השמאל הישראלי, שפעם היה רוב מניינו ובניינו של הציבור היהודי בארץ ישראל, טעה בהנחות היסוד שלו, תעה בדרכו המדינית והביא את אסון אוסלו על ישראל - והוא הולך ומתכווץ. ממפלגות שלטון הפך למפלגות המתנדנדות סביב אחוז החסימה. בשיעורי ניווט בצבא למדנו כי מי שמתברבר בניווט וכבר אינו יודע היכן הוא נמצא ואיפה היעד, צריך לחזור אל הנקודה האחרונה שבה ידע לבטח איפה בדיוק היה.
התקפלות קיש בנושא טקס פרסי ישראל מהווה ניצחון לחברה הישראלית | ד"ר אור ברק
תהליך מדיני חדש: מספר עקרונות ליום שאחרי שיהיו מקובלים על כולם | דעה
לאחד מעיתוני סוף השבוע שעבר צורפה חוברת בשם "היוזמה הישראלית – חלופת המחנה הדמוקרטי למדיניות הממשלה, מפת דרכים מדינית לביטחון ארוך טווח". כתב - ד"ר עומר צנעני מקרן ברל כצנלסון ומכון מתווים. מימנה - הקרן החדשה לישראל. המסמך נפתח במילים "אירועי ה־7 באוקטובר 23' והמלחמה הקשה בעקבותיהם, מצריכים מישראל שינוי מן היסוד של התפיסה המדינית־ביטחונית שלה".
תמהתי איך מי שזכה למימון הקרן החדשה לישראל הוציא תחת ידו מסמך שאני מסכים איתו. אבל כשהמשכתי לקרוא, נוכחתי שמה שנותר מן השמאל הישראלי הבין שהתברבר לחלוטין, תעה בדרך, ולכן החליט לחזור לנקודה האחרונה שבה, לאסוננו, הצליח להשפיע, שידע היכן הוא נמצא (בכס השלטון) - והוא מבקש לחזור לאוסלו. אין דבר "ישראלי" ביוזמה. אין בה גם דבר חדש. החול שהם זורים בעיניים – אותו חול. ההבטחות חלולות וטבולות בדם כמו של אלו של פושעי אוסלו, "מפת הדרכים" או "יוזמת ז'נבה". לאלו לפחות הייתה ההגינות לא להכתיר את התוכניות האסוניות שלהם בתואר "ישראלי".
לא הייתי עוסק בתוכנית הזאת לולא, בכסות "המחנה הדמוקרטי" בישראל, היא הפכה לזרוע ההסברה של תכניות הממשל הנוכחי בארה"ב ושונאי ישראל באירופה. השמאל התכווץ, אך עדיין שואף להשפיע. וכיוון שאפסו סיכוייו להגיע לשלטון בבחירות דמוקרטיות – הוא מנסה לגייס סיוע מדיני מבחוץ. וכיוון שג'ו ביידן, אנתוני בלינקן ועמיתיהם באיחוד האירופי מתכוונים לנצל עד תום את תלותה של ישראל בהם בשעת המלחמה, ולאנוס אותנו לקבל מדינה פלסטינית – מעמידים מחברי "היוזמה הישראלית" עצמם לשירותם ופותחים בקמפיין שטיפת מוח לישראלים, כדי שיאמינו שהקמת מדינת חמאס בלב הארץ היא האינטרס הישראלי העליון.
# # #
קל מאוד לרסק את המסמך כולו. אבל הפירוק עלול להניב טקסט מייגע. אסתפק רק בציון העובדה שכל אחד ואחד ממרכיבי "היוזמה" כבר נוסה בעבר ונכשל כישלון חרוץ. תמצית "היוזמה הישראלית", המהווה לעניות דעתם של המחברים והמממנים "שינוי מן היסוד של התפיסה המדינית ביטחונית" היא: "הקמה מדורגת של מדינה פלסטינית מפורזת ושוחרת שלום... חזון שתי המדינות... מפת הדרכים 2.0....קוורטט חדש... רשות פלסטינית מחודשת שתפעל באפקטיביות נגד הטרור..." .
"שינוי מן היסוד"? רעיון המדינה המדורגת הוא הרעיון המסדר של הסכמי אוסלו. ואחר כך – של יוזמת ז'נבה וכל אלף הווריאציות שלהן. ועידות בינלאומיות להתנעת התהליך כבר היו בז'נווה, במדריד, בקמפ דייוויד ובנגזרותיהן. במקרה הטוב – הסתיימו בלא כלום. במקרה הרע – במרחץ הדמים הקרוי "האינתיפאדה השנייה".
מדינה פלסטינית "מפורזת" הומצאה כבר בתוכנית "המפקד הלאומי" של עמי אילון וסרי נוסייבה, ומהווה גם רכיב מרכזי ב"שלגיה ושבעת הגמדים" ובסוגה הספרותית הידועה כ"פנטזיה". אשליה מתוקה ורעילה. את "מפת הדרכים" הכתיבו הנשיא ג'ורג' בוש הבן וקונדוליזה רייס לאריאל שרון שחתם עליה, ידע היטב שהיא אסון, ומיהר לבטל אותה למעשה באמצעות... ההתנתקות, ובכך ייסד את מדינת חמאס בעזה.
"ערבויות בינלאומיות" ניתנו לנו בתריסרים. החל מהסכמי שביתת הנשק ברודוס 1949 ועד החלטה 1701 אחרי מלחמת לבנון השנייה, והסכמי הגז עם לבנון. אף אחת מהן לא מנעה טרור או מלחמה. את "בלימת ההתנחלויות" ניסינו בימי מנחם בגין, ויצחק רבין, ושרון (אחרי שהתהפך מטעמים פליליים), ואהוד אולמרט ובנימין נתניהו.
אפילו ממש להרוס ולעקור ניסינו בהתנתקות מעזה ומצפון השומרון, והפכנו את ג'נין לבירת הטרור בשומרון ואת עזה למפלצת הטרור בדרום, והבאנו עלינו את טבח שמחת תורה. אבל כיוון שמחברי "היוזמה הישראלית" ושולחיהם בטוחים שהישראלים מטומטמים, או לחלופין, אין להם ברירה – בא המסמך לשדל אותנו לנסות שוב, על בשרנו, את התוכניות הללו להשמדת ישראל.
אלא שהישראלים פחות מטומטמים ממה שמחברי המסמך מעריכים. כדין כל מסמך "מדעי" הוא מתהדר בהערות שוליים. הבה נבחן, סתם לדוגמה, את הערת השוליים הראשונה. "למחנה הדמוקרטי" כותבים המחברים, "חייבת להיות תוכנית משלו... שתזכה לתמיכה בקרב רוב הציבור בישראל". כאן מצורפת הערת שוליים כדלקמן: "סקר שנערך באמצע פברואר 24' על ידי מרכז אקורד מראה כי יש רוב של 53% להסכם מדיני־ביטחוני בתמיכת ארה"ב הכולל הסכמה למיסוד מדינה פלסטינית".
מרכז אקורד הוא גוף העוסק בפסיכולוגיה חברתית ופועל באוניברסיטה העברית וחותר לפיוס ישראלי־פלסטיני. או בקיצור: שמאל. לעומתו – גוף ידוע הרבה יותר (ושמאלני לא פחות) הוא המכון למחקרי ביטחון לאומי, ה־INSS, שפרסם לאחרונה את קובץ סקרי חרבות ברזל שלו, גם הוא מפברואר 24'.
נמצא כי 65% מאזרחי ישראל היהודים מתנגדים לפתרון שתי המדינות. 24% מהנשאלים סבורים שישראל צריכה לכונן בעזה שלטון צבאי קבוע ו־24% תומכים גם בחידוש היישוב היהודי ברצועה. רק 5% תומכים בהעברת השלטון לרשות פלסטינית. אז למה מחברי "היוזמה הישראלית" משקרים במצח נחושה וטוענים לתמיכת רוב הציבור ברעיון המרכזי שלהם? כי הם בטוחים שאתם מטומטמים, ומישהו מממן להם את "היוזמה" הזאת.
# # #
הממשל האמריקאי, האיחוד האירופי ומשרתיהם בישראל רוצים "מדינה פלסטינית בת קיימה ודמוקרטית שתכיר בישראל ותחיה בשלום לצדה". הזיה נפלאה. המוקש טמון כמובן במילה "דמוקרטית", כי גם מחברי המסמך זוכרים ש־80% מהפלסטינים תומכים בחמאס, חילקו סוכריות ב־7 באוקטובר והחליפו ביניהם תמונות טבח, אונס ועריפת ראשי תינוקות.
יש צורך במעשה נוכלות ולוליינות מסמר שיער כדי לגשר בין ה"פלסטינים" שרובם המכריע תומך בטרור מזוויע – ודמוקרטיה החיה בשלום עם ישראל. מה עושים? איך מגשרים? פשוט מתעלמים מהמציאות. "היוזמה הישראלית" היא מדורגת, בשלבים, כדי לדחות את השיחות הישירות עם אויבינו ואת הבחירות ברש"פ למועד שישראל כבר תהיה לכודה בקוראלס של "היוזמה" ותיאלץ לקבל לצדה מדינת חמאס, אידיאולוגית גם אם לא ארגונית עם חולצות ודגלים.
# # #
ולסיום, מה הקרן החדשה לישראל מנסה לעולל לנו – גם את זה רוב הישראלים כבר יודעים. אבל למה מטעם "קרן ברל כצנלסון", שהיא "מכון חשיבה המפתח ומקדם רעיונות ותוכניות מדיניות... לאור חזונו של ברל כצנלסון..."?
האם בעלי "היוזמה הישראלית" זוכרים שברל קבע שהפתרון הרצוי לסוגיה הערבית הוא... טרנספר? אבל לא חלילה לשכם, אלא לסוריה ולעיראק. ברל עלה להר הבית ונפעם מביקורו בהר, ותבע "הגמוניה יהודית בארץ ישראל", אף שבאותם ימים היה בארץ רוב ערבי. הוא התנגד להצעה ליישב ערבים "מנושלים" בעבר הירדן, כי כך ייווצר שם ריכוז אוכלוסייה של ערביי ארץ ישראל שימנע בעתיד התיישבות יהודית שם...
הוא התנגד להצעת החלוקה של ועדת פיל ודרש להמשיך להיאבק על יישום כתב המנדט המקורי על כל הארץ... ולכן - מחברי "היוזמה הישראלית" מוזמנים לעלות לקברו של ברל בבית הקברות המיתולוגי בכנרת, ולהסביר לו איך המזימה שלהם להקים מדינת חמאס בלב הארץ היא המשך למורשתו. לחלופין – להתנצל בפניו.
