גלעד ארדן חוזר, וזה יהיה בעוד שלושה חודשים. בראיונות שהוא מעניק מניו יורק הוא נהנה לפזר מסך עשן באשר לעתידו, אבל לכולם ברור שאין כרגע אופציה אחרת מאשר לנסות לחזור לפוליטיקה.
הכוורת של נתניהו מתפרקת: אלו הבכירים שיסיימו את תפקידם | דיווח
ארדואן התקפל והחזיר את המסחר עם ישראל; כ"ץ: "אסור להיכנע לדיקטטור"
זה לא יהיה פשוט עבורו, אבל הוא יודע מה הוא שווה. אין עבורו זירה מתאימה יותר מהזירה המקומית, שבה לא צריך להציג קבלות ואפשר להסתפק בפוזות.
כהונתו כשגריר ישראל באו"ם אפשרה לו להשתמש בכישוריו האמיתיים. מעל בימת העצרת הוא הפגין את מה שהוא יודע לעשות טוב מכולם - לדפוק פוזות. באוקטובר האחרון, באקט בלתי נשכח, הוא ענד טלאי צהוב על בימת עצרת האו"ם; בפעם אחרת הוא פרסם את מספר הטלפון של יחיא סנוואר (שלא היה המספר הנכון), תוך שהוא מציע להתקשר אליו "אם אתם רוצים הפסקת אש"; ואם יש צורך בעדות נוספת לכישלונו ההסברתי, הסיפור על חלוקת עלונים עם QR - קוד לסריקה שמוביל לצפייה בסרטונים על האלימות הרצחנית של חמאס, הוא עוד הוכחה לחובבנות שלו.
הוא הרבה להתגאות במיזם בראיונות לערוצי הטלוויזיה בישראל, אבל התברר שהקוד הוביל לתיקייה סגורה של גוגל. ההופעות שלו עוררו גיחוך, ולעתים גם רחמים. עיתון "הארץ" הכתיר ידיעה בכותרת ש"אין הסברה ישראלית גרועה יותר מהגימיקים של גלעד ארדן". אמצעי התקשורת באו איתו חשבון על השטיקים והגימיקים שליוו את הופעותיו. אבל מיסטר פוזה לא נרגע לרגע, והמשיך לעשות את מה שהוא טוב בו יותר מכל - לדפוק פוזה.
הדוברת שלו באו"ם גילתה מהר מאוד שמה שאוהב הבוס הוא לקרוא בעיתון של מחר על הפוזה שדפק יום קודם לכן על בימת עצרת האו"ם. הכתבים בישראל התרגלו לכך שאסור שהפרשי השעות בין ישראל לארה"ב ישפיעו על תאוות הפרסום של השגריר, שנכון לאמץ כמעט כל גימיק ובלבד שיופיע בעיתון של מחר. בנוסף, במשרדו בניו יורק הותקנה מצלמת מחשב משוכללת, שבעזרתה הוא פורץ למשדרי החדשות בישראל.
זה קורה בדרך כלל לאחר שיחה עם מפיקי ועורכי החדשות, שבה מוסברת להם חשיבות הופעתו ותרומתו העצומה למערך ההסברה של ישראל.
עבור ראש הממשלה נתניהו, ארדן היה ונשאר כאב ראש לא קטן, בעיקר לאחר שהתברר שהוא ייאלץ להעיד כאחד מעדי התביעה במשפטו. נתניהו בחר להרחיק אותו מהארץ, והציע לו הצעה שקשה לסרב לה, את תפקיד השגריר באו"ם. חששו של נתניהו התפוגג מהר מאוד, כשגילה שנותן העדות קורץ לכאורה מחומרים שמהם קורצו לא מעט פוליטיקאים שזיכרונם בוגד בהם.
לא ברור אם אנחת הרווחה של ראש הממשלה לאחר העדות בבית המשפט תחזיר את מיסטר פוזה למעמדו בליכוד, או שהמימרה "הכושי עשה את שלו" תשאיר אותו מחוץ לעשייה הפוליטית כל עוד נתניהו ראש ממשלה.
כאוויר לנשימה
תפקידו המשמעותי הקודם של ארדן היה השר לביטחון הפנים. גם בתפקיד זה הוא הרבה לדפוק פוזות, להצטלם עם קצינים בכירים במשטרה, ולהתייצב כמעט בכל אירוע ביטחוני מול מצלמות הטלוויזיה.
גם קציני המשטרה הבכירים גילו מהר מאוד שכנראה אין דבר שמעניין יותר את השר הממונה עליהם מאשר לדפוק פוזות. זאת כנראה הסיבה לכך שמנכ"ל המשרד לביטחון הפנים בתקופתו, ניצב בדימוס צ'יקו אדרי, התכוון לרכוש עבור שר הפוזה הממונה עליו ג'יפ פיקוד שישמש אותו למבצעים מיוחדים.
ארדן היה זה שהוכיח מה שווה שיקול דעתו, כשהחליט לבחור בגל הירש כמפכ"ל בעת שהועלו נגדו באותה תקופה חשדות לא פשוטים. משלא צלח מינויו של הירש, הוא הציע לנתניהו את רוני אלשיך מהשב"כ, שהתגלה כמפכ"ל כושל. הוא גם הכריז שהדריסה באום אל־חיראן הייתה פיגוע, מה שהתברר כבדותה, והאשים את מח"ש שפעלה בצורה שערורייתית - אך לא התנצל מעולם.
בשנת 2016 הכין אגף החקירות של המשטרה מסמך חשדות משטרתי, שבו אסף חומר מודיעיני משמעותי על חברי כנסת. במסמך הופיע בין השאר מידע על ביצוע עבירות פליליות לכאורה מצד השר הממונה על המשטרה גלעד ארדן, בתקופה שבה שימש כשר להגנת הסביבה. חשוב להדגיש כי ארדן לא נחקר מעולם, לא נפתחה נגדו בדיקת משטרה, והתיק לא הועבר מעולם לבדיקת הפרקליטות.
יו"ר הכנסת באותה תקופה, יולי אדלשטיין, פנה אז למפכ"ל אלשיך וביקש להיפגש איתו, לאחר שלטענתו "ריכוז המידע על הח"כים (ששמם הוזכר במסמך – מ"נ) מעלה תהיות ושאלות". ארדן סירב אז להגיב על הפרסום, ותיק החקירה נותר גנוז.
השבוע צפיתי בסרטון שצולם לפני חמש שנים, שמעיד עד כמה רחוק ארדן היה מוכן ללכת בפריימריז כדי להיבחר. גם אתם יכולים לצפות ביו־טיוב וברשתות החברתיות בסרטון המתרפס. לצורך הצילומים הוא השתמש כ"סטטיסט" בבנו הקטין, שישב לצדו. ארדן הכין סרט מפרגן לשר חיים כץ, ובו התבטל בפניו וסיפר לצופים בין השאר על הישגיו של השר שפתח מעונות יום רבים במדינה. אבל השוס האמיתי בסרטון הוא הפנייה לבנו, שישב על הספה ונשאל "אם יש כל כך הרבה מעונות יום במדינה – מה אתה עושה בבית עכשיו?".
מיסטר פוזה לא נח לרגע. כשהוא יחזור לארץ, תמצאו אותו על תקן של פרשן באולפני הטלוויזיה. הוא לא מתכוון לצלול לתהום הנשייה, ולכן הוא חייב פרסום כמו אוויר לנשימה. תנו לו לדפוק פוזות, ואת מנת החמצן שדרושה לו כשהוא מול המצלמות - והוא יכבוש את העולם.