זה היה סרטון קשה. לא רק בגלל האלימות שמסביב כלפי נשים, גופנית ומילולית, אלא בגלל החידלון. נשים צעירות, בעצם נערות, שהתגייסו כמה חודשים לפני 7 באוקטובר, נשלחו למוצב נחל עוז רק כמה ימים לפני שמחת תורה.
לא מדובר ברשלנות אלא בפשע: צמרת צה״ל - פישלתם בענק
הסכנה הנסתרת: כך חמאס מתכנן להפוך את ההפסד שלו לניצחון
לא הכינו אותן למצב כזה של כיבוש, אפילו לא ציידו אותן בנשק להגנה עצמית. בקיצור הפקירו אותן לגורלן, במחשבה תחילה. הן לא לוחמות, לא עברו סדרת שבי וגיבושים קשוחים, הן רק תומכות לחימה במקצוע סופר־חשוב, אבל צה"ל התייחס אליהן כאל סרח עודף. המפקדים הגברים לא הקשיבו לתצפיתניות המנוסות יותר. אולי כי אנחנו הגברים בטוחים שאנחנו יודעים הכל, כי גודלנו לחשוב כך.
לצפות בלירי אלבג מנסה לייצר שיח עם המחבלים שרצחו במוצב 54 חיילים וחיילות, ווידאו הריגה ליד השבויות, העלה אצלי מחשבות. קודם כל מעורר השראה התפקוד של לירי ונעמה במצב הזה. וגם תחושה של חידלון, של הפקרת חיילים וחיילות במוצב שרחוק 800־700 מטרים מעזה.
לפני שאני מאשים את הברבריות של מחבלי הנוח'בה, אני מאשים את עצמנו וכועס עלינו. על הדרך והשיטה שלעולם אינן משתנות. אנחנו, כעם, כצבא העם, לא לומדים כלום מביזיונות קודמים.
לא מסיקים מסקנות, לא מפיקים לקחים, כלום. 50 שנה ויום אחרי 6 באוקטובר 1973, שוב נפלנו קורבן לשיטת ה"סמוך, יהיה בסדר". המחיר הוא עצום, בלתי נתפס בכל קנה מידה. אז הבנות בעזה, אין לאף אחד מושג מה עובר עליהן, מה גורלן, האם הן חיות בכלל? האם הן הותקפו על רקע היותן נשים? האם הפצועות טופלו? וברמה הבסיסית של שבי, האם הן אוכלות, או שעדיין נותנים להן רבע פיתה?
וביקום מקביל לעזה, כאן אצלנו בכתריאליבק'ה, כאילו אין מלחמה. ההורים של החיילות זוכים לקיתונות של בוז מהימין הפסיכי, שמתעלם מהם, מתעלל בהם ובז לסבלם. יפה דרעי מציעה להם להתפלל, כי רק "השם ישחרר אותן". כן "השם" תמיד מסייע לנזקקים לעזרה, משחר הבריאה. רואים.
בצה"ל יש שיגרע. הרמטכ"ל עדיין בתפקיד, שמונה חודשים אחרי. מפקד פיקוד הדרום, מפקד אוגדת עזה, הרשב"כ, כולם עדיין בג'וב, על אף הכישלון המחפיר, המבזה, שלעולם לא נתאושש ממנו. כן, תחושת ייאוש שתתעצם בטקס הבא שתנהל מירי "המחוננת" רגב. אולי שכחתם, אבל בעוד ארבעה חודשים אמור להיות טקס יומולדת שנה לטבח, לקריסה המוחלטת של מערכת הביטחון.
מירי תעשה לכם טקס שלא תשכחו. אבי האומה וקולקציית האפסים שלו עוד לא הצהירו על אחריות לאסון הזה, הם עדיין מחפשים על מי להפיל את התיק. אם תהיה ועדת חקירה, המנדט שלה יהיה השמדת הדרג הצבאי. כן, שחזור של אוקטובר 73'. למה? ככה. כי דיירי אגם הדרעק חסינים. אין להם דם בגוף ולא בושה בפרצוף.
בסך הכל יופי כאן, באמת. 75% מ־193 החברות באו"ם תומכות במדינה לפלסטינים. וזה קרה בתוך פחות משמונה חודשים. גנרלים יודעי דבר ועיקר טוענים שצה"ל ימשיך לחפש את "הניצחון המוחלט" עוד שנה, אולי יותר, אולי פחות. חלקם טוענים שמבצע שומר החומות נמשך כבר שנתיים וחצי, תכלס עד היום, כי השלום טרם פרץ ביהודה ושומרון. אם באמת יתמרן צה"ל יותר משנה בעזה, לא רק 146 מדינות באו"ם יתמכו ברעיון מדינת פלסטין - אלא 186 מדינות. ויגיעו הרבה גויים בחליפות לכאן כדי להזכיר לנו שיש משרדי ממשלה שלנו על שטח כבוש. העתיד ממש נפלא.
בין לבין, אבי האומה מנהל מו"מ עם יו"ר הקונגרס האמריקאי על נאום באמריקע. זה ממש בוער לו עכשיו, בשיא מערכת הבחירות באמריקע, ללמד את ההילי־בילי'ז קצת דרך ארץ. הוא עשה את זה עם ברק אובמה, אז הוא כבר מתורגל. אבל כאשר תגיע התגובה של ממשל ביידן, עדר הכבשים של נתניהו, שמדקלמים טקסטים פתטיים, יפעו בקול שהדמוקרטים זה אסון. אני באמת מצפה לניצחון של דונלד בן פרד, הנכד של פרידריך הגרמני, שיטפל בנו אחרי ינואר 2025. יהיה פה כיף גדול, כמו ברמת טראמפ.
אגם הדרעק חוזר מהחופשה, ונורא חבל לי. מתאים לי שיהיר לפיד, שביקר בפגרה עשר שעות באגם הדרעק, ימשיך להסתובב בהפגנות. הנזק שהוא עושה שם פחות בהרבה מהנזק שהוא גורם בנאומים פתטיים באגם הדרעק. האיש חי בסרט ותופס מעצמו מנהיג. של מה ומי בדיוק? גם הוא לא יודע להשיב. בני גנץ, סוג של כלומה ומאומה, מחכה ל־8 ביוני, אולי יקרה לו נס ואבי האומה יתייחס אליו. המושג "פתט" במילון השפה העברית חייב להירשם על שמו. האובססיה שלו להידבק לכיסא בקיבינימט של הביטחוני תהיה ערך בלימודי האזרחות ומדע המדינה בעשורים הבאים.
גדי איזנקוט אב שכול, אז אני מאוד עדין איתו, אבל אדם בגילו ובמעמדו חייב להפנים שהוא לא מתאים למשחק הזה. אדם עם קורות חיים כמו שלו לא יכול לשבת סביב שולחן של קולקציית האפסים, עם מאי גולן למשל, או פיתהמר בן גביר וסמוצ'קנע גרנד־מייזר, עוד שני משתמטים עם עבר של טרור יהודי. ועוד לא הזכרתי את יצחק גולדקנופף החניוק, ואת אורית סטרוק מהנזל וגרטל.
בכל יום שגדי יושב שם רב הנזק על התועלת, לא רק בשבילו, אלא בעיקר לציבור שלא מבין מה קורה איתו, מה קורה איתנו, מה יקרה איתנו. אז לכבוד החזרה של אגם הדרעק, אספתי קצת תופינים השבוע, שיעשו לכם מאמש טוף על הלב בשאבעס קוידש.
שרון ניר, תא"ל במילואים, שהייתה מפקדת מבצעית בחיל התקשוב, פירטה ב־X את הישגיו של אבי האומה השבוע: "ארבע מדינות אירופיות תומכות בהכרה בפלסטין כמדינה, באופן חד־צדדי; בית הדין הבינלאומי בהאג מבקש להוציא צווי מעצר נגד אבי האומה ושר הביטחון גלנט; שפל בשיח עם ארה"ב, בת ברית אסטרטגית יחידה של ישראל. נתניהו – ליגה אחרת". קשה להתעמת עם הציוץ העובדתי הזה.
בעקבות החלטתו של שר הביטחון יואב גלנט על הסדרת התנחלויות בצפון השומרון, והכרה בהן כחלק בלתי נפרד מארץ הקוידש שלנו, ימצא צה"ל גדודי חי"ר להגנה על היישובים בחדשים. לפתע פתאום אין מצוקת כוח אדם של לוחמים, כי זו משימה קדושה. יש מלחמה בעזה, בצפון וביו"ש. אבל בשביל פוליטיקה דרעק תמיד מוצאים כוח אדם להקריב על הגנה של שטחים קדושים. רצועת הביטחון בצפון נסוגה לצומת קדרים, עוטף עזה בוער, אבל קדוּשה לפני הכל וקודם כל. גם הארכת שירות החובה בצה"ל היא חובה בשל הקדושה.
סמוצ'קנע גרנד־מייזר הוא נפל כשר אוצר, נפל כשר במשרד הביטחון, אבל הוא שפיץ בנדל"ן. הוא דורש לכנס את מועצת התכנון ביו"ש כדי לאשר עשרות אלפי יחידות דיור בהתיישבות. לדעתו של סמוצ'קנע, הנדל"ן המתוכנן "בשל" לקידום מכל הבחינות. זה מה שאני אוהב אצל הימין הפסיכי. אין להם מצוקת דיור לדורות הבאים. פשוט מאשרים, תופסים שטח ויאללה בלגן. רק עוטפים את הפתרון הנדל"ני בסיפור שיו"ש מגינה על תל אביב, כפר סבא ונתניה. ראינו עד כמה קולקציית האפסים שמתחפשת לממשלה הייתה טובה בהגנה על אזרחים ב־7 באוקטובר.
מליאת אגם הדרעק אישרה הצעת חוק להגנה על הציבור מפני ארגוני פשיעה של החברה הערבית. הצעת החוק כוללת הוראת שעה למשך שנתיים, שתתיר לבתי משפט להטיל מגבלות על חשודים. את ההצעה יזמה עוצמה יהודית, שמופקדת על ביטחון הפנים במדינ'ע – והיא מ־צ־ט־י־י־נ־ת בתפקידה. הפשע הערבי ממש חושש מפיתהמר. זה מתבטא ביותר מ־70 קורבנות בפחות מחמישה חודשים, בדרך לעוד שנה עם 200 קורבנות. אבל בהצעות חוק הם נורא עוצמתיים. כולם רואים את השינוי.
פיתהמר בן גביר בראיון לכיכר השבת: "ביום שאחרי המלחמה נקים יישוב יהודי בעזה. אני אגור שם בעצמי". הלוואי פיתהמר, הלוואי. רק תגור שם כאחד האדם, לא עם פלוגת אבטחה. ותיקח נהג מיומן בנהיגת שטח בחולות, כי בעזה, בניגוד לרמלה, כל דקה זה אירוע ביטחוני ואתה הרי נורא מאוים. לא לשכוח להיות חגור ברכב, כי נסיעה מהירה בריפים של חול נורא מסוכנת למי שלא מיומן. אבל אתה בטח יודע את זה מהשירות הביטחוני שלך בסיני.
בצה"ל החליטו שמילואימניקיות שבשירותן הסדיר שירתו בתפקידי פיקוד ישמשו כסוהרות של מחבלי הנוח'בה בבתי הכלא. לפני המלחמה נחשפנו לכמה פרשיות שבהן היה שימוש בחיילות בשב"ס כבובות מין למחבלים אסירים. 38% מהחיילות בשב"ס דיווחו על פגיעה מינית פעם אחת לפחות במהלך השירות, וצה"ל הפסיק לשבץ חיילות לתפקיד סוהרות. השלטון, כמו כל שלטון, קבר את הסיפור. מה תעשה חיילת מול מדינה?
אבל עכשיו קיבלנו סחורה מדהימה מעזה: מחבלים רוצחי נשים וילדים, אנסים, חוטפים, בקיצור סוגה עילית. ראינו בכתבת טלוויזיה סרן ממשטרה צבאית שמשכנע את הבנות שלא יקרה להן דבר, הן מוגנות. בסרט הזה כבר היינו. התחיל קומדיה, באמצע דרמה ונגמר כטרגדיה. מילואימניקיות יתבקשו לחלק ארוחות לחלאות האלה. אם הנשים האלה יפחיתו את כמות הפגיעות המיניות מ־38% ל־25%, המהלך יוכתר כהצלחה נדירה. כי ככה זה אצלנו.
יוסי קוצ'יק, מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, דיבר בכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה. "השנה וחצי האחרונות הן הקשות ביותר לעם היהודי מאז השואה", אמר, "7 באוקטובר היה אסון נוראי, שהקריס טוטאלית את המערכות המדינית, הצבאית והמינהל הציבורי, באופן שלא יתואר. אנחנו במצב חירום, יש סכנה קיומית למדינת ישראל בהיבטים רבים. אנחנו בדרך להיות דרום אפריקה של העולם. חייבים בחירות עכשיו, כדי להיערך לשנים הבאות, להחליט החלטות בן־גוריוניות". ברגע שהוא אמר "בן־גוריון", הוא סומן כשמאל־מחבלו־פלסטינו־עוכר־ישראל. הוא גם יודע את זה.
התנועה הקיבוצית התייחדה ביום רביעי עם זכרם של 3,446 החללים של הקיבוצים מראשית ההתיישבות ב־1910. הנתון הזה כולל 331 נרצחות, נרצחים ואנשי כוחות הביטחון שנפלו במלחמה הנוכחית, וכ־1,100 חיילים וחיילות בשירות צבאי. זה נתון לא טוב לערוץ אשפה 14 ולמאכערים של הימין הפסיכי, שמשוכנעים ומשכנעים שרק - אבל רק - הציונות הדתית הקריבה ומקריבה את עצמה על הגנת הארץ והמדינה. כי קיבוצים זה שמאל, ושמאל זה בוגדים. זה מה יש. בשביל אשפה 14 אם לא נפלת או נרצחת עם כיפה ולא אמרת "שמע ישראל" - זה לא נחשב.
שלמה קרעי מאגם הדרעק, סוג של גולם בתחום הטיפשורת, החליט להחרים ציוד של סוכנות הידיעות הגדולה בעולם, איי־פי, משום שסיפקה חומר גלם לערוץ אל־ג'זירה. אבי האומה דרש ממנו לבטל את הפעולה הפסיכית לפי כל קנה מידה. אולי אצל הרב של קרעי, הבאבא־בובה מאזוז, פגיעה בסוכנות ידיעות גדולה זה צעד תורני נדרש, אז השר הצדיק תרם את תרומתו האידיוטית להסברה הישראלית בעולם. אני כוסס ציפורניים בהמתנה להחלטה של קרעי על סגירת התאגיד וערוצים 12 ו־13, והוראת שעה שלפיה אשפה 14 יהיה הערוץ היחיד שישדר כאן עד תום המלחמה, בואכה השלום האזורי שיפרוץ כאן.
דרורית שטיינמץ, מקורבת לאם האומה, נבחרה לשמש כמשנה למנכ"ל משרד ראש הממשלה. היה מכרז, כמובן, אבל הוא היה תפור מראש. שטיינמץ ננזפה לפני כמה חודשים בעקבות אי־סדרים בעבודתה, אז עכשיו היא תשמש כמ"מ מנכ"ל המשרד. חשוב לזכור שאם האומה היא עבריינית מורשעת, אז אסור להתפלא שמקורבת שלה, שרק אחראית על "אי־סדרים", תייצג אותה במשרד הכי חשוב לשיגיונותיה של הגברת השלישית של כ־ו־ל־נ־ו.
המשפחות של 45 קורבנות אסון מירון כועסות נורא על ביטול טקס הזיכרון לקורבנות. אחרי אישור ההילולה בירושלים ותקצוב בסך 11 מיליון שקל, התברר שלא נשאר געלט־קוידש כדי לציין את זכרם של הקורבנות, בהם עשרה ילדים. החניוקים דאגו מהר־מהר לפצות את משפחות הקורבנות בכמה מאות אלפי שקלים, ומבחינתם נגמר האסון, כי אין מספיק כייסף לטקס, יש הרבה חאפצע־מנמצע שצריך להשקיע במכובדי'ק שיגיעו להילולה האלטרנטיבית. אז מה אם נהרגו 45 גברים וילדים? הם עשו את זה למען קידוש השם, והשם מעריך את זה. בארדו מעריך.
רשתות החינוך החרדי, שבהן מועסקים 17 אלף עובדים, מתוקצבות ב־3.5 מיליארד שקל בשנה. את כל הגעשעפט הזה מנהלת חשבת אחת בחצי משרה. כך התברר בוועדה לביקורת המדינ'ע באגם הדרעק. סגן החשב הכללי סיפר בישיבה: "האוצר מגלה בכל פעם על עוד ליקויים, שהשתרשו שנים". נציג החינוך העצמאי אמר: "יש עלינו פיקוח מלא". מה זה מלא? מלא־מלא, כאילו חברת רואי חשבון עם 8,000 עובדים מפקחת על השלל.
לרשת החינוך בני יוסף של ש"ס אין עדיין מערכת חשבות. סגן החשכ"ל יונתן רזניק הסביר את המצב: "מערך הכספים מתנהל בלי שליטה וסמכות שלנו. העובדים אינם כפופים לחשבות, אלא למנהלי העמותות. רשות המסים עיקלה 33 מיליון שקל בבנק הדואר של אחת משתי העמותות. עוד 22 מיליון יעוקלו ביולי. לחינוך העצמאי יש גירעון מצטבר של 350 מיליון שקל".
החשבת, שושנה שוורץ, סיפרה שאין לה שום אפשרות להיכנס לתלושי שכר של העובדים. איזה יופי זה, נכון? המדינ'ע מעבירה כסף, לא ידוע לאן, לא ידוע למי, אבל תנועת הגעלט־קוידש נמשכת ואין שפל, יש רק גאות. אף אחד לא יודע מי העובד, אם הוא עובד, אם הוא בכלל קיים. אין עלינו בעוילם־גוילם, אנחנו סטארט־אפ בחשבונאות.
מוישה גפני בישיבת הסיעה באגם הדרעק: "אני עושה חשבון נפש על כך שבתחילת ימיה של הממשלה לא עמדנו בתוקף לחוקק את חוק הגיוס, עוד לפני הרפורמה המשפטית, חוקי דרעי ובן גביר". חשבתי שהוא עושה חשבון נפש על ההשתמטות משירות צבאי של הצעירים אצלו בזמן מלחמה. אבל חשבון נפש זה לא מספיק, מוישה. צריך תענית, צומות, לייסר את הגוף ואת הנפש, לא רק לקשקש על זה.
אבי האומה נזף השבוע באלוף (במיל') ניצן אלון ובראש המוסד דדי ברנע על אוזלת ידם, לתפיסתו, בניהול המו"מ עם חמאס. "ככה לא מנהלים מו"מ. תגיעו עם הצעה קונקרטית", זעם אבי האומה. מילא ברנע הוא ראש המוסד, אבל למה אלון, מילואימניק, אוכל את הזובור הזה? שיבהיר לראש: "לא טוב לך מה שאני עושה? אני הולך הביתה!". חבל לי באופן אישי שאבי האומה לא מחקה את אריק שרון, שמינה את בנו עומרי לנציגו במו"מים שונים. אבי האומה היה חייב למנות את ילד"ז שלו כנציגו במו"מ, התוצאות לבטח היו שונות. רק אב ובן יכולים.
מועצת הרבנות הראשית בהחלטה פרימיטיבית שקובעת רף חדש בטפשת נפוצה: "לפי ההלכה, אין כל אפשרות הלכתית למינוי נשים לתפקיד רב. במקביל, שקילת אפשרות למינוי אישה לתפקיד רב אסורה בתכלית האיסור. זה דבר המנוגד לעמדת פוסקי ההלכה, גדולי הדורות והרבנים הראשיים לדורותיהם".
מה אכפת לנו מה חושבים "גדולי הדורות"? הבאבא־בובה יצחק יוסף הוא גם גדול הדור, אז מה? מדובר ביהודי חשוך. בשביל מועצת הרבנות שנכפתה על יהודים, אישה היא כלי לרבייה, בישול ואפייה, ניקיונות וכביסה. הבאבא־בובות לא שמעו על פרופ' עדה יונת, למשל, או על נשיאות בית המשפט העליון, קצינות בצה"ל וטוענות בבתי דין רבניים. איך אפשר להתקדם עם מוסד כה חשוך ופרימיטיבי? לאן הם רוצים להגיע?
זהו זה, קינדערלך של שאבעס קוידש. בשקט, ממש בחשאיות, מחפשים בפוליטיקה דרעק איזה עייסק על גיוס חרדים. ועדה בראשות האלוף (במיל') אליעזר שקדי חקרה ומצאה שרק 29% מהצעירים החרדים לומדים במשרה מלאה. אני מפקפק גם בנתון הזה, אבל מה עושים עם 71% שמתבטלים, או עובדים ולא מתגייסים?
אז הנה מתווה: ייתנו לחרדים דמי קיום, יכשירו אותם לבד, בלי נשים מחשש לעינא־בישה. יהיו להם שיעורי תורה ומעשים טובים. מה זו כל החרטא הזו? כשגייסו אותנו קיבלנו דמי קיום? ממש לא. היו 300 שקל שכר של צה"ל. לא ניהלו עם החילונים מו"מ על מתווים. גייסו, ומי שלא התגייס עמד לדין וישב בכלא צבאי.
עכשיו מתגייסים עד 1,200 חרדים במחזור גיוס, אם כי המספר האמיתי הוא כ־600 גג. לכמה מתגייסים נגיע עם "מתווים"? לעוד 500־600 חיילים? מתי יפסיקו לרמות ולהונות אותנו, שמשהו טוב קורה בעניין הזה? אף פעם, לעולם לא. את קטר רכבת ההונאה הזו אף אחד לא יכול לעצור.