לרגל יום האישה שמתקיים באחת התקופות הקשות ביותר שחווינו מבחינה לאומית, חשוב השנה לשים זרקור על נועה תשבי. היא לא רק אישה מצליחה - היא מייצגת את הצורך הישראלי העז בעשייה עבור המדינה, שחשובה יותר מכל אג׳נדה פוליטית.
נועה תשבי ואמילי אוסטין מספרות על התקריות האנטישמיות הקשות בגולה
תשבי התחילה לסנגר על ישראל בארצות הברית כבר מזמן, פשוט כי ראתה כמה זה נחוץ. זה היה סוג של תחביב, עד שהיא קיבלה את התפקיד הרשמי של שגרירה למלחמה באנטישמיות בזמן ממשלת בנט־לפיד, ועשתה עבודה מצוינת. אבל במסגרת רצון הממשלה החדשה להעסיק רק את תומכיה בתפקידים ציבוריים, תשבי פוטרה לפני כשנה, בזמן קידום המהפכה המשפטית. הפיטורים היו מגוחכים, במיוחד נוכח העובדה שהסברה של עמדות הממשלה כלפי חוץ הייתה לגמרי בלתי אפשרית באותם ימים.
היופי אצל תשבי הוא שהפיטורים לא הפריעו לה. היא לא ספרה את מי שפיטר אותה, כי מה שהיה חשוב לה זה המהות והעשייה. היא פשוט המשיכה לדברר את ישראל כאילו לא קרה דבר, דרך פעילות אינטנסיבית ברשתות החברתיות, שיתוף פעולה עם ארגונים יהודיים, ואפילו הוציאה מספר ספרים. היא לא אמרה את זה מעולם, אבל המעשים שלה דיברו בעד עצמם: כאישה שיודעת מה היא רוצה, מה פתאום שתיתן לממשלה כלשהי להגדיר אותה?
כדאי להדגיש עד כמה היה חשוב לייצג את העמדה שהציגה תשבי באותם ימים של הפגנות המוניות נגד המהפכה המשפטית. הכוונות של הממשלה נתפסו כקיצוניות ואנטי־דמוקרטיות, אבל תשבי לא הרעילה נגד ישראל או הממשלה. להפך. היא טענה שההפגנות מוכיחות שישראל היא דמוקרטיה תוססת. רק שבאותם ימים שבהם המחנאות הפוליטית הייתה חזות הכל, הבעת עמדה שלא הייתה תמיכה עיוורת ומוחלטת לא התאימה לממשלה.
היום תשבי מזכירה לכולנו שאהבת ישראל וייצוגה באופן אוהב בעולם עוין לא קשורה לשום ממשלה או לאג׳נדה פוליטית. ישראל חשובה בהרבה מכל רעיון פוליטי ומכל ממשלה חולפת, והסברת ישראל חייבת להיעשות באופן שוטף על ידי כולם - על ידי מתנגדי הממשלה וגם על ידי תומכיה. תשבי ייצגה את ישראל בכבוד לפני ה־7 באוקטובר, וביתר שאת לאחריו. נוכחותה ברשת התעצמה, והיא עשתה עבור כולנו עבודת קודש, שגם הוכיחה את עצמה במונחים אישיים של פופולריות דיגיטלית.
הבעיה העיקרית של ישראל, כידוע, היא בקרב קהלים דמוקרטיים, ואלה בדיוק הקהלים שתשבי יודעת לתקשר איתם. היא מדברת בשפה שלהם, ומראה שלישראל יש צדדים רבים. תשבי אינה צינית וגם לא נראה שהאספירציות הן פוליטיות. היא פשוט למדה לשלב את האהבה הטבעית שלה כלפי ישראל עם האינטרסים האישיים שלה. מהבחינה הזו, היא הושיטה יד למדינה בעת צרה, כמו פטריוטית אמיתית וכמו פמיניסטית אמיתית, על אף שאינה גרה כאן.
תשבי מדברת לנשים, לצעירים, ליהודים ולדמוקרטים, והתמורה העיקרית שלה היא הגנה על המולדת. היא פועלת מתוך רצון אמיתי וכן, והוא מנצח. הוא זה שמאפשר לה לסחוף אחריה רבים, הוא זה שמשווה לה אמינות, והוא זה שנותן לה אנרגיה.
היא לא תוקפנית אלא תמיד עם חיוך, תמיד עם הסתכלות חיובית, אבל לעולם לא מתפשרת במסרים שלה. היא משקפת נקודת מבט דמוקרטית וליברלית, שדווקא מתוכה הכי נכון להסביר את ישראל אל מול הכוחות העכורים ששופטים אותנו.
לכן חשוב לשים על תשבי זרקור ביום האישה - היא מייצגת כוח נשי, שאינו שמור לנשים בלבד. כוח שבנוי על פטריוטיזם נקי, אינטליגנציה רגשית, הבנת ההמונים ועוצמה שלא בנויה על כוחנות וכעס, אלא על רכות ואנושיות בגובה העיניים. מסתבר שהדברים האלה דווקא עובדים נפלא.