התחלתי לכתוב את הטור כבר אתמול, אבל נרדמתי תוך כדי לשנ"צ של 15 דקות, טרם איסוף האמצעית מהגן (מטורף שאורי בת שנתיים והיא כבר האמצעית).

כאילו עוד לא עיכלתי שאני אמא לשניים והנה החבורה שלנו גדלה בלי למצמץ. מתי זה קרה?

אז בתוך בליל ההתרגשות, העייפות וההורמונים, שבועיים אל תוך חופשת הלידה שלי, בחרתי לחלוק קבל עם, עייפות ומקלדת את רשמיי מחמישה עשר הימים האחרונים בביתנו, אנסה לא לשפוך על עצמי כוס קפה רותחת תוך כדי.

כשחשבתי שהחזרה ממלון היולדות הביתה תהיה כאפה מצלצלת לפנים, צדקתי. אבל לא במובן שחשבתי. בחזיונותיי ראיתי כביסה יורדת מהמנורה, כלים על הרצפה וקקי של חיתולים תחת כל מיטה אפשרית. בפועל, היה בלאגן, אבל מראש כשהסטנדרטים הם "בית מבולגן הוא בית מאושר" אין באמת מה להתאכזב. ואולי תכלס עדיף ככה.

הנה כמה כללי זהב, שאשנן לעצמי בלילות ובחודשים הקרובים, מוזמנים לאמץ.

קודם כל, אין חלוקת תשומת לב שווה לכל הילדים. בוא נשחרר שניה את מיכל דליות מהראש ואת אמא מאמנת מהלב. יש רצוי, והקלף המנצח הוא המצוי.

מראש היחס של שני הורים לשלושה ילדים הוא לא כוחות. יש כאן שובר שוויון מטורף.

ואפרופו הקקי מהפתיחה, כל עוד התעוררת ואין לך ריח של רפת בבית, כל השאר זה בונוס.

שנית - שחררי את עצמך מ"מה יגידו" הקרובים והקרובים פחות על האמא שאת, על איך את נראית, על איך את מגיבה.

שבועיים אחרי לידה כשאת מדממת כמו חיה פצועה, ההורמונים עושים לך מסיבת טבע בגוף, ואת לובשת תחתונים חד פעמיים שמזכירים לך את יומנה  בריג'יט ג'ונס - מותר לך הכל. וזה בלי לדבר על השיער, שאת לומדת איך לחלק אותו להלוואה בריבית, שלא ייראו את קרחותייך המאיימות לבוא ועוד טרם דיברנו על השערות הלבנות שרוצות לפנק אותך במתנת אחרי לידה צבעונית. אי לכך ובהתאם לעובדה הכואבת שטרם גילית את הפופיק האובד שלך, שנראה כמו אי בודד, לא בקטע אקזוטי וטוסיקך שפעם היה שרירי (את יכולה להישבע באלוהי הפילאטיס) - מותר לך לחשוב הכל על עצמך ולהעמיד אנשים במקומם.

פרק נכבד בפני עצמו אפשר להקדיש להנקה בעד ונגד, וזה שוב בלי להזכיר את הכאב, משחת הפטמות המרככת ושיעור למתחילות בפרקי פיזיולוגיה של העטרה.

נקודה נוספת - כשאת רעבה - תאכלי. כל עוד את יכולה. כשיש לך קפה חם- תשתי. גייסי את משפחתך/ חסונך/שכנייך וחברייך. זה הזמן לדעת לבקש עזרה בלי להתבייש. נוכחתי לגלות זאת השבוע כשחברותיי המהממות, אימהות מהגן של אורי, באו לבקר ותקתקו לי כביסה וכלים בפחות משעה. נותרתי ללא מילים,  דבר מפתיע כשלעצמו והבנתי כמה העזרה הזו משמעותית. את לא פחות חזקה או מגניבה כשאת רוצה סיוע קל. להפך. 

לסיום, פרגני לעצמך- במסאג', מניקור, פדיקור, הליכה, שוטטות- לבד עם עצמך. את עצמך. תגלי צמחים חדשים בשכונה.

תזכירי לעצמך מי את, למה את, טרם הפכת לאמא. יש לך הרבה מזה.

וכמובן- תרשי לעצמך זמן איכות בשירותים. עם הטלפון, כמו שצריך, תגללי שטויות, תתנתקי, תתעלמי מרעשי רקע. הבית יסתדר חצי שעה וגם יותר בלעדייך.

מבטיחה.