על רקע הסלמת המלחמה ברצועת עזה והחרפת המתיחות ברפיח - מעורבותה של מצרים בעסקת החטופים הישראלים ובסוגיית אספקת הסיוע ההומניטרי לתושבי הרצועה ממצבת אותה בראש סדר היום הבינלאומי. בתוך כך, הגברת המגעים והתיאום הביטחוני עם ישראל, לצד קידום טנקים וכוחות חי"ר מצריים לאורך הגבול מחשש לנהירה המונית של תושבי עזה ורפיח לשטחה, מגבירים את היקף הלחצים הפנימיים והבינלאומיים המופעלים עליה.
מתקרבים לרמדאן - מתרחקים מעסקה: הדרישה שחמאס דחה על הסף
ח"כית מהליכוד נגד ינון מגל: "שרה נתניהו לא הייתה מעורבת במה שיצא"
תקיפות המורדים החות'ים במרחב הים האדום, שגרמו בין היתר לעצירת המעבר לתעלת סואץ – אחד מעורקי הסחר החשובים והעמוסים בעולם, שדרכו עוברת כ־30% מתנועת המכולות העולמית וכ־12% מהסחר הגלובלי – מעלות את רמות הסיכון ועוצמת האיום הביטחוני המופנים כלפי ציר אסטרטגי זה. הן משבשות ומאריכות את שרשראות האספקה הגלובליות וכן פוגעות בכלכלה המצרית, השקועה בחובות חיצוניים כבדים (לדוגמה, כ־12 מיליארד דולר לקרן המטבע הבינלאומית).
התבוננות מקרוב אף מראה כי הכנסותיה מהתעלה, התורמות 2% לתמ"ג המצרי ושהגיעו לשיא של כ־9.4 מיליארד דולר בין 2022־2023, צנחו ב־40% מאז תחילת השנה. לא בכדי על רקע זה ונוכח מעמדה בעולם הערבי והמוסלמי, מיקומה הגיאופוליטי וחשיבותה האסטרטגית של מצרים, הסכימה קרן המטבע הבינלאומית (IMF) בעידודה של ארה"ב, לדון עם ממשלת קהיר על מתן הלוואה בהיקף של 5 מיליארד דולר. כל זאת לצד הסכם כלכלי ענק שנחתם בשבוע שעבר בינה לבין איחוד האמירויות, שבמסגרתו תזרים אבו דאבי למשק המצרי כ־35 מיליארד דולר כבר בשבועות הקרובים.
הצהרתו החגיגית של ד"ר מוסטפא מדבולי, ראש ממשלת מצרים, על חתימת "הסכם היסטורי" עם קרן הפיתוח של ממשלת אבו דאבי (ADQ) עוררה הדים רבים במדינה. ההסכם, שבמסגרתו תשקיע איחוד האמירויות כ־24 מיליארד דולר בפרויקט פיתוח אדיר ויוקרתי בעיר ראס אל־חכמה, הממוקמת כ־350 ק"מ צפונית־מערבית לקהיר, לחוף הים התיכון, טומן בחובו לא מעט דיבידנדים אסטרטגיים.
מבחינה פיננסית, כבר עתה מסתמן כי על אף השקעתן המאסיבית של נסיכויות המפרץ ובראשן סעודיה, איחוד האמירויות, כווית וקטאר למעלה מ־110 מיליארד דולר במצרים מאז 2013, העסקה הגדולה ביותר בתולדות מצרים מהווה הפעם גלגל הצלה.
היינו, סיוע חירום קריטי, שנועד לחלץ את כלכלת מצרים ממשבר חובות עמוק, ממחסור חמור במט"ח וממצוקה כלכלית ממושכת, הכוללת בין היתר אינפלציה של כ־40%, פיחות של 50% בערך הלירה המצרית לצד עוני של כ־60% מהאוכלוסייה. זוהי מצוקה חומרית המעמיקה ומתפשטת במצרים במיוחד לאחרונה, נוכח החרפת המלחמה ברצועת עזה ומשבר הים האדום וכן על רקע משבר המזון ועליית מחירי התבואה בעקבות המלחמה באוקראינה.
נקודת מפנה כלכלית
יתרה מכך, הקמתו של הפרויקט העצום ועוד דווקא בימים אלה – חרף ההסלמה הביטחונית, הביקורת הציבורית והאתגרים הלוגיסטיים הכרוכים בו – צפויה לספק למצרים 35% מהרווחים של הפרויקטים העתידיים שיוקמו באתר, בהיקף מוערך של כ־150 מיליארד דולר. לדעת כלכלנים שונים במצרים ומנקודת מבט ריאליסטית פרגמטית, מדובר במהלך אסטרטגי הכרחי, העתיד לשנות משמעותית את הכיוון הכלכלי שאליו צועדת המדינה.
הקמתו על פני שטח עצום של כ־170 מיליון מ"ר – לרבות פיתוח אזורים כלכליים חופשיים, השקעה בתחומי התשתיות, התיירות והטכנולוגיה לצד הקמת שטחי מסחר, שדות תעופה ואטרקציות תיירותיות שונות – עשויה להוות נקודת מפנה קריטית.
כזאת שתסייע בגיוון מקורות ההכנסה והתעסוקה במצרים, תפחית את תלותה במקורות מסורתיים כמו נפט והעברות כספים, וכן תעודד השקעות זרות נוספות שיובילו, בתורן, להתאוששות המשק המצרי ולצמיחה כלכלית. כל זאת בנוסף לשטחים נרחבים שערב הסעודית צפויה לרכוש בקרוב באתר אל־גמילה הסמוך לאיים סנפיר וטיראן באזור שארם א־שייח', בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים.
כך או כך, סכומים אלה – גם אם יוזרמו בקרוב, לרבות 11 מיליארד דולר הצפויים להגיע בשבוע הבא מאבו דאבי – מהווים הקלה זמנית בלבד ועדיין אינם פותרים את הכשלים המבניים, המצוקות המיידיות ומשבר החוב העצום שאליו נקלעה מצרים. חוב שגדל פי ארבעה במהלך עשר שנות כהונתו של הנשיא א־סיסי והגיע ל־164 מיליארד דולר.
השקעות כלכליות אלה מעוררות ביקורת ציבורית קשה המיוחסת למדיניותו הכושלת של נשיא מצרים ולהתמקדותו המוגזמת, מבחינתם, בהקמת מיזמים בינלאומיים במקום בהקמת רשתות ביטחון סוציאליות, תוך ביצוע הפרטה של חברות ממשלתיות בדגש על אלה שבשליטת הצבא.
על רקע זה גוברים הקולות הרבים בציבור, בקרב הממסד הצבאי וגורמי ממשל באופוזיציה המגנים את העסקה, הנחשבת בעיניהם כאסון לאומי המסכן את יציבותה של מצרים, מעמדו וכוחו של המשטר בקהיר. כל זאת, בין היתר נוכח התעצמות המתיחות הביטחונית והאיום הנתפס הכרוך בכניסתם של כ־1.4 מיליון פליטים מעזה לשטחה והקמת אזור חיץ מוקף חומה סמוך לגבול רפיח, שספק אם נועד להגן עליהם או לספק פתרון כלשהו לעימות מול ישראל.
רענון הסטטוס קוו
לא בכדי ממשלת קהיר מיהרה לדחות את הביקורת לעיל ולהפריך את הטענות הללו, חרף השפעתה העצומה על עתיד הסכסוך הישראלי־פלסטיני וגורל האזור כולו. העמקת קשריה הכלכליים עם איחוד האמירויות לצד עמדתה הפרו־פלסטינית והאיזון השברירי ביחסיה עם ישראל מספקים הצצה למגוון האתגרים והדילמות העצומות שאיתן מתמודד א־סיסי, לצד שאיפותיו הרבות ומדיניות החוץ המרחיבה שאותה הוא נוקט.
זוהי שותפות כלכלית הצפויה להגדיר מחדש את הסטטוס קוו האזורי וכן את כושר התמרון במאמציה הדיפלומטיים של קהיר. כל זאת לצד ובנוסף לאינטרסים של ממשלת אבו דאבי, שמבחינתה מדובר בהזדמנות חשובה להקרין את עוצמתה הכלכלית, להדק ולהרחיב את הקשרים בין המדינות ובין המנהיגים.
כמו כן, מעבר לאמון שהיא נותנת בא־סיסי ובמהלכיו, הקמתו של המיזם נועדה לקדם יציבות פוליטית וכלכלית במצרים, המהווה גורם מפתח קריטי, החיוני לשמירת היציבות הכוללת במזרח התיכון. בנוסף, הוא עשוי לעודד את ממשלת קהיר להגביר את מאמצי התיווך שלה בעימות הישראלי נגד חמאס ומול הפלסטינים, בין השאר תוך קידום פתרון לסוגיית רפיח.
זאת ועוד, הקמת המיזם צפויה להדק את אחיזתה של איחוד האמירויות בשוק המצרי, תוך הגברת תלותה של מצרים בה, וכן להגדיל את מעורבותה של אבו דאבי בפיתוח כלכלי ובהשקעה בפרויקטים עתידיים של שיקום הרצועה לאחר סיום המלחמה. בתוך כך, היא צפויה לבסס את מעמדן הגיאופוליטי האזורי של שתי המדינות, ולחזק את מעמדן ותפקידן האסטרטגי של קהיר ודוחא במזרח התיכון.
השפעתם המצרפית של כל אלה עשויה להקרין על היחסים של כל אחת מהן עם ישראל ועל ההסכמים איתה ("השלום הקר" עם מצרים ו"הסכמי אברהם" עם איחוד האמירויות). היא גם צפויה להשפיע על מאזן הכוחות הפוליטי־כלכלי־ביטחוני האזורי, ולעצב מחדש את מפת היחסים, ההסכמים והאיומים המאפיינת כיום את אחד האזורים האסטרטגיים והמסוכסכים ביותר בעולם.
תמהיל משברים ואתגרים
בראייה מערכתית רחבה, ללא ספק, מצרים בהובלת הנשיא א־סיסי ניצבת כיום בפני אחת מנקודות המפנה החשובות והמכריעות, בעודה מתמודדת עם תמהיל משברים ואתגרים קטלני, המחייב אותה לקבל החלטות אסטרטגיות הרות גורל. החלטות אמיצות שהימנעות מהן רק תחמיר את אי־הוודאות וחוסר היציבות הכלכלית, בעיקר על רקע הגידול שחל במרחב הסיכונים והאיומים הביטחוניים על כלל המשמעויות וההשלכות שלהן.
מצד שני, הוצאתן אל הפועל של אותן החלטות, בדגש על הקמת המיזם עם איחוד האמירויות, עשויה אומנם לחלץ את מצרים ממבוי סתום שרק הולך ומחמיר את מצבה הכלכלי המידרדר, אך גם בו זמנית מנגד, עלולה לפגוע אף יותר באמונו ובתמיכתו של הציבור בנשיא המצרי.
כלל הגורמים והנסיבות הפוליטיות, הכלכליות והביטחוניות הללו משקפים את מצבה של מצרים ובכלל זה של המזרח התיכון כולו, הנמצאים כעת על צומת דרכים אסטרטגי ועתידם תלוי במידה רבה במהלכיו של א־סיסי. מהלכים שיכולים לשפר את עוצמתה ותדמיתה של מצרים כמרכז כוח אסטרטגי, מייצב ורב־השפעה במזרח התיכון.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, למשברים בינלאומיים ולטרור עולמי
[email protected]