רונן צור גורר בכל הכוח את משפחות החטופים למאבק הפוליטי שלו בנתניהו וגורם להם ולמאבקם נזק גדול. בשבוע שעבר, בתגובה לסקרים שמלמדים שהציבור לא מוכן להפסיק את המלחמה בתמורה לעסקה, פתח צור במסע שקרי לפיו הממשלה מממנת קמפיין נגד החטופים ולראשיה אין עניין בהחזרתם הביתה. התעמולה הזו מצליחה להתרומם אך ורק בזכותה של עיתונות פוליטית ורדודה שמהדהדת בשמחה כל דבר שטנה נגד הממשלה.
הסקרים המתפרסמים לאחרונה ובודקים את עמדות הציבור ביחס למטרות המלחמה, מלמדים על מגמה ברורה: הציבור הישראלי רוצה להמשיך למחוץ את חמאס. הציבור הישראלי דוחה בשתי ידיים כל עסקה שהפסקת המלחמה היא חלק ממנה. בסקר של INSS - המכון למחקרי ביטחון לאומי, לדוגמה, הסכימו 61% עם הקביעה שלפיה "על צה"ל להמשיך בלחימה כל עוד לא מוטט שלטון חמאס, גם אם משמעות הדבר היא שלא ניתן יהיה להחזיר את החטופים". רק 29% התנגדו לעמדה הזאת.
בתשובה לשאלה "אם חמאס יתנה עסקה לשחרור החטופים בכך שקודם ישראל תפסיק את האש ותיסוג מעזה, האם לדעתך יש לקבל תנאי זה בתמורה לשחרור מיידי של כל החטופים, אזרחים וחיילים?", השיבו 60% בשלילה, ורק 28% בחיוב. בסקר אחר, שפרסם השבוע המכון למדיניות העם היהודי, נשאלו הנסקרים "נניח שמנהיגי ישראל מגיעים למסקנה שיש להם רק שתי אפשרויות, איזה מהן צריך לדעתך לבחור?". 25% מהיהודים שענו לסקר השיבו: "החטופים יוחזרו וחמאס יישאר לשלוט בעזה". 47% בחרו ב"החטופים לא יוחזרו וחמאס יאבד את השלטון בעזה".
צריך להגיד משהו על האופן שבו מוצגות האפשרויות בסקרים הללו. אני מעריך שלרוב מוחלט של אזרחי ישראל יש עמדה מורכבת יותר. אני, לדוגמה, משוכנע שמיטוט חמאס הוא המשימה העליונה והחשובה ביותר, אבל מכיוון שלא מדובר בשאלה בינארית שהתשובה לה היא 0 או 1, כלומר מיטוט חמאס או החטופים, ומכיוון שאני לא רוצה לוותר על הניצחון במערכה וגם לא רוצה לוותר על החטופים, אני מאמין בדרך שלישית: המשך מאמץ צבאי אגרסיבי לצד עמדה קשוחה במו"מ, כדי ששני אלה יביאו את חמאס להסכים לעסקה שאנחנו יכולים לחיות איתה.
ומה עד אז? עד אז נמשיך להילחם ונמשיך לנסות לנצל הזדמנויות כמו זו שבמסגרתה הבאנו השבוע ארצה, בריאים ושלמים, את לואיס הר ופרננדו מרמן. במילים ברורות יותר, הציבור הישראלי, למרות התעמולה שניתכת על ראשו בכלי התקשורת, אוחז בעמדה הפוכה לגמרי מזו שמציג המטה של רונן צור. הציבור הזה לא מוכן לעסקה בכל מחיר. הציבור הזה לא מוכן להפסיק את המלחמה. הציבור הזה משוכנע שהאויב שצריך ללחוץ עליו הוא חמאס ולא ממשלת ישראל.
הפייקים של "פייק רפורטר"
רונן צור הוא איש פוליטי. ערב 7 באוקטובר הוא הקים מפלגה, והקדיש את כל עִתותיו לטינוף על בנימין נתניהו, על הימין, ועל מה שכינה "הטרור הביביסטי". בנסיבות האלה, ההחלטה להפקיד בידיים שלו את סוגיית החטופים, שהייתה אמורה להיות הקונצנזוס הכי גדול בישראל, הייתה מהלך התאבדותי. רק התמימים שבינינו מתפלאים כשהם רואים את מהלכיו של האיש בחודשים האחרונים, ואת האופן שבו הוא בוחר להסית את משפחות החטופים נגד הממשלה, במחיר הכבד של הצבתן במוקד ויכוח פוליטי.
כך או כך, בשבוע שעבר, כשצור הבין שדעת הקהל הישראלית טופחת על פניו, הוא החליט לשנות כיוון ולעשות מה שעושים אנשים במקצוע שלו, כאלה שהמניפולציה, השקר והספין הם כלי עבודה לגיטימיים בארגז שלהם. צור, מומחה לניהול משברים, הבין שאם יש משהו אחד שלא טוב לו שיקרה עכשיו, זה דיון ציבורי על אודות מחיר העסקה עם חמאס. ומה עושה המומחה כשמתנהל דיון חשוב שלא עושה לו טוב? ובכן, לפני שבוע עלה במוחו רעיון. אם הדיון לא טוב לי, בואו נמנע אותו. בואו נהפוך את עצם קיומו ללא לגיטימי. בואו נצבע את כל מי שחושב אחרת ממני לאיש רע, עד כדי כך שאנשים ירגישו לא בנוח להכריז שהם חושבים כמותו.
לפני כמה חודשים, כשמתחתי ביקורת על המטה שלו, צור צייץ בתגובה שמדובר ב"היקפי שנאה עצומים, ממוסדים וממומנים על ידי אוליגרכים". זו דרכו. אף פעם לא להתמודד עם הביקורת. תמיד לאיים בתביעה או לרמוז שכסף גדול או אינטרסים אפלים עומדים מאחורי הטענות נגדו. בעבר פורסם כיצד האיש חסר העכבות הזה, שנשכר כדי לסייע לעבריינית המין האוסטרלית מלכה לייפר, גיבש את תוכנית "השקד הרקוב", במטרה ללכלך את שמה של שרת המשפטים, איילת שקד, ובכך למנוע את הסגרתה של הלקוחה שלו.
כך, מאותו ראש בדיוק, בא לעולם קמפיין השקר המלוכלך שמתנהל אצלנו כבר שבוע בהובלתו. זה התחיל ב"דף מסרים", כך הוא מוגדר, ששלח המטה של צור למשפחות האומללות של החטופים, בניסיון להטמיע במוחם אגדה חדשה שהומצאה זה עתה. "ברגע האמת מתנהל כנגדנו וכנגד החטופים קמפיין ממשלתי כנגד העסקה לשחרור יקירינו", כתבו להם, "ברגע האמת מתנהל קמפיין שטני בכלי תקשורת הזוכים לסיוע כספי ממשלתי רחב היקף להקרבת החטופים, ומובילים קמפיין הסתה מאורגן נגד אותם אזרחים וחיילים שנחטפו בעטיו של המחדל הביטחוני הגדול בתולדות המדינה".
בואו נתעכב רגע על הטקסט הזה. יש "קמפיין ממשלתי" נגד החטופים. כלומר, ממשלת ישראל הרשמית, בכבודה ובעצמה - זו של בנימין נתניהו ובני גנץ, של יואב גלנט ושל גדי איזנקוט - מנהלת קמפיין, ממש כך, נגד ילדי משפחת ביבס, נגד שלמה מנצור בן ה־85 ונגד פרננדו מרמן ולואיס הר, ששוחררו במבצע שאישרו קברניטיה יומיים בלבד אחרי שפורסם המסמך המכוער.
ואיך מתנהל "הקמפיין הממשלתי" הזה? "בכלי תקשורת הזוכים לסיוע כספי ממשלתי רחב היקף". רוצה לומר, הממשלה מעבירה כסף לכלי תקשורת מסוימים, והם לוקחים את הכסף הזה ומשתמשים בו ל"קמפיין" נגד החטופים. צור עשה הכל כדי שכולם יבינו שהוא מתכוון לערוץ 14, אלא שערוץ 14 לא מקבל שום סיוע ממשלתי כזה. כלי התקשורת היחידים שחיים מ"כסף ממשלתי רחב היקף" הם תאגיד השידור הציבורי וגלי צה"ל. בשאר כלי התקשורת – מעיתון "הארץ", דרך ערוץ 12, ועד ערוץ 14 – מתפרסמות מודעות פרסומת של המדינה.
אבל זה לא נגמר במסכת השקרים המסיתה הזאת. צור ואנשיו ניסו לשכנע את בני משפחות החטופים כי "עולות שאלות קשות הנוגעות למחויבות הקבינט לשחרור החטופים". לא פחות ולא יותר. ברור לחלוטין שמהרגע שרונן צור הגה את הקמפיין הזה הוא ידע שמדובר בילקוט כזבים אחד גדול. שאין שום "קמפיין שטני" נגד החטופים, ושכל ישראלי מתפלל לשובם, גם אם יש בינינו ויכוח באשר למחיר שצריכה המדינה לשלם על זה.
סוכן הכאוס הזה לא הסתפק ב"דף המסרים" ששלח למשפחות, ויצא למסע רחב לשיווק הקשקוש שהגה. עוד באותו יום הוציא המטה שלו מכתב פומבי לחברי קבינט המלחמה וכמובן לכלי התקשורת, באותה רוח. צור סיפר שוב על "שכירים בכלי תקשורת הזוכים לסיוע כספי ממשלתי רחב היקף הקוראים להקרבת החטופים ומובילים קמפיין הסתה מאורגן נגד אותם אזרחים וחיילים שנחטפו...". מי הם השכירים? באילו כלי תקשורת שזוכים למימון ממשלתי הם עובדים? רונן צור ידע היטב שבשום אולפן לא יטרידו אותו עם השאלות העובדתיות הללו, בעיקר משום שבאולפנים שלנו לא יושבים עיתונאים ששואלים שאלות.
אני מכיר מקרוב כמה ממשפחות החטופים. כמה מהן תלשו השבוע שערות כשמצאו את עצמן נגררות למסע הכפשה מכוער, שנפתח בטענה מטורפת שהממשלה מארגנת קמפיין הסתה נגדן והמשיך בטענה המטורפת לא פחות שהממשלה לא מעוניינת להחזיר את בני משפחתם. הקמפיין הזה לא היה יריקה בפרצופה של הממשלה לבדה. הוא היה יריקה בפרצופם של אלפי חיילים שמסכנים את נפשם כבר חודשים ברצועת עזה, במאמץ להביא מידע שיסייע להשיב הביתה את החטופים, כשחלקם שילמו בחייהם על המאמץ הזה. החיילים האלה לא יצאו לדיר אל־בלח, לרפיח או לח'אן יונס ביוזמה עצמאית שלהם. זו ממשלת ישראל ששלחה אותם לשם. אותה ממשלה שצור והמטה שלו מספרים באולפנים שאין לה עניין בהחזרת החטופים.
ראש ממשלת ישראל, הוא ולא אחר, היה האיש שאישר השבוע מבצע מסוכן ברפיח, עם פוטנציאל גדול לכישלון, כשהוא מסכן את חייהם של מיטב לוחמינו, הכל כדי להביא הביתה שני אזרחים ישראלים שנחטפו. רק בתת־הרמה העיתונאית של אולפני הטלוויזיה שלנו, יכולה מכונת הרעל הזאת להמשיך להפיץ טינופת מהסוג שהוא מפיץ, ולהמשיך לקבל יחס מכבד. מה זה יחס מכבד? בסוף השבוע שעבר דילג צור עם הקמפיין המכוער שלו מאולפן לאולפן, ונראה היה שחוץ מלהדהד אותו כמו תוכים, לא נמצא באף אולפן עיתונאי שישאל אותו על מה לעזאזל הוא מדבר. קמפיין של הממשלה נגד החטופים? עיתונאים שהממשלה מממנת? מה זה הקשקוש הזה?
ב"אולפן שישי" של ערוץ 12 אימצה דפנה ליאל את הנרטיב של צור כשהיא מדברת על "קמפיין מתוזמר נגד משפחות החטופים", ונשענת על דוח מטופש של ארגון פרטי שעוד מעט נרחיב עליו. קרן מרציאנו, שנשמעה כמו דף המסרים של רונן צור, לא נזקקה גם היא לעובדות או להוכחות. "אסור לדבר ככה אל משפחות החטופים, ואם משפחות החטופים יש להן הוכחות או שהן מרגישות שמתנהל נגדן קמפיין, זה פשוט דבר שהוא לא ייעשה... זה שמדברים נגד משפחות חטופים, בין אם בקמפיין רשת בין אם בקמפיין אחר, באמת לאן הגענו?".
איזה "קמפיין רשת"? איזה "קמפיין אחר"? מרציאנו לא נדרשה להסביר. רונן צור אמר, אז היא מדקלמת. "התחושה היא שעוד אתוס מאוד ישראלי נסדק כאן", סיכם דני קושמרו. ובכן, אם יש אתוס שנסדק כאן, זהו האתוס שלפיו עיתונאים צריכים הוכחות לפני שהם מפזרים שטויות חסרות כיסוי, ואת האתוס הזה ערוץ 12 מקפיד לסדוק מדי ערב.
צור, כאמור, קפץ מאולפן לאולפן כדי להדהד את הסיפור החדש שלו. כך היה באולפן של דין פישר, שוב בערוץ 12, כשחזר על הטענה ש"הקבינט איבד עניין בהשבת החטופים", שהממשלה תוקפת את החטופים ומשפחותיהם, ושהיא עושה שימוש "בכלי תקשורת על ידי שכירים שממומנים על ידי המדינה ומקבלים סיוע כספי מהמדינה". המגיש, מיותר לציין, לא שאל גם כאן שאלות. במקום זה הצטרף גם הוא לצור והדהד שוב ושוב את הקשקוש על "הקמפיין הנבזי" ועל "ההסתה הפרועה נגד משפחות החטופים".
אחר כך עבר רונן צור לאולפן של אדוה דדון, כשהמחזה חוזר על עצמו. שוב הסיפורים שלו על "קמפיין שטני שמתנהל על ידי גורמים שממומנים על ידי ממשלת ישראל בתקציבים ישירים של הציבור, של משלמי המסים, נגד החטופים ונגד משפחות החטופים". שוב מגישה שלא זוכרת שתפקידה לשאול שאלות במקום לחזור על דברי המרואיין ולהדגיש ש"עובדה שמתנהל קמפיין נגד משפחות חטופים".
ובהיעדר עיתונאים בערוץ 12, משעשע לציין שהראשון שהוציא את האוויר מבלון הכזב הזה של רונן צור היה דווקא ח"כ בועז ביסמוט, שהתארח באולפן ושאל את השאלות שאף עיתונאי לא חשב לשאול עד אליו. "אתה שומע את קמפיין ההסתה נגד החטופים ונגד משפחות החטופים...", הפנה צור שאלה אל חבר הכנסת מהליכוד, "בשבועיים האחרונים קורה משהו מוזר שחלקו במימון ממשלתי, איך אתה מסביר את זה?". ביסמוט לא ידע אם לצחוק או לבכות. "על מה אתה מדבר?", שאל את צור את השאלה הכל כך בסיסית. "קמפיין במימון ממשלתי נגד החטופים? אתם שומעים מה אתם אומרים?".
אדוה דדון, במפגן אטימות מביך, במקום לנצל את ההזדמנות כדי לשאול סוף־סוף את צור למה באמת הוא מתכוון, לא נתנה למה שקורה באולפן לבלבל אותה. "אתה מוכן להתנער מהקמפיין הזה?", שאלה את ביסמוט. "האם אתה מתנער מזה?". ביסמוט דחק את צור לפינה. "בוא תספר לי מה זה קמפיין במימון ממשלתי נגד החטופים". צור, לראשונה, נדרש להסביר, ולפתע התברר שתשובות של ממש לא נמצאות באמתחתו. "כשכלי תקשורת מרכזי במדינת ישראל מקבל סיוע ממשלתי ובא ואומר משפט, אומרים פרשנים מרכזיים שלו, נדרשת עליית מדרגה נוראית בעניין החטופים שתדרוש קורבנות קשים, זה נעשה ערב־ערב בשבועיים האחרונים בכלי תקשורת שמקבל כסף ממשלתי...".
הופה, עכשיו התברר שצור מתכוון לאמירה ספציפית שאמר חבר פאנל ספציפי בתוכנית טלוויזיה ספציפית בערוץ 14. זה "הקמפיין השטני" שעליו הוא מדבר כבר כמה ימים בכל אולפן. ערוץ 14, כאמור, לא מקבל שום "כסף ממשלתי" שלא מקבלים כל כלי התקשורת בישראל, אבל נוכח המאמץ הגמלוני של צור לקשור את הממשלה לסיפור הזה, הכל היה ברור.
בתזמון מדהים, ממש במקביל להחלטה של רונן צור לצאת בקמפיין שמאשים את כל מי שלא מוכן להפסיק את המלחמה ולא מוכן לשחרר אלפי מחבלים ב"קמפיין שטני נגד החטופים", הנפיק ארגון פרטי בשם פייק ריפורטר דוח ש"מוכיח" את הטענות של צור.
המסמך הזה, שב"אולפן שישי" צוטט כאילו ירד מהר סיני, היה מביך ברמות אחרות. "הקמפיין נגד משפחות החטופים", קבעה הכותרת שלו, רוצה לומר, אם למישהו יש ביקורת על עמדותיהם של מי ממשפחות החטופים או של המטה של רונן צור, הוא כנראה חלק מ"קמפיין". שהרי לא יכול להיות שיש אנשים לגיטימיים שחושבים שלעצור את המלחמה עכשיו זה טירוף, ואם אכן יש כאלה, הם לבטח חלק מ"קמפיין". "משפיענים תומכי ראש הממשלה, בהם אנשי תקשורת ופעילי ליכוד, פועלים למסגר את מאבק משפחות החטופים כלא לגיטימי ולא אותנטי", קובע הדוח שמחבריו לא רואים את הדבשת שלהם, כשזה בדיוק מה שהם עושים למי שחושב אחרת מהם.
בפייק ריפורטר אספו עשרות ציוצים ופרסומים ברשת. חלקם סתם של מתנגדים לעסקה, למטה של צור או לרעשנים הפוליטיים שבין קרובי המשפחה של החטופים. חלק מאלה, אגב, אכן השתמשו בביטויים מכוערים. אז מה? זה מלמד משהו? אני מכיר המוני אנשים שלא מפסיקים לצייץ ציוצים מכוערים נגד ראש הממשלה כבר שנים. זה אומר שהם בקמפיין שטני נגדו? כל טור שאני מפרסם ב"מעריב" גורר אחריו אין־ספור ניבולי פה בתגובה. זה אומר שיש "קמפיין שטני" נגדי? בשבוע שעבר, בדרבי התל אביבי, שרקו אלפי אוהדים באדום בוז בכל פעם ששחקן של מכבי קיבל את הכדור. הם בקמפיין?
יש בישראל ויכוח סביב הרבה מאד נושאים. כן או לא כיבוש, כן או לא רפורמה משפטית, כן או לא עסקה עם חמאס. במדינה דמוקרטית מתוקנת מנהלים ויכוח סביב הסוגיות האלה. בעולמו של רונן צור ובעולמם של אנשי פייק ריפורטר - צריך למנוע את הדיון הזה מלהתקיים. אגב, גם אני בעצמי כתבתי פה לא פעם שאסור לנו להיכנע למחירים שדורש חמאס.
זה אומר שאני בקמפיין נגד החטופים? האם אני לא יכול לרחוש בוז עמוק לרונן צור, ובמקביל לצאת מביתי מדי לילה כדי לומר תהילים ולהתפלל לשלומם של החטופים, כפי שאני עושה בשבועות האחרונים? מישהו יכול להגיד עליי שאני בקמפיין נגדם? נגד אלה שאין יום שאני לא מתפלל לחזרתם? יש כאן ציבור ענק שלא מפסיק לחשוב על מה שעוברים החטופים, ובמקביל משוכנע שמה שעושה המטה של רונן צור פוגע בסיכוי להחזיר אותם אלינו במחיר סביר ופוגע בביטחון המדינה. ובמקום להתווכח על הסוגיה הזאת, סוכני סתימת פיות באולפני הטלוויזיה מנסים למנוע מהדיון הזה להתקיים.
פלטפורמה לניגוח הממשלה
כלי התקשורת משתפים פעולה עם הקמפיין המכוער הזה של רונן צור בגלל סיבה אחת. פוליטיקה. לא כבודן של משפחות החטופים מעניין את עורכי התוכניות האלה, אלא ההזדמנות לתקוף את הממשלה. איך אני יודע? כי יש משפחות של חטופים שבאמת מנוהל נגדן קמפיין. קמפיין מכוער. אלא מה? מדובר במשפחות שמחזיקות בתפיסות שונות מאלה של רונן צור ושל קרן מרציאנו, ולכן כמעט אף אולפן טלוויזיה לא חושב שראוי לכאוב את כאבן.
חבורת רונן צור-"אולפן שישי" לא הזדעזעה כשאחת ממובילות מחאת קפלן כתבה על אליהו ליבמן, שבנו אליקים חטוף בעזה: "המשיחיסט המטורף הזה מוכן להקריב את בנו לעולה למען אלוהיו (נתניהו) ולמען אדמה". החבורה הזאת לא הזדעזעה כשגם חבר הכנסת לשעבר מיקי רוזנטל הטיח בליבמן, באולפן חדשות 13, שהוא מקריב את בנו. החבורה הזאת לא הנידה עפעף כשבעל טור ב"הארץ" כתב על צביקה מור, שבנו נחטף, שהוא "משתמש בטרגדיה כדי לקדם אידיאולוגיה חרד"לית" וש"בנו אינו בראש סדר יומו". החבורה הזאת לא התרגשה כשנעם דן, קרובת משפחה של אחד החטופים, שעליה עוד נרחיב בהמשך, פגעה בקרובת משפחה של איתן מור החטוף ואמרה עליה שהיא לא בצד ששוחר חיים.
החבורה הזאת לא הקדישה מזמנה לדון בסיפורה של איילת סמרנו, שבנה יונתן נרצח וגופתו מוחזקת בידי חמאס, אחרי שזו סיפרה לשרון גל בגלי ישראל מה קרה כשנטלה חלק במחאה שקטה של משפחות שתוכננה מול בית ראש הממשלה, וביקשה שלא יהיו שם מסרים פוליטיים. "באחת הפעמים הקיפו אותנו מפגינים, סליחה על הביטוי, כמו בהמות, עם שלטי ׳די לכיבוש׳, והדביקו לנו על הרכב שלטים. הבן שלי יצא אליהם וצרח: 'אח שלי חטוף ונרצח בעזה', וזה פשוט לא הזיז להם. הם פשוט עטו עלינו וצרחו עלינו ׳ביביסטים, בהמות, לכו הביתה׳". כואבת לכם הפגיעה במשפחות חטופים? כואב לכם קמפיין נגד משפחות חטופים? אז איפה הייתם כשכל אלה הותקפו, הא?
הכת של האולפנים
ואם כבר התכנסנו כדי לדבר על קמפיין, בואו נדבר על המטונף שבקמפיינים. זה שטוען שלבנימין נתניהו אין עניין להחזיר את החטופים. זה קמפיין שמתחיל מרונן צור. זה קמפיין שממשיך עם כמה מבני משפחות החטופים. זה קמפיין שנוטלים בו חלק בכירי צה"ל לשעבר (האלוף נמרוד שפר: "ראש הממשלה לא רוצה שהמלחמה תיגמר ולכן הוא לא רוצה שהם יחזרו". אל"ם במיל' רמי מתן, מפעיליה הבולטים של מחאת השמאל: "יש לנו יצור נבזה שלבו עשוי מתכת ובעורקיו זורם רעל ולא דם. זה נתניהו. בוגד... יש לו אינטרס ברור שהחטופים לא ישתחררו"). זה קמפיין שנוטלים בו חלק עיתונאים (מרדכי גילת ב"הארץ": "נתניהו מתנהג כמי שאי־החזרת החטופים לישראל משרתת לא רק את האינטרסים של רב־המרצחים יחיא סינוואר, אלא גם את אלה שלו").
זה קמפיין שהשיא המזוקק שלו נשמע השבוע באולפן חדשות 13. כת מנותקת, אכולת שנאה לכל מה שמריח מהממשלה הזאת, ישבה שם סביב שולחן וניהלה שיח שנשמע כמו דיון של החבר'ה על הברזלים ביום שישי בערב. כשגיל תמרי, עורך חדשות החוץ, זחוח ובטוח בעצמו, הסביר שם ש"לנתניהו אין באמת תמריץ לשחרר את החטופים, הוא רוצה את כולם מתים", איש באולפן לא הזדעזע. לא הפרשן המשפטי, לא האורח דן מרידור, ודאי לא המגישה לוסי אהריש שתפקידה, אם הבנתי נכון מצפייה בדיון כולו, לקחת כל דבר שטנה שמשמיע מישהו ולהוסיף עליו את שלה.
שיא השיאים הגיע אחר כך, כשתמרי נשלח אל תוכניתו של אלמוג בוקר, אולי היחיד בערוץ הזה שנראה מאוזן עם עצמו, והסתבך עוד יותר. ״אני רוצה להבהיר משהו", פתח, "משפט שאמרתי מוקדם יותר באחת התוכניות, משתמע ממנו שרה״מ רוצה במותם של החטופים. למרות הביקורת הקשה שיש לי על נתניהו והממשלה, בחירת המילים שלי הייתה מאוד לא מוצלחת. אני לא באמת חושב שהוא רוצה במותם של החטופים ואני מצר על הדברים״. אלא שאז, באופן מפתיע, ביקש איציק בונצל, אב שכול שישב באולפן, להקשות על תמרי. "אתה יכול להגיד שהוא מאוד רוצה להביא אותם?". תמרי כמעט בלע את הלשון. "אני יכול להגיד את מה שאמרתי", חייך במבוכה, אבל בונצל לא הניח לו. "אתה לא יכול להגיד שראש הממשלה נתניהו מאוד רוצה להביא את החטופים?". "אני לא בטוח שזה הדבר שהוא הכי־הכי רוצה בעולם", השיב תמרי.
יש לי ביקורת על נתניהו בהרבה מאוד תחומים. אבל הניסיון לצייר אותו כמי שחיי החטופים לא מעניינים אותו, שיח שמנורמל בתקשורת באופן מטורף, מלמד שליריביו הפוליטיים - מקפלן, דרך רונן צור, ועד לאולפני הטלוויזיה - אין גבולות. האם אפשר לחשוד שהמשך המלחמה ישרת את נתניהו פוליטית? כן, בדיוק כמו שאפשר לחשוד שהפסד שלנו במלחמה יחזק את יאיר לפיד, משום שניצחון יחזק את נתניהו. יש לי ביקורת על לפיד מפה ועד אמריקה. למרות זאת, אני לא מעלה בדעתי את האפשרות שהוא מצפה לכישלון של צה"ל בגלל פוליטיקה קטנה, בדיוק כמו שלעולם לא אעלה על דעתי את האפשרות שנתניהו ישאיר את החטופים במנהרה בח'אן יונס בגלל פוליטיקה קטנה. ומי שמעלה אפשרויות כאלה על דל שפתיו, לא על נתניהו הוא מעיד, אלא על עצמו ועל עולמו שלו.
אבק בעיניים
רונן צור, כאמור, מבקש למנוע בכל דרך דיון מהותי על העסקה, ובינתיים הוא מנסה לפזר אבק בעיניים של כולנו. "משפחות החטופים לא נכנסו בשום שלב לקריאה להפסקת המלחמה וגם לא אמרו בשום שלב 'עסקה בכל מחיר'", אמר בראיון לליאת רגב ברשת ב'. "זו תעמולה פוליטית שנשענת על שקרים שמעולם לא נאמרו".
ובכן, רונן צור משקר, שכן המטה שלו עצמו הוציא לאחרונה הודעה מסודרת ורשמית מטעמו ולפיה "דורשים מקבינט המלחמה לאשר כל עסקה שתביא לשחרור החטופים...". קראתם נכון. "כל עסקה". יש דיון בחברה הישראלית על השאלה איזו עסקה כדאית ואיזו עלולה לפגוע בביטחון המדינה, ולמטה של רונן צור יש דרישה ברורה. לאשר "כל עסקה".
אבל זה לא רק המטה עצמו. הקול הזה נשמע מצדן של לא מעט משפחות חטופים. ליקטתי בחיפוש קל בגוגל שורת דוגמאות, ומכיוון שהוויכוח שלי איננו עם בני המשפחות, ומכיוון שאין לי עניין לפגוע בהן, אוותר על פרסום שמותיהם המלאים. ש', קרובת משפחה של כמה חטופים, הצהירה ש"צריך עסקה בכל מחיר". ד', אביו של חטוף, הצהיר "מצדי שישלמו כל מחיר כדי להחזיר את כולם". ל', אח של חטוף, דרש: "להשיג עסקה בכל מחיר". ג', בן דוד של חטוף, הצהיר: "כל מחיר, כל מחיר, בכל מחיר צריך להחזיר את החטופות והחטופים הביתה". בני משפחה של חטוף נוסף התראיינו למקומון באזור מגוריהם ודרשו "המדינה צריכה להחזיר אותם בכל מחיר". י', בן של חטוף, דרש בראיון "להחזיר אותם כמה שיותר מהר וכל מחיר צריך להיות אפשרי". ש', אח של חטוף אחר, פסק: "אני לא רואה שום מחיר שהמדינה לא תשחרר בשביל החטופים".
יש המון כאלה, ואני לא מנהל ויכוח עם אף אחד מהם. אני לא יודע מה הייתי אומר במקומם. אין לי עניין בוויכוח איתם. יש לי עניין בוויכוח ציבורי על המהות. משום שאם העסקה המדוברת כעת תפגע בביטחון ישראל, כמו שאני סבור, היא תפגע בכולנו. ומכאן, שהדיון באולפנים לא יכול להתחיל ולהסתיים בשאלה מה רוצות המשפחות. של מי הפה המלוכלך?
ועוד מילה אחת לפני סיום. אנחנו מתפללים לשלומם של כל החטופים ומייחלים לשובם של כולם. אלה שקרובי המשפחה שלהם תומכים בממשלה ואלה שתוקפים אותה. אלה שבני משפחותיהם דורשים עסקה שהולמת את עמדותינו, ואלה שלא. אבל האם אנחנו נדרשים לכבד כל בן משפחה? ובכן, התשובה לשאלה הזאת תלויה בבני המשפחה עצמם.
קחו לדוגמה את נעם דן, שקרוב משפחתה הוא אחד החטופים. דן עוברת מערוץ לערוץ, מתחנה לתחנה, ומפזרת עוינות ומשטמה כלפי מי שלא חושב כמותה. הטקסטים שלה מלאים כיעור ושנאה. באולפן טלוויזיה אחד היא השוותה בין בנימין נתניהו ליחיא סנוואר, ואחר כך גם הסבירה בטוויטר שזו "השוואה מתבקשת". במקום אחד כינתה את ראש הממשלה "מופרע אחד". במקום נוסף כינתה אותו "אפס כי ימלוך". יותר מפעם אחת האשימה את נתניהו שהוא החליט להקריב את החטופים, ובין השאר שיתפה ברשת את הטקסט הבא: "...הביביסטים הם ערב רב של מופרעים, בהמות, מיזוגינים, לאומנים, חסרי בינה עם אלמנטים נפשיים של סגידה מוחלטת למנהיג העליון... הם חדלי אישים, נמושות עם פה מלוכלך".
ואם אתם חושבים שמי שגרר אותנו לבית הדין בהאג, אחרי מה שעברנו, משהו לא בסדר אצלו, הנה מה שחושבת על זה נעם דן, בטקסט שמצא ברשת ישי פרידמן מערוץ 14: "האג הוא דרמה, לא בגלל מה שאחרים חושבים עלינו. הוא דרמה כי אנחנו הגענו למקום שאנחנו באמת מבצעים פשעים, ואנחנו מבצעים פשעים כי מה שמוביל אותנו זה לא רצון לחיות אלא רצון לנקום".
הבנתם? זה אנחנו שמבצעים פשעים. ומה חושבת דן על מנהיג חמאס, לעומת ראש ממשלת ישראל? "סנוואר הוא לא הבעיה". אז כן, אפשר להמשיך להתפלל לשלומו ולהחזרתו בבריאות שלמה של קרוב המשפחה של נעם דן, ובמקביל – בלי "קמפיין ממשלתי שטני", בלי "מימון של המדינה" ובלי כל האגדות של רונן צור – לחשוב שהיא אישה שמפזרת הרבה מאוד כיעור ולבוז לה על ההתקפות שלה נגד בני משפחות חטופים שמחזיקים בדעות שונות משלה.