השבוע התחדשתי בשיניים חדשות. לאחר חודשיים מייגעים של טיפולים אגרסיביים למדי הגיע הרגע שבו פגשתי את השיניים החדשות שנולדו ונבנו במיוחד בשבילי במעבדת השיניים. זה היה תהליך ארוך ומייגע, שניגשתי אליו ברעד.
הפרט שמחזק את החיזבאללה? "הצבא והתקשורת עושים טעות"
"מתכון ודאי לתבוסה ישראלית": המסר מוושינגטון שמסבך אותנו בלבנון
בין היתר לכל סל החרדות הכבד שאני סוחב עמי, ניתן להוסיף גם חרדה מרופאי שיניים, חרדה דנטלית. למעשה אחד הגורמים המרכזיים שהביאו אותי עד הלום עם שיניים במצב של מפלגת העבודה פחות או יותר, הוא העובדה שבמשך שנים ביטלתי טיפולי שיניים רגע לפני והפכתי לאלוף ההברזות מתורים לרופאי שיניים.
קשה לי להסביר את החרדה שמתפשטת בי כשאני רואה את כיסא רופא השיניים ושואל את עצמי מה עדיף - הכיסא הזה או כיסא חשמלי לנידונים למוות. ואני משיב לעצמי שהחשמלי קוסם לי יותר.
אז הגעתי למצב כזה חמור של הזנחה שהיה ברור שאהיה חייב לפעול והבנתי שיש רק דרך אחת שבה אוכל לטפל בעניין והיא טיפול בהרדמה מלאה, כמו שעושים לילדים מבוהלים. ככה אגמור את כל הטיפולים הכואבים במכה אחת. רק מה? ברגע שהבנתי שזו הדרך, מיד עלו בי חששות נוספים, וביליתי ימים שלמים בקריאה של ספרות רפואית שמצאתי לאחר שחיפשתי בגוגל ״מה הסיכוי למות בניתוח בהרדמה מלאה?״, ו״אחוזי תמותה מהרדמה מלאה״. החרדה עברה כעת מכיסא רופא השיניים למיטת המנותח המורדם.
בתוך תוכי ידעתי שברגע האמת אעשה את מה שאני תמיד עושה ולא אגיע לניתוח במועד שנקבע. זה היה לי ברור. או אז עלה בי רעיון - אני אזמין את כל מקורביי ואקבץ אותם למסיבת פרה־ניתוח שיניים והרדמה מלאה, שזו מסיבה, כך הסברתי להם, שעלולה להיות בעצם הפעם האחרונה שהם רואים אותי, כי הרי יש סיכויים שלא אשרוד את ההרדמה המלאה ואני משוכנע שזה מה שיקרה לי. במסגרת החרדה הכללית שלי באמת הייתי בטוח שזה מה שיקרה.
ברגע שתהיה מסיבה וכולם יגיעו, אמרתי לעצמי, לא תהיה לי ברירה אלא ללכת לטיפול בהרדמה, לא אוכל לאכזב את כולם. אז הזמנתי קייטרינג ושתייה, ותליתי צילומי רנטגן של השיניים שלי בכל רחבי הבית שלי והזמנתי את קרוביי למסיבת הפרידה הדנטלית.
זו הייתה מסיבה נהדרת שעשתה את העבודה, וכך, בזכותה, מצאתי את עצמי בבוקר למחרת יושב בקומה הראשונה באסותא רמת החייל בחדר של המיועדים של היום לטיפול בהרדמה. זה היה קצת מביך, כי לידי ישבו שלושה ילדים קטנים שגם הם היו מיועדים לטיפול שיניים בהרדמה מלאה (כי טיפולי שיניים בהרדמה מלאה זה בעיקר בשביל ילדים שמתקשים לעבור טיפולי שיניים ארוכים), ויחסית אליי היו נינוחים למדי. ברגע מסוים אפילו אחד הילדים ניגש אליי ואמר לי ״אל תדאג, יהיה בסדר, אני בטוח״. באותו רגע הבנתי שיש איתי בעיה.
כשהרגע הגיע ונכנסתי אל חדר הטיפולים, ביקשתי מהרופא המרדים שיחזיק לי את היד, ובזמן שהוא שם עליי את המסיכה והתחיל להזרים גז הרדמה במסיכה, נזכרתי בנאום הגדול שהקראתי במסיבה הדנטלית הגדולה בליל אמש. זה היה שיא האירוע, כולם התקבצו סביבי, ואני הקראתי נאום שכתבתי מדם לבי.
״רבותיי, אני הולך אל עבר הלא נודע״, התחלתי להקריא מהדף, "והלא נודע ניצב מאחורי שערי אסותא רמת החייל, ולפניו יש חניה בחניון של אסותא ב־28 שקל לשעה... ושם, כשאפסע אל עבר הלא נודע, מחכה לי רופא מרדים, רופא שיניים מומחה לטיפולי שורש, רופא שיניים כללי ואי־ודאות. אני משאיר אחריי מורשת דנטלית מפוארת של הזנחה של שנים, שכללה התחמקויות ברגע האחרון מרופא השיניים כשאני אחוז חרדה ואף תקופות קשות של שימוש בסמים שלא היטיבו עם המצב".
“אני נזכר בעת ההיא, לפני 40 שנים, כשנולדתי ולא היו לי שיניים... מה היה רע? למה להמשיך לגדול? הלא במוקדם או במאוחר אפסע בשערי אסותא בכבדות. זהו גורלי הבלתי נמנע. כמו הגיבור הטרגי בטרגדיה היוונית כפי שניסח אותו דיוניסוס, שבו נגזר על הגיבור לחטוא, אותו הגיבור שאינו יכול לחמוק מגורלו הטרגי והמר, כך גם אני, ביום שבו הגחתי לעולם עם גנטיקת שיניים מזעזעת, התחלתי בעצם בצעדה הבלתי נמנעת אל עבר שערי אסותא. זהו גורלי. כמו קריאון ב'אנטיגונה', גם אני מבין שהגעתי לצומת הבלתי נמנע שבו עליי לשלם את המחיר (והמחיר אגב הוא 97 אלף שקל שאחרי קיזוז ההנחה של 'מכבי שלי' הוא 46,700 שקל)".
“באסותא רמת החייל מחכה לי גורלי הבלתי נמנע. אני משאיר אחריי עולם יפה מלא בחוטים דנטליים, כתרים זמניים וגז צחוק. אם לא אקום מההרדמה המלאה, אני רוצה שתדעו שהשתמשתי היטב בשיניים - חייכתי המון חיוכים, ובמקרי הצורך אפילו פתחתי בקבוקים עם השיניים".
“לא הספקתי את כל מה שרציתי להספיק בחיי, הזמן היה לי למכשול, והיו לי הרבה כאבי ראש קשים וגם ביליתי לא פעם בגמילות ארוכות. אבל התמזל מזלי ולפני כשנה וחצי ליוויתי את בני הבכור אל רופא השיניים הראשון שלו. ׳את הרגע הזה אתה תזכור כל חייך, בני׳, אמרתי לו, ׳זה הרגע שבו אתה מתחיל את המסע הדנטלי שלך. המסע יוביל אותך להרבה רופאי שיניים והרבה מרפאות, אך אני רוצה שתדע שבסוף תסיים עם שיניים אחרות. זהו הגורל המשפחתי, בן יקר׳".
“רבותיי, אני הולך בראש מורם אל עבר גורלי הדנטלי, כשאני יודע שחייתי באמת וכשבלבי שיר שאומר ש׳גם בשעות החשוכות של הלילה, תמיד יהיה לך / כוכב קטן שיאיר לך / את עצמך, את הדרך הביתה׳. כבדו שערי אסותא מכתפיו של הנער ויכלו לו".