תקציב שנתי, אך הוא תקציב של שנה שבה יש לנו מלחמה, והדבר הזה מחייב אותנו להוציא הוצאות לביטחון הרבה יותר גדולות ממה שתכננו", אמר ראש הממשלה.
לכסות את הוצאות המלחמה, לאפשר להנהגה שמתכסחת שם בקבינט לנהל את המלחמה בשנה הקרובה, להשלים אותה. חיסול חמאס, החזרת החטופים, החזרת הביטחון ותחושת הביטחון.
נתניהו המשיך באומרו כי ישנה הבנה שלצד הוצאות המלחמה הגדלות ב־55 מיליארד שקל לביטחון, צריך להשקיע בתוכנית רב־שנתית לשחרר את מדינת ישראל מהתלות ברכש חיצוני בהרבה דברים. בהצטיידות מקומית, ביכולת ייצור מקומית. אלה יגיעו לשולחן הממשלה בשלב הבא.
לצד המלחמה והתקציב העתידי - שמעניק ובצדק גם מעטפת חשובה של משרד האוצר לחיילי המילואים ולבני משפחותיהם בהיקף של 9 מיליארד שקל, להמשך הטיפול במפונים מבתיהם ותקצוב מתוגבר לרשויות מקומיות קולטות מפונים ולמערכת הבריאות - מדינת ישראל מוכרחה להמשיך להתנהל.
ישנו סדר עדיפויות חדש, אך משרד החינוך של השר יואב קיש, משרד התחבורה של השרה מירי רגב, משרד החקלאות של השר אבי דיכטר וכן משרד התרבות והספורט של מיקי זוהר לא יכולים להימחק.
קל ונוח להלין על השרים שיושבים בממשלה שבמשמרת שלה פרצה המלחמה הנוראה שגובה מדי יום מחירים כבדים, בטענה שהם דואגים לתקציב של משרדם. אך האמת בפועל היא שמשרדים אלה צריכים להמשיך לפעול במרץ. קיצוצים קשוחים בהם יהפכו את חיי היומיום של כולנו לקשוחים הרבה יותר.
האויב הוא בחוץ
איש המילים, הסופר חיים באר, התבטא במפגש עם משוררים וסופרים שהתרחש כמה ימים לאחר הטבח באופן שלא מוסיף לו כבוד. את הביקורת הפנה לראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו.
"בגלל האיזבל שלו, שלא נתנה לו להקים את ממשלת החירום או איך שאתם רוצים לקרוא לזה, האיש הזה נושא בעוון, והאיש הזה יצטרך להיענש בכל חומרת הדין. אני מקווה שמה שקרה לאחאב ולאיזבל בשומרון יקרה גם לו", אמר.
דבריו התייחסו לדמותו המקראית של המלך אחאב ואשתו איזבל. לאחר רצח נבות, ובעקבות עידוד עבודת הבעל בתקופת מלכותו, נענש המלך במוות. טוב עשה באר שהתנצל וחזר בו, אך הנזק כבר נעשה.
שנאת נתניהו מהצד "הנאור" היא איננה דבר חדש. ביקורת היא דבר לגיטימי בהחלט, מכל מחנה שהוא. אך גם לשפה צריכים להיות גבולות מצד אנשים שמכבדים את עצמם ומכבדים אותם - וההשוואה לעונש מוות היא מסוכנת ומסיתה. כך גם קורה בהמשך לשנה האחרונה בכנסת ישראל. שפה דוחה, שבטוויטר הרעיל שמחים תמיד לרטווט באדיבות השמחה לאיד. גם בתוך תקופת מלחמה, כשהאויב בחוץ ואיננו יכולים להרשות לעצמנו קרבות פנימיים.
בראיון שהעניקה לערוץ הכנסת, התייחסה הח"כית מהציונות הדתית מיכל וולדיגר בהיגיון בריא וחשוב לעימותים במליאת הכנסת, משני הצדדים. "אשכנזי, ספרדי, ירידות אישיות, מי אתה? מי סופר אותך? ברחוב לא שומעים כאלה ביטויים. חברים, לא למדנו כלום מהשבת השחורה?".
"מה את יכולה לעשות מהמקום שלך?", שאלה אותה בצדק מזל מועלם.
"תראי, תמיד יש את האחד הזה שמדליק את האש", השיבה וולדיגר, "במקום שכל האחרים יגידו רגע, אנחנו לא חייבים להגיב, רגע נשמור בבטן, נתקדם הלאה וניתן פחות במה לזה שהתחיל את האירוע. אנחנו כמו ילדים קטנים מתקוטטים".
כל אחד מאיתנו יכול לשאול את עצמו איך להעביר ביקורת בצורה מכובדת. השאלה היא אם הח"כים שלנו, משני המחנות השונים, שואלים את עצמם את אותה השאלה. טוב יעשו אם יצטרפו לח"כ וולדיגר, גם אם הגישה הבריאה שלה לא מייצרת כותרת. יש מי שרואה ומעריך.
מהעיניים הנכונות
ילדים זה שמחה כידוע. והנה השבוע ברוך השם ניקבתי שוב את כרטיסיית ההורות בחדר מיון ילדים, בשעה הכי עמוסה שלו כמובן. אחרי שהקטנה חזרה מזירת האגרוף בגן הילדים עם שטף דם רציני בעין, ימין. נו, הכל גנטי ומה שלא - תורשתי.
בזמן שראיתי את התורים הארוכים במקום, היא ראתה בו את האנשים המקסימים וכבשה לבבות. בזמן שוויתרתי על ארוחת ערב מדאגה, היא הרכיבה אחת מתוקה משלה ממכונות הממתקים. בזמן שקברתי את הראש בחדשות בטלפון, היא שרה בקולי קולות שירים של ח.נ ביאליק ועדן חסון. סיימתי את הקאדר הזה בתשלום מפואר בחניון, והיא חתמה את האירוע במדבקה מפוארת של גיבורה.
במהלך השבוע הפציעה השתפרה, נחתם הסכם שלום והבנות לדרך חדשה עם המתאגרף היריב. והקטנה, שרואה את הדברים כמו גדולה, שאלה אותי מתי פוגשים שוב את הרופאים החמודים עם המכשירים המגניבים בבדיקה. שתהיה בריאה.