1. אחרי שמונה חודשי מלחמה התוצאות עגומות. הירי לעבר יישובי “חוטף עזה" נמשך. בעוד ממשלת ישראל ביצעה טרנספר לתושבים הישראלים מבתיהם בטווח הירי מרצועת עזה, החקלאים ובעלי העסקים מתמוטטים כלכלית ונפשית. זעקתם קורעת לב ואין מושיע.
מבוי סתום? בחמאס דוחים את הצעת ישראל וטוענים - שונה מהותית ממה שהציג ביידן | דיווח
שבוע להצהרת ביידן: חמאס בדרך לרשום את ההישג הגדול שאליו כיוון?
חיזבאללה הגביר את מתקפות הטילים והכטב"מים. השבוע הוא הגיע עד נהריה ועכו במערב הגליל, ועד קצרין ברמת הגולן. הירי נמשך אל קריית שמונה, כפר גלעדי, מרגליות ושאר היישובים צמודי הגבול עם לבנון. כמו בדרום, גם בצפון תושבים טרונספרו על ידי ממשלת ישראל לאזורים מרוחקים מטווח האש של חיזבאללה, מותירים אחריהם לולי עופות הרוסים, עצי פרי עמוסים בפירות שנרקבים באין מי שיקטוף אותם ובתי מלון וצימרים שוממים. התרעות "צבע אדום" נשמעות יום־יום ביישובי “חוטף חיזבאללה". הייאוש שולט בצפון.
בלהט האירועים היומיומיים, זוטות כמו מתקפת הטילים האיראנית על ישראל ושיגורי הטילים של החות'ים לעבר אילת נשכחות. פגיעות מחבלים מדי פעם באזרחים וחיילים ישראלים בשטחי הגדה המערבית כבר לא תופסות כותרות ראשיות.
מי שהאמין להצהרותיהם של מנהיגי ישראל - ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ועשרות חבריהם השרים בממשלה - על כך ש"נמוטט את חמאס, נשטח את עזה, נחסל את הטרור, נפוצץ… נהרוס… נשבור... נקרע להם את הצורה… נחזיר את החטופים" - התאכזב בגדול.
הססמה “ביחד ננצח" הפכה לססמה “ביחד הפסדנו". במלחמה הזאת כבר לא יכול להיות ניצחון, ומי שלא מבין את זה שיעשה בדק בית בראש שלו.
מי שמאוכזב מקצב ההידרדרות של מדינת ישראל הוא פרויקה “המבולבל", שנוהג ללכת הלוך וחזור על הטיילת שלאורך הים ולהיכנס לוויכוחים עם אנשים תוך כדי הליכה. פרויקה המבולבל עבד פעם בנמל תל אביב, והוא מרגיש בנמל בן בית. ממרומי גילו, 84, הוא יודע לספר על הימים הנפלאים שהיו פעם בהשוואה לדרעק של היום.
כצרכן חדשות כפייתי הוא יודע כל מה שמתרחש ונוהג לעצור אנשים ולפנות אליהם במשפטים בסגנון: “שמעת מה הצרפתים הנבלות עשו?". כשתשאל אותו מה הצרפתים הנבלות עשו, יוציא גזיר עיתון ויקריא ידיעה על כך שהם ביטלו את הזמנת התעשיות הביטחוניות לתערוכה ביטחונית גדולה בצרפת.
“שמעת מה המנוולים באיים המלדיביים עשו?", הוא שואל אזרח תמים אחר. “מה עשו המנוולים באיים המלדיביים?", עונה האזרח מבוהל. “אסרו החלאות האלו על ישראלים להיכנס אליהם".
פרויקה לא מרפה. לנגד עיניי הוא תופס בכתפו של אדם המתהלך להנאתו בנמל ומתריס נגדו “ראית מה המפכ"ל הזה רוצה?", האזרח לא מבין מה פרויקה רוצה ממנו ושואל: “מה הוא רוצה, המפכ"ל?", “רוצה להקים יחידת אבטחה פרטית לראש הממשלה, כמו אצל הסקוריטטה ברומניה", צועק פרויקה ומוציא גזיר עיתון כדי להוכיח את דבריו.
לא הייתי מזכיר את פרויקה המבולבל, אבל הוא קרע לי את הלב כשסיפר לי בלחש ובעיניים דומעות שהנכד של השכנה שלו נהרג בעזה ושהוא אהב אותו כמו היה הנכד שלו. “נתתי לו את אוסף הבולים והמטבעות שהיה לי, כי אני מרגיש שאני הולך פייפן והוא היה אוהב בולים ומטבעות, ולי לא הייתה סבלנות יותר להתעסק עם האלבומים וקופסאות מלאות מטבעות". פרויקה מנגב את הדמעות, “חשבתי להשאיר לו גם את דירת החדר שלי, כי אין לי יורשים, והנבלה הזה, סנוואר יימח שמו ושם זכרו, לקח לי אותו".
אני מנסה להוציא אותו מהקטע של הבכי ולהחזיר אותו למה שהוא אוהב - אינפורמציה. “שמעת כמה עולה צמיג באוטו של ביבי?", אני שואל אותו. פרויקה מופתע מהשאלה. “כמה?", הוא מתעניין. “18 אלף שקל", אני עונה ומוציא מהכיס גזיר עיתון ששמרתי עם הידיעה הזאת. פרויקה מופתע. “אתה יכול לתת לי את חתיכת העיתון הזאת?", הוא שואל. אני נותן לו. פרויקה מבסוט. מכניס את גזיר העיתון לכיס. כמה דקות אחר כך אני קולט אותו עוצר מישהו ושואל בקול עצבני, “אתה יודע כמה עולה צמיג באוטו של ביבי?".
2. בזמן שכבישים ראשיים נחסמים על ידי מפגינים הדורשים להפסיק את הלחימה, להחזיר את החטופים, להעיף את הממשלה ולקיים בחירות; נחסמים הכבישים גם על ידי חרדים סרבני גיוס, אשר ססמתם “נמות ולא נתגייס". אחד מחבריי מקיבוץ כפר גלעדי ביקש ממני להזכיר לציבור את האמירה של הלוחם האגדי יוסף טרומפלדור, החקוקה על הפסל לזכרו בתל חי, “טוב למות בעד ארצנו".
בהפגנות נגד הגיוס, כשהשוטרים הגיעו לפנות את המפגינים שחסמו את הכבישים, צעקו המפגינים לעברם “נאצים" וגם “נוח׳בות". אחר כך יש מי שמתפלאים שישנם שוטרים שמאבדים עשתונות ומכים את המפגינים החרדים.
מדינת ישראל של 2024 מידרדרת לשיא השפל בהתנהגות בין אדם לחברו ובהתנהגות בין קבוצות שונות באוכלוסייה. יש לעם היושב בציון מזל גדול שחזרו למסך הטלוויזיה שתי תוכניות ריאליטי חשובות, שהופכות באמצעות תעשיית יחסי ציבור משומנת למרכז השיח. את מי מעניינים נאום ביידן או פרישת גנץ ואיזנקוט מהממשלה או האיומים ונפנופי הידיים של בן גביר, כאשר "האח הגדול", "רוקדים עם כוכבים" ו"מאסטר שף" מפוצצות את טבלאות הרייטינג בצפיית שיא.
אז בואו נאכל טוב, נשתה, נרקוד, נמלא פארקים ואצטדיונים בהופעות של אייל גולן ואביב גפן, ולעזאזל הפוליטיקה והמלחמות. לחיי החיים הטובים. בהקשר לאירועים המתרחשים בעניין גיוס החרדים, הזכיר לי חבר את שירו של יובל מנדלסון “חייל של מאה שערים".
גידלתי זקן ועכשיו אני דוס
ואין יותר מה לפחד
קניתי תפילין וגם אלוהים
ואין יותר מה לפחד
אני עושה כל מה שכתוב בספרים
אני חייל של מאה שערים
ויש לי כיפה, כזאתי שחורה
ויש לה רקמה מזהב
ויש לי חולצה, יפה לבנה
לכל הימים של החג
אני מכיר בעל פה את כל הפסוקים
אני חייל של מאה שערים
אז נכון שלא עשיתי צבא
ונכון שלא שילמתי מסים
ונכון שחוץ מלהתפלל
לא עשיתי שום דבר בחיים
אבל הדלקתי נרות, ואכלתי מצות
ואשתי לבושה בשמלות ארוכות
אז אני יהודי
אוי אוי אוי אוי
יהודי
ולא מזמן עברה בשכונה
אחת עם בגדים קצרים
אפילו כיסוי לא היה לראשה
ולמה הם לא מתחשבים?
אני ירקתי עליה ישר לפנים
אני חייל של מאה שערים
אז נכון שלא עשיתי צבא
ונכון שלא שילמתי מסים
ונכון שחוץ מלהתפלל
לא עשיתי שום דבר בחיים
אבל הדלקתי נרות, ואכלתי מצות
ואשתי לבושה בשמלות ארוכות
אז אני יהודי
אוי אוי אוי אוי
יהודי
אז לפני שתפרוץ פה מלחמת אחים
בואו נשב נלבן עניינים
נקבל החלטות, נחוקק גם חוקה
אבל קודם, תחזרו בתשובה