משהו: איילת שקד, שרת המשפטים לשעבר, הסבירה כך את התככים במינוי שופטים: "לא נעים לראות איך מכינים נקניקיות״. בסדר, רק אל תצפו מאיתנו להגיד שהנקניקיות קדושות.

תזכורת

“כן, אני יהודי. ובזמן שאבות אבותיו של הג'נטלמן הנכבד היו פראים אכזריים באי נידח, אבותיי היו כוהנים במקדש המלך שלמה בירושלים".
זו הייתה תשובת ראש ממשלת בריטניה בנימין ד'ישראלי לציר האירי דניאל או'קונל, שתקף אותו בפרלמנט בלונדון, ולעג לו על מוצאו היהודי.
(כידוע, אביו היהודי של בנימין ד'ישראלי ניצר אותו בלונדון, כשבנימין היה בן 12. הציטוט הזה מוכר, אבל טוב להזכיר זאת בעולם, שחוזר להיות אנטישמי, ובבריטניה, שיש בה שוב גילויי אנטישמיות).

עיניים

אנחנו חיים בעולם שבו התצפיתניות לא מזיזות את העיניים אפילו לרגע קט מהמסך. הן רק לא יודעות, וגם המפקדות הזוטרות שלהן לא יודעות, שהעיניים של הדרגים הגבוהים שם למעלה למעלה עצומות, מכוסות היטב וקשורות חזק.

נתקלתי בקטע חד־פעמי כזה של מפקדת תצפיתניות. היא כתבה זאת בעילום שם, וכינתה את עצמה: “מפקדת שכולה".

אני רוצה להביא אותו כאן במלואו:

“להיות מפקדת שכולה זה כאב בלתי נסבל. זה לחיות בחרטות על דברים שאמרת, או לא. לחשוב על השטויות שהיו פעם, על הדברים שהכעיסו שאת כל כך מתגעגעת אליהם. זה להרגיש שנכשלת, למרות השחרור, ולמרות שלא היה דבר שיכולת לעשות".

“הבנות שאהבת, ששיגעו אותך, שישבו איתך, אהבו, חיבקו, הבנות שהרגשת שהן משפחה, נלקחו ממך".

“זה להרגיש שפספסת משהו באויב שראית כל יום וצחקת עליו בזלזול, ההוא שאמרת שחמוד, וזה שקראת לו שמנמן. הם אלו שלקחו לך אותן, רצחו אותן, חטפו אותן, לקחו לך את הנשמה".

“זה להיכנס לחמ"ל השרוף שבילית בו שעות ולדעת: שם הן היו כשהעולם סביבן בער".

"זה להיכנס למיגונית, ולהבין שבבקרים כשרצנו לשם כשהיה צבע אדום, זה היה יכול להיגמר אחרת גם אצלך".

“זה להיכנס למגורים ולדמיין אותן בפיג'מות, עושות אימון, מקפיצות כדור ומעשנות סיגריה. זה להיזכר בחיוכים שלהן, בפרצוף בוקר במשמרת בארבע בבוקר כשהן קמות למרות שכמעט לא ישנו".

“זה לזכור את כל אותן שעות ששיחקתן יחד, שרתן והשתגעתן בחמ"ל".

“להיות מפקדת שכולה זה לא כותרת. זה להתעורר מסיוטים, לדמיין מה היית עושה במצב שלהן, לאחל שהיו לוקחים אותך במקומן, ובאותו זמן למות מפחד, כי מה היה קורה אם".

"זה לא להצליח להכיל את הכמות. לראות תמונות ולדמיין אותן פה לידך. זה לדעת שאת לא יכולה לבקר אותן בחמ"ל כמו שתכננת, כי הן פשוט לא פה יותר".

“להיות מפקדת שכולה זה להרגיש גאווה אינסופית מהבנות האלה, הגיבורות האלה, שתפקדו כמו שלא דמיינת שאפשר במצב הזה. שהגנו עד הדקה האחרונה".

“אני מעריצה אתכן".

“מקווה שאתן יודעות את זה".

(היא כתבה זאת באינסטגרם, דרך הדף “וידויים של חיילים").

המדיח ועתיד האנושות

במקום סודי במרומי הרי האלפים התכנסו כל טובי המדענים של העולם כדי למצוא פתרון לבעיה שמעכבת את ההוכחה לעליונות המדע, ולכן את המשך קיום החברה האנושית עתירת הטכנולוגיה.

בסקירה קצרה תוארו השגי האדם: גילוי השימוש באש, המצאת הגלגל, המצאת המנוע, היכולת לעוף, המצאת הגלידה, הרדיו, הטלוויזיה, קמח מצה, הנחיתה על הירח, וזהו. פה נתקענו. כי שאלה אחת נשארה בלתי פתורה עד כה: איך יודעים אם במדיח יש כלים נקיים או מלוכלכים?

זה יוצר קרעים במשפחות רבות, גירושים, וכתוצאה מכך מיעוט ילודה. סטטיסטיקאים הציגו שם בכנס המדענים הסודי נתון מחריד: במקרה שלא ימצאו דרך לדעת אם הכלים במדיח מלוכלכים או נקיים, משפחות יתפרקו, ותוך דורות אחדים יכלו כל בני האנוש המתקדמים מכדור הארץ.

הוצג סרטון אופייני מעל מסכי לד שהיו בשולחנו של כל מדען: משפחה רגילה, והאישה שואלת את הבעל: “למה אתה שם את הכלים בכיור? למה אתה לא שם את הכלים במדיח?".

הגבר, שפוף מגערות, מגמגם: “איך אני יכול לדעת אם הכלים במדיח נקיים או מלוכלכים?".

פיצוץ, וזהו, הלכה עוד משפחה בעולם המערבי.

מנשר משותף לכל המדינות המפותחות יכריז על גראנט לחברות הייטק לפתח שבב שיודיע: “היי, הכלים במדיח נקיים", או “מה אתה עושה? למה אתה מכניס כלים נקיים למדיח מלוכלך?".

עד שזה לא יקרה, האנושות תחזור לחיים בשבטים נטולי טכנולוגיה בפתחי מערות.

פרשנות ססמאות

“פלסטין תהיה חופשית!", צועקים מפגינים בעולם החופשי, אבל אין להם זמן לצעוק או לשמוע או להבין את ההמשך: פלסטין תהיה חופשית מחופש, מהומואים, מפמיניזם, מפלורליזם, מזכויות אדם.

“מהנהר ועד הים!", הם צועקים, אבל אין להם זמן לצעוק או לשמוע או להסיק את ההמשך: מהנהר ועד הים פלסטין תהיה דיקטטורה מוסלמית איומה. מהנהר ועד הים פלסטין תהיה גיהינום לבני אדם.

ישראל והג'נוסייד

ישראל מואשמת בג׳נוסייד בשעה שהאמת היא שישראל רק רוצה ברווחה האנושית של הפלסטינים, ואם אתחיל למנות כאן את כל הפעולות של ישראל למען רווחה לפלסטינים, החל מהקמת מפעלים משותפים ועד מפגשים לדו־שיח והבנה הדדית, טיפול רפואי, הדרכה חקלאית ועוד ועוד ועוד, לא יישאר מקום בעיתון הזה, ומצד שני, כולם מתעלמים מכך שג'נוסייד ליהודים הוא חלום פלסטיני. לא רק מימי מנהיגם, המופתי של ירושלים, אמין אל־חוסייני הנאצי שפעל ליד היטלר והימלר, אלא גם כיום. זו האמת. בליל הסדר קראנו בהגדה: “שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו", יהודים שרים זאת סביב שולחן הסדר. עד עכשיו אלו נראו מילים עתיקות שאין להן קשר למציאות זמננו. למדנו בדרך כואבת מאוד שזו היא האקטואליה ממש.

האמת היא שתאווה לרצח יהודים, תאוות ג'נוסייד, השתלטה על בית הדין הבינלאומי בהאג.

במשפט שבו מבקשים להאשים את ישראל בג'נוסייד התברר שבית הדין הבינלאומי אוסר על ישראל להכניע טרוריסטים שעוסקים ברצח עם, טרוריסטים שמתכננים רצח עם, בעת שהם מכריזים בגלוי בכל דרך אפשרית ומעל כל במה אפשרית שהמטרה שלהם היא רצח עם.

פינת השלולית

כל הפסח הנסיכה פיזרה פירורים של מצה, והצפרדע אמר “שטויות", ואכל חמץ. השלולית סערה קצת אבל נותרה יציבה.
אני בטוח שאחרי הפסח הוא פתאום יגיד: “מתחשק לי מצה".