1. חיים על תנאי
"יש פה דיל מושחת, וחשוב שהציבור יידע את זה", הטיח ח"כ ולדימיר בליאק, יו"ר האופוזיציה, במהלך דיון בוועדת הכספים בעקבות הדיל המסריח שנוגע למיסוי הסיגריות. מדובר בדיל שרקח יו"ר הוועדה, ח"כ משה גפני, בלחץ חברי מרכז הליכוד ברשות שדות התעופה.
הפנים לרפיח: הנשק האמריקני שהגיע לישראל - והבקשה של הבית הלבן
הקאמבק של חיים רמון: "שוקל ברצינות" להתמודד בבחירות | פודקאסט מעריב
לפי הדיל, המס על הסיגריות הנמכרות בישראל יזנק בעוד הפטור ממס על אותן חפיסות הנמכרות בדיוטי פרי יישאר עד 2028. המשמעות הינה שבליכוד, בגיבוי ראש הממשלה בנימין נתניהו, חושבים בטעות שהעישון בנתב"ג הורג פחות מעישון בגבולות הקו הירוק. ואולי הם חושבים שכך יעודדו נסיעות לחו"ל? ואני עדיין לא מדבר על חור תקציבי בהיקף 100 מיליון שקל שנוצר בעקבות המשך הפטור, שלא ברור כיצד יכוסה. ממשלת הליכוד הפכה את הדיוטי פרי למכבסת מסים, בדיוק כמו הפטור ממע"מ על קניות באתרי אינטרנט בחו"ל.
מס הסיגריות הוא דוגמה אחת בלבד לכניעה המבישה של האוצר והממשלה לקבוצות הלחץ, ובראשן החרדים, וזה עולה לנו בבריאות. בסוף 2023 החליט בצלאל סמוטריץ', בלחץ המפלגות החרדיות, להאריך את הפטור ממס על משקאות ממותקים ואת הפטור ממס על כלים חד־פעמיים. הפטור הזה גרר גידול בצריכת משקאות מזיקים ופגע בעיקר בשכבות הנמוכות, המגיעות ממגזר החרדים והמיעוטים.
המשך הפטור גם הביא לגידול בצריכת המשקאות המזיקים. אלא שראשי ההנהגה החרדית וגם בש"ס, שמינתה מטעמה את אוריאל בוסו כשר הבריאות, פחות מוטרדים מכך.
ועדיין לא דיברנו על אובדן הכנסות ממס בהיקף 1.3 מיליארד שקל. אבל את מי זה מעניין, כשאנחנו מתנהגים כשווייצרים וכשדירוג האשראי שלנו לא נמצא בסכנת קריסה. ההנהגה החרדית מתנהגת בפועל כאילו לא אכפת לה אם קהלה ימות, יחלה בסוכרת או יחלה משימוש עודף ומזיק של פלסטיק. העיקר שימות בזול. השבוע התברר שהכניעה לחרדים הגיעה לתחום התחבורה. לא שזה חדש, אבל מפתיע כל פעם מחדש.
כבר ידוע שאפילו חיילים בזמן חירום לא הוסעו בשבת שלא לדבר על טיסות. אבל שרת התחבורה מירי רגב, ש"בישרה" בשבוע שעבר לתושבי קריית שמונה שאת הטסטים למכונית הם יקבלו בחצור הגלילית, מוכיחה כל פעם מחדש שאין גבול לכניעתה לחרדים. השבוע התברר שהיא הורתה לעצור את העבודות בשבת להשלמת גשר ענבה בואכה ירושלים. זה עולה בפקקים ועלול להעלות את מפלס תאונות הדרכים. הגשר הבלתי גמור יישאר כעדות עצובה לממשלת החרדים התקועה לא רק ב־6 באוקטובר 2023 אלא גם ב־6 באוקטובר 2013, כאילו לא הייתה מלחמת הישרדות וכאילו שההשקעה בתשתיות אינה מנוע צמיחה של המשק.
לכל אלה נוספו השלכות המלחמה בבריאות הנפש. השבוע חזינו בצעקות קורעות לב של משפחות החטופים בדיון בכנסת על היעדר תקציבים שיאפשרו טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי בטראומות המשפחות והילדים. הם כעת תלויים בחסדי תרומות מהסקטור הפרטי, כמו אלה של רשת טיב טעם. אבל למקומות אחרים, ואתם בדיוק לאן, הכסף יזרום כרגיל.
האתגרים החשובים הללו נמצאים באחריותו הבלעדית של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שתמיד טען שמה שחשוב זה "החיים עצמם". למרבה הצער, יש כאלה שכבר אינם בחיים. ויש כאלה ששרדו, אבל בריאותם במשמרתו עומדת בסכנה. נתניהו מתבונן בכל אלה אבל לא רואה. שומע את הקולות אבל לא מקשיב. מכל אלה הוא מתעלם לא רק בגלל "השפעת הקלה" שבה לקה השבוע. הכניעה לחרדים ולליכודניקים עולה בבריאותנו, אבל הוא לא מוטרד ממה נמות: מטילים, מתאונות, מסיגריות או ממשקאות ממותקים.
בפועל הוא עסוק בהישרדות. הוא יבטיח לחיילים קרקעות על הירח במחיר מציאה כדי להעריך את פועלם. את הזירה הכלכלית הוא מזניח לטובת שר האוצר סמוטריץ' ולאחרון כידוע אין אלוהים. הגיע הזמן לבחירות למען שלמות בריאותנו ולא למען שלמות נתניהו.
2. ילדי הכאפות
בנק הפועלים היה כהרגלו הראשון שפרסם אתמול את הדוחות הכספיים השנתיים של הבנקים ל־2023. פעם נהג לעשות זאת בנק מזרחי טפחות, אבל בשנתיים האחרונות הוא העדיף לפנות את הבמה לבנק הגדול במדינה. מנכ"ל הבנק, דב קוטלר, אינו חושש.
אלון גלזר, אנליסט הבנקים בבית ההשקעות לידר, העריך שהבנקים ירוויחו ב־2023 כ־25 מיליארד שקל לעומת 24 מיליארד שקל ב־2022. הרווח המצטבר ברבעון הרביעי יסתכם ב־5.5 מיליארד שקל, לעומת 6.6 מיליארד ברבעון הקודם. על פי גלזר, בנק הפועלים הרוויח ברבעון הרביעי 1.55 מיליארד שקל. גלזר לא קלע למטרה, כשבנק הפועלים הרוויח בפועל 1.76 מיליארד שקל, ובשנת 2023 כולה הרוויח 7.4 מיליארד שקל - גידול של 13% בהשוואה ל־2022. הדוחות ב־2023 הושפעו בעיקר מהפגיעה באיכות תיקי האשראי בגלל המלחמה וגידול בהכנסות הריבית והעמלות. ללא קשר לדוחות לקחה שלשום הנהלת בנק הפועלים פסק זמן וערכה אירוע הוקרה מרגש לאנשי המילואים של הבנק שחזרו מהחזית.
חזרה לדוחות הכספיים. בשנים האחרונות מתקבל הרושם שלבנקאים יש במה להתבייש, או אולי מה להסתיר, בדוחות. אף אחד לא רוצה להיות הראשון שבמקום מחיאות כפיים עלול לחטוף "שיימינג". כמו כל חברה מצליחה גם הבנקאים צריכים להתגאות בתוצאות, אבל זה לא קורה. הלקוחות אוהבים את פקיד הסניף, אבל שונאים את הבנק.
בישראל בטוחים שהרווחים באים בהכרח על חשבון הלקוחות. הבעיה היא שקשה לאזרח הממוצע להבין שהבנקים מוכרים שירות לא מוחשי ולא מוצר שניתן למשש. יש לקוחות שסבורים שהפקדת המחאה, מסחר בניירות ערך, משיכת יתר או קניית מטבע חוץ צריכים להיות בחינם. אבל זאת טעות. הבנקים כמו כל עסק צריכים להרוויח, אבל השאלה היא אם מדובר ברווחיות מופרזת. רווחיות לא מודדים רק לפי הרווח אלא בעיקר לפי התשואה על ההון בהתאם לאמות המידה המקובלות במערב. אלא שלאורך השנים התשואה בבנקאות הישראלית הייתה נמוכה מזו שבמערב.
באופן לא מפתיע אף בנק מערבי לא היה מוכן עד היום לגעת אפילו עם מקל בבנק ישראלי. והנה הפתעה: הבנקים מרוויחים לא רק מלקוחות אלה גם מפעילות עבור עצמם בהשקעה בחברות (השקעות ריאליות), או בסיכונים (מבוקרים) שהם לוקחים על עצמם דרך "חשבונות נוסטרו". ובכלל, חלק מרווחי הבנקים מגיע בכלל מפעילות בחו"ל. הדבר בולט בבנק דיסקונט, בעל השליטה בענק הבנקאות אי.די.בי ניו יורק, ובבנק לאומי המחזיק בכ־14% ממניות הבנק הניו יורקי ואלי נשיונל.
אז כשמספרים לנו אגדות שלפיהן דופקים את הלקוחות בריבית רצחנית, זה נכון חלקית. מה שבטוח הוא שאגדות העם משמשות פוליטיקאים ציניים או פקידי אוצר חסרי הבנה בסיסית בעסקים לשים עין על הבנקים. מבחינתם, מדובר ברכוש נטוש, וזה התגלה במלוא הכיעור עם רעיון העוועים לגביית מס על רווחי יתר. פקידי האוצר יכול להרשות את זה לעצמם אף על פי שאין להם בסיס כלכלי. יותר מזה: עובדה שב"מסחרה" שעשו החליפו את המס בהיטל חד־פעמי של 6% מהרווח בישראל - אך לא יותר מ־2.5 מיליארד שקל.
זה מזכיר את מס הגולגולת שמלכי אירופה נהגו להטיל על נתיניהם היהודים. אז מדוע מטילים מס כזה? כי הם יכולים. האם המס יגיע לאזרחים? ממש לא. הוא ייבלע באחד החורים השחורים בתקציב, כמו הכסף הקואליציוני, כסף לישיבות או כל מטרה לא ראויה אחרת. וכן, אכן תוקם קרן סיוע לאנשי המילואים בהיקף 100 מיליון שקל, אך לא ברור מי ישתמש בה.
איך אמר יו"ר ועדת הכספים משה גפני? "זה צעד גדול שמוכיח שהבנקים אינם פרה קדושה וניתן לגבות מהם כסף". ואני מציע תיקון קטן: הבנקים אינה פרה קדושה אלא פרה חולבת.
ניתן לשאול, ובצדק מסוים, מדוע לא לעשוק את הבנקים. הרי הם רכוש נטוש, לא? אז זהו שלא. למרבית הבנקים אין אומנם בעל בית פרטי אבל כ־80% מהמניות הן שלנו ומוחזקות דרך גופים מוסדיים (קופות גמל ביטוח ופנסיה). פגיעה בבנקים היא פגיעה בעקיפין בחסכונות ובפנסיה.
וחוץ מזה מומלץ לחיות במדינה מתוקנת שבה לא מתעוררים בוקר אחד ומחליטים על היטל. אם היום גובים מהבנקים, מדוע לא ימציאו שקר כזה או אחר כדי לגנוב את כספנו? אולי בוקר אחד יתעורר מישהו באוצר וימציא היטל על בנייה לגובה, היטל על רחצה בים או חלילה מס חמצן. מבחינתנו זה אולי הזוי, אבל את משקיעי החוץ הבורחים מבנקאות ופיננסים זה ממש לא מצחיק.
לו אני מנכ"ל בנק, הייתי הולך כנגד רעיון המיסוי עד הסוף ואם צריך - גם לעתור לבג"ץ. הרי כילדי הכאפות של השכונה לבנקאים אין בעצם מה להפסיד. אבל הבנקאים מטבעם הם סולידיים ולא רוצים להתבוסס בבוץ הפוליטי וחבל.
3. זקוקה לתגבור
בשבוע שעבר התייחסתי לדוחות הכספיים של אל־על, שהיא אחת ממוטבות המלחמה בעזה. השבוע אתמקד בחברת תגבור, שאף היא תפיק תועלת מסף האומללות הגדל ומתוצאות המלחמה האיומה. לקוחותיה כוללים נפגעי גוף ונפש ואת אוכלוסיית הקשישים והנכים. מדובר במדגם מהאוכלוסייה הכללית שמרחב ההגנה הפנימי שלה התמוטט והיא זקוקה למעטפת הגנה משופרת, בין שבאמצעות אמצעי שמירה חדשניים כמו רחפנים או דרך טיפול נפשי צמוד.
המנכ"לית אורית בנבנישתי, המנהלת את החברה משנת 2000, מעדיפה לשמור על פנים חתומות בנוגע לנתוני הדוחות כל עוד הדוחות הכספיים לא נשלחו לבורסה (זה אמור להיות בעוד כשבועיים). "המלחמה תפסה אותנו כמו את כולם בהפתעה מוחלטת. הכרזנו מיידית על מעבר לנוהל חירום. עם צאת השבת ב־7 באוקטובר קיימתי שיחות אישיות עם עובדים מאזור הצפון ומהדרום שחוו את השעות הראשונות של המלחמה", אומרת המנכ"לית ומוסיפה: "בחברה יש עובדים מהפזורה הבדואית בדרום, ממזרח ירושלים וממאה שערים. המלחמה יצרה עבורנו הזדמנות וגם פעילות ענפה סביב הקשישים שפונו מבתיהם. התמודדנו עם מחסור של כמעט אלף מאבטחים של חברת הבת רשף שגויסו למילואים".
תגבור, הפעילה בתחומי כוח האדם הסיעוד והאבטחה, מכרה בתשעת החודשים הראשונים של 2023 שירותים בהיקף 894 מיליון שקל. לא צריך להיות אנליסט דגול כדי להעריך שהמכירות בשנה כולה תחצינה בהרבה את רף מיליארד השקל. הרווח, העומד כיום על 14 מיליון שקל, יגדל.
חברות שירותים מסוגה של תגבור הפכו בשנה האחרונה לאטרקטיביות מאוד בעיני ציידי השקעות. יבואנית הרכב UMI, שרכשה 13% ממניות חברת הסיעוד דנאל, הפכה לדומיננטית ופעלה למינוי המנכ"ל החדש דודו מזרחי. קרן ההשקעות פימי רכשה את רשת הסיעוד עמל ומעבר לפי מיליארד שקל. השבוע דווח שקבוצת מגדל רכשה 10% ממניות רשת הסיעוד ואפשרה בכך לקרן פימי לדלל את אחזקותיה ולמכור 8% מעמל ומעבר.
לא אופתע אם בקרוב נתבשר על צירוף משקיע אסטרטגי המעוניין לנצל את פוטנציאל הצמיחה של תגבור. מבחינת תגבור, מדובר בעסקת ווין־ווין, שתביא בעקבותיה פיזור גדול יותר של המניות והאצה בקצב הצמיחה. האם זה יקרה? בנבנישתי לא שוללת זאת על הסף.
לפני כשנה השקיעו ילין לפידות, קרן ספרה, ארקין אחזקות וסיגמה במניותיה 20 מיליון שקל, בתמורה להקצאת מניות וכתבי אופציה (לא סחירים). הגיוס ישמש לבניית מגדל התעסוקה והמגורים סונול חכמי בתל אביב, להחזר חוב ולבחינת הזדמנויות השקעה עתידיות. המלחמה בעזה, שגרמה לעשרות אלפי נפגעים בנפש ובגוף, הביאה לזינוק בביקוש למוצרים אלה.
תגבור מספקת תחת קורת גג אחת תחומים עתירי כוח אדם במיקור חוץ - סיעוד, רווחה, שמירה ואבטחה, נגישות, ניקיון, אחזקה ותחזוקה. היא פועלת 45 שנה במישרין ודרך חברות בת כמו רשף ביטחון, המספקת שירותי שמירה. עם לקוחותיה נמנים חברת חשמל, בתי הזיקוק, עיריית ב"ש (שילוב של אבטחה פיזית וטכנולוגיה של רחפנים) ומעלה אדומים. יש לה 40 סניפים ברחבי הארץ עם 15 אלף מועסקים, בנוסף ל־500־600 עובדי מנהלה.
החברה נחשבת לאחת משלוש החברות הגדולות בישראל באספקת שירותים אלה. בין לקוחותיה ישנם גם משרדי ממשלה, ביטוח לאומי וקופות החולים. תגבור ביצעה עבור שטראוס פרויקט אריזות שי, ניהלה את עמדות הקלפי של סקר הבחירות לערוץ הטלוויזיה כאן 11, הפעילה אלפי משגיחים בבחינות בגרות של משרד החינוך, ותפעלה מערכי בחירות ופריימריז עבור ההסתדרות, מפלגת הליכוד, העבודה, הבית היהודי ולשכת עורכי הדין.
"מערך שירותים בקהילה, הטיפול הביתי והסיעוד הוא תחום צומח בעקבות התבגרות האוכלוסייה. הקורונה והמלחמה בעזה הגדילו את המודעות לצורכי האוכלוסייה הבוגרת. כיום 2%־3% בלבד מהקשישים חיים בדיור מוגן, ויש עלייה בביקוש לשירותי סיעוד", אומרת המנכ"לית ומוסיפה: "אנחנו מגייסים 15 אלף עובדים בממוצע בחודש מכל קשת המקצועות באמצעות מיון ואבחון מקצועי, שירותי גיוס, העסקה והשמה בתחום ההייטק. האתגרים בעקבות המלחמה אינם פשוטים, אבל אנחנו מצליחים להתמודד איתם".
החברה הייתה שמחה לצרף משקיע אסטרטגי, אבל בינתיים אינה קופאת על השמרים ומשקיעה בעיקר בחדשנות. באוקטובר 2021 רכשה את חברת מהלב, המעניקה פתרונות נגישות ללקוחת הבנקים, ביטוח לאומי והרכבת הקלה.
4. הליברל האחרון
אוריאל לין יסיים בסוף החודש הבא את תפקידו כנשיא איגוד לשכות המסחר אחרי 21 שנים. הרושם המתקבל הוא שלין היה באיגוד המסחר מאז ומתמיד, אבל הספקנו לשכוח שבראש האיגוד עמד פעם דני גילרמן. האיגוד מאגד 8,000 חברים מענפי המסחר השונים.
לין שימש עד 1992 בתפקידים בכירים בפוליטיקה הישראלית. הוא נמנה עם סיעת הליברלים שבליכוד. קודם לכן שימש כממונה על הכנסות המדינה והוביל מהפכות בתחום המסים. מדובר בביטול 11 מסים שונים ומשונים, כולל מס שבח על דירה למגורים (שאותו רוצים להחזיר כיום), מס עיזבון, מלווה מעסיקים, מס נסיעות ומס הכנסה על קצבאות זקנה של ביטוח לאומי. מסים אלה נראים כיום הזויים, אבל תתפלאו לשמוע שפעם הם היו קיימים.
כפוליטיקאי וכיו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת הוביל לין מספר מהפכות חוקיות. לדוגמה, חוק יסוד "הממשלה", שכלל בחירה ישירה של ראש הממשלה, חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו", חוק חופש העיסוק והעלאת אחוז החסימה. בנוסף, הוא ביטל את האפשרות למעבר חברי כנסת מסיעה לסיעה (מה שמכונה "חוק הכלנתריזם"). הרפורמה המשפטית מ־2023 נועדה להוביל את ביטולם של חלק מיוזמות חקיקה אלה.
כמי שבקיא בתחום המס, מה דעתך על תקציב 2024 ומערכת המיסוי הנוכחית?
"לא אחדש לך הרבה אם אציין שיש בעיות רבות כמו משרדי ממשלה מיותרים, כספים קואליציוניים מוגזמים ותמיכה בבני הישיבות שאינם משרתים בצבא. מה שחסר לי בעיקר בתקציב הוא הטיפול בהכנסות המדינה. ניתן להגדיל את ההכנסות ממקורות פנימיים. זה יכול להיות בביטול העדפות מסוימות בתחומי המסים, וכאן השגיאה הגדולה ביותר של האוצר. בתקופתי בפוליטיקה לקחתי אחריות אישית והצהרתי שאבטל מסים ותוך כדי כך אגדיל את ההכנסות וכך היה. ביטולי המסים הביאו לצריכה מוגברת והוזילו את המוצרים. לסקטור העסקי גם היה יותר חופש פעולה. תקציב 2024 נעשה תחת אילוצים קשים בגלל הוצאות המלחמה והצורך לעזור למפונים. ועדיין - בתקציב אין בשורה אמיתית לעתיד טוב יותר".
האם הפוליטיקאים כיום קשובים עדיין להערות המגזר העסקי?
"בניגוד לעבר, היום זה נעשה במידה מוגבלת. מה שמדריך כיום את הפוליטיקאים וראש הממשלה הוא הצורך לשמור על שלמות הקואליציה בכל מחיר. בנוסף, הם מפגינים פופוליזם מוגזם. התנהגות זאת משפיעה מאוד חזק על ניהול המשק וכלכלת המדינה. שנים אני מנהל מאבק נגד אפליית המע"מ ביבוא אישי וזה לא עוזר. הממשלה מעודדת את הצרכנים לא לקנות בישראל אלא ביבוא אישי. זוהי הטבת מס שמעודדת שלא לקנות בישראל, וזה לא יותר מפינוק. וזה נעשה אחרי שאנחנו רואים צניחה של 27% בצריכה הפרטית בסוף הרבעון האחרון של 2023. הפוליטיקאים פחדנים ופשוט אין להם את האומץ לבטל את האפליה".
מה דעתך על תפקוד שר האוצר?
"נפגשתי עם שר האוצר סמוטריץ', התרשמתי שהוא מפגין שליטה, אבל עושה שגיאות. הוא אומנם מתאמץ, אבל לא לומד עד הסוף את החומר.
הוא מתפקד תחת האילוצים התקציביים של המלחמה, אבל בגלל שלמות הקואליציה המדיניות בתחום המסים שגויה. בנוסף יש בזבוז של 6 מיליארד שקל לצורכי הכספים הקואליציוניים.
"מאידך, במה שנוגע להמשכיות עסקית ושמירה על עסקים מתפקדים, הוא בסך הכל בסדר. בסקטור העסקי יש הבנה שיש מגבלות למה שהמדינה יכולה לעשות. ועדיין, האדמיניסטרציה פועלת לאט ולא מעודדים חזרה לפעילות רגילה כמו סיוע לתערוכות או אטרקציות תיירותיות".
ומה דעתך על ביבי, שבעברך הפוליטי הרבית לשתף איתו פעולה בתחומי הכלכלה?
"בניגוד לעבר, ביבי לא מוביל היום שום דבר בניהול האוצר או במדיניות המסים. הוא צמוד אך ורק להמשך המלחמה או למדיניות החוץ. ביבי נעלם מתחום הכלכלה. סדרי העדיפויות שלו השתנו. עבדתי עם ביבי צמוד כשהיה שר אוצר, והייתה לנו אותה השקפת עולם ליברלית. כשבאתי אליו ואמרתי לו מדוע מטילים מסים על בעלי הכנסות נמוכות בביטוח לאומי ומס בריאות, זה הספיק לו כדי לשנות את המדיניות. כשהיה שר אוצר, הצלחתי לשכנע אותו שאסור שיהיה בישראל מס חברות סלקטיבי - והוא שוכנע. לא דיברתי איתו מזמן, אבל כתבתי לו".
אתה לא מסתיר את הביקורת החריפה שלך כנגד הנגיד פרופ' ירון אמיר בנושא מדיניות הריבית. היא עולה אפילו על זו של קודמך בתפקיד, דני גילרמן, שכינה את ריבית בנק ישראל "ריבית מאפיה". מאיפה זה בא?
"כי אני חושב שהנגיד הנוכחי נכשל במדיניות המוניטרית של הריבית, ומבחינתי הוא הנגיד הכושל ביותר בתולדות בנק ישראל. עד כדי כך כושל שהוא צריך להניח את המפתחות ולהתפטר. מדיניות הריבית הנוכחית אינה מאוזנת, ובנטל ההוצאות נושאים בעיקר הלקוחות והעסקים הקטנים. אין הצדקה שהבנקים יגבו ריבית כל כך גבוהה, ועמלות בהיקף 11 מיליארד שקל שיביאו השנה את רווחיהם ל־25 מיליארד שקל. אלה רווחים מוגזמים. אין שום איזון בין הרווחים לבנקים לבין ההגנה על הצרכן, ובכך נכשל הנגיד. על הנקודה זאת כבר עלו החברים בוועדת הכספים".
עם כל הכבוד לעמדתך, פרופ' ירון זוכה להערכה בעולם ונתפס כמבוגר האחראי. עובדה שנתניהו וסמוטריץ' האריכו את כהונתו בעוד חמש שנים. הנגיד חושש מאינפלציה עקב התנהגות לא אחראית של האוצר ונאלץ לשמור על ריבית גבוהה.
"ראשית, נתניהו וסמוטריץ' חששו מהפסקת כהונתו של הנגיד, ולכן מחשש לביקורת ציבורית נאלצו להאריך אותה. האינפלציה פוגעת אומנם בעסקים, אבל הריבית פוגעת עוד יותר. מה שווה מדיניות מוניטרית - שתהיה מוצלחת ככל שתהיה - אם באותו הזמן נסגרים עשרות אלפי עסקים, משקי הבית נחנקים, והבנקים מרוויחים מיליארדים?".
מה דעתך על המהפכה החוקתית שדומה שנעלמה מסדר היום, ושנועדה למחוק את ההישגים שלך?
"כיו"ר ועדת החוקה בכנסת, בשיתוף שר המשפטים לשעבר פרופ' אמנון רובינשטיין וחברי כנסת אחרים, הובלנו למגילת זכויות האדם. היה ברור שבמסגרת חוקי היסוד היה חסר הפרק של זכויות האדם, שקיים בכל מדינה מתוקנת בעולם. השופט אהרן ברק קרא לזה 'מהפכה חוקתית'. המתקפה הנגדית של יריב לוין הייתה שגיאה איומה, במקום לדבר בשפת בני אדם. כשנעשים זחוחים, עושים שגיאות איומות. כשהובלתי תיקונים, שיתפתי את כל סיעות הקואליציה. לוין הכריז מלחמה על מחצית מהאוכלוסייה. הרפורמה עדיין לא מתה, כי החשיבה של האנשים שהובילו אותה לא השתנתה, אבל המחיר היה גבוה מאוד".
איך נראית הליכוד של היום לעומת מה שהכרת שבעבר?
"הליכוד היום שונה לחלוטין. הליכוד הייתה איחוד של המפלגות חירות וליברלים, והייתה מפלגה לאומית וליברלית עם אנשים צעירים כמו אהוד אולמרט, דן מרידור, עוזי לנדאו ובני בגין. בהתנהלותה כיום הפכה הליכוד שלא בטובתה למפלגת צעקנות וגסות רוח. זו לא אותה הליכוד שהכרתי".
האם נכון היה שאיגוד לשכות המסחר יצטרף להתאחדות התעשיינים, שבבסיס אמורים לתמוך בתוצרת מקומית ולא ביבוא?
"גם אנחנו באיגוד לשכות המסחר תומכים בתוצרת מקומית. שיתוף הפעולה עם התאחדות התעשיינים היה רעיון מעולה. יש בינינו הבנה הדדית שאין צורך באפליות סקטוריאליות. אנחנו כיום עובדים ביחד ומשתפים פעולה בהרבה תחומים. נקודת המחלוקת העיקרית היא הטבות המס שניתנות לתעשיינים היצואנים, אבל לא למסחר המקומי. בנושאים האחרים אנחנו מסכימים".
איך אתה מתייחס כיום להסתדרות ולכוחה הפוליטי?
"הכוח הפוליטי של ההסתדרות הוא מופרז. היא יכולה להכתיב מהלכי מדיניות הרבה מעבר לכוחה. לדוגמה, בהסכמי שכר ההסתדרות כמעט לא ויתרה ולחצה לשיפור השכר במגזר הציבורי. יש לה כוח לשתק חלק מהותי מהמשק, אם כי לזכותה ייאמר שבניגוד לעבר לא עושים היום שימוש בנשק השביתה. ההסתדרות פועלת כיום יותר באחריות רבה, בזכות האדם שעומד בראש המוסד".
מה ההישג המשמעותי ביותר שלך כנשיא איגוד לשכת המסחר ובמה לא הצלחת?
"ההישג החשוב ביותר בעיניי הוא שבזמן מלחמה או בזמן מגיפת המונים, המדינה חייבת לתת פיצוי והמשכיות עסקית לכל עסק מבלי להתחשב באופיו. במלחמת לבנון השנייה הייתה כוונה לתת פיצוי אך ורק לעובדי מפעלי תעשייה. הובלתי חודשים של מאבק כדי שבזמן מלחמה או מגיפה, כל עסק יהיה זכאי לפיצוי ללא שום אפליה ענפית. אפילו שלי יחימוביץ' השתכנעה מטיעוניי. כדי לעשות שינוי מבני ואמיתי התהליכים לוקחים שנים.
"הישג נוסף היה במכון התקנים. אם בעבר התעשייה שלטה באופן מוחלט במכון התקנים, היום אנו שווים בייעוץ עם התעשייה - וזה לקח 15 שנה. בדבר אחד אני מודה שלא הצלחתי, וזה ביטול הפטור ממע"מ ביבוא אישי. השקעתי במאבק הרבה מאוד אנרגיה, אבל אני מודה שמול פופוליזם של פוליטיקאים המאבק קשה מאוד".