הסיפור על סיכול נאומו של שי חרמש ביום ירושלים הקרוב הוא שיא חדש. יותר נכון, תחתית חדשה. שפל שלא היה כמותו. טירוף מערכות, ירידה מהפסים, שכרון כוח הגובל באי שפיות.
שיטות של מאפיה סיציליאנית: כך הפך בן גביר למפכ"ל בפועל | בן כספית
אין בושה ואין תחתית לחבית: ערוץ 14 ממשיך לשפוך רעל | בן כספית
הסיפור (שמופיע היום אצל נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות") מעורר בחילה עמוקה, שאט נפש, וגם ייאוש. העובדה שהאנשים האלה יכולים לעשות ככל העולה על דעתם המטורפת מבלי לשלם על זה מחיר כלשהו, היא אירוע בלתי נתפס. העובדה שהם נמצאים בהלך רוח נפשי שמאפשר להם מעשה כזה, מעוררת בעתה. העובדה שהם לא מסוגלים להבין שזה מעשה פסול, שפל, מחליא, מעלה תהיות על כשירותם הנפשית.
למי שפספס: חרמש, בן 80, הוא איש כפר עזה. בשבעה באוקטובר נרצח שם בנו, עומר. ביתו נשרף עד היסוד. הוא שרד, יחד עם רעייתו, רק בקושי. חרמש הוא אחד המייצגים הוותיקים והאותנטיים ביותר של חבל הארץ היפהפה הזה, שעומד עכשיו חרב ושרוף. הוא ייצג את העוטף גם כחבר כנסת.
יו"ר אתר גבעת התחמושת, מנחם לנדאו, לשעבר ראש אגף בשב"כ, הזמין את חרמש להיות זה שיקרא השנה את ה"יזכור" בטקס שחרור ירושלים ואיחודה, בגבעת התחמושת. דומה שמעולם לא הוזמן אדם ראוי ממנו: משרת ציבור ותיק ורב זכויות ששכל את בנו בטבח שזעזע את כולנו וגם לחם בעצמו על שחרור ירושלים בחטיבת הצנחנים 55.
שמו של חרמש הועבר למרכז ההסברה, הכפוף למירי רגב. משם למזכירות הממשלה, הכפופה אתם-יודעים-למי. ואני לא בטוח שהתכוונתי לבנימין נתניהו. התשובה הייתה שלילית. חרמש לא ינאם. הסיבה היא, כנראה, מאמר ביקורתי שכתב נגד בנימין נתניהו אחרי ה-7 באוקטובר, ועוד בעיתון "הארץ".
לנדאו לא האמין שזה יתכן. שזה אפשרי. שזה קורה. שהתקרה לא נופלת. אבל זה יתכן וזה אפשרי וזה קורה. והתקרה לא נופלת. כבר ראינו הכל מהממשלה הזו. מהמשפחה הזו. מהכנופיה הזו. דבר כזה, עוד לא ראינו. המשך ישיר לפרסת מניעת קבלת פרס ישראל מאייל וולדמן, ששכל את בתו במסיבת הנובה, מאותה סיבה. ביקורת נגד השליט, נתניהו.
מה עובר לאנשים האלה בראש? האם הם באמת משוכנעים שהמדינה שייכת להם? שגבעת התחמושת נרשמה על שמם בטאבו? שיש הערת אזהרה לטובתם על ירושלים? על ערכי התרבות הבסיסיים ביותר? על השם הטוב שלנו?
אצל וולדמן היה לפחות פרס ישראל, משהו שהממשלה מעניקה. אצל חרמש מדובר בקריאת "יזכור" של מי שבנו נרצח, רבים מבני קהילתו נרצחו או נחטפו, בית מגוריו נשרף, הקיבוץ שלו נחרב והוא עצמו לחם על שחרור ירושלים ומשרת את הציבור עשרות שנים.
להקיא.
טור זה נכתב בטרם פרסם מזכיר הממשלה יוסי פוקס על ההחלטה לאפשר את קריאת היזכור של שי חרמש