אחרי מותו זכה דוד לוי למקצת מזרי התהילה שהיה אמור לקבל בדין עוד בחייו. על רבים נאמר ש"שברו תקרת זכוכית", אך אף אחד לא עשה זאת כדוד לוי. מעטים היו לסמל וזכו לאהבה מהציבור – ודוד לוי נמנה עמם. ב־37 שנים בכנסת ובממשלה הותיר לוי חותם. גם אחרי 18 שנים מחוץ לפוליטיקה, הוא השאיר אחריו געגועים למנהיגות שיש בה כבוד. כבוד עצמי וכבוד לזולת, כבוד לבוחר וכבוד ליריב הפוליטי – וגם כבוד לאומי.
מבנימין לבני: המסר שהועבר לגנץ עם ביטול ישיבת קבינט המלחמה
"מחזק את החשש שהוא לא כשיר": פעיל המחאה שנתבע סוגר חשבון עם נתניהו
לוי היה "מענטש" אמיתי. הוא בא מבית שאן, ונשאר נאמן לה תמיד. הוא עלה לגדולה ממצוקה, אך לא שכח בכל תפקידיו את אלה שחווים מצוקה. הסיקור התקשורתי על תחנות חייו היה סלקטיבי קמעה. דוד לוי היה מנהיג שקול ומתון, ולצד זאת אדם עם עקרונות מוצקים והשקפת עולם.
שלא במפתיע, הובלטה גישתו הביקורתית כלפי מהלכים במלחמת לבנון הראשונה ותמיכתו בנסיגה מלבנון. פחות אוזכרו: התפטרותו מתפקיד שר החוץ בממשלתו של אהוד ברק לפני פסגת קמפ דיוויד עם ערפאת בשנת 2000. לוי לא היסס כשנחצו הקווים האדומים שלו – והחליט לוותר על תפקיד ומעמד פוליטי בכיר.
במקומות רבים הושמטה גם התנגדותו לתוכנית ההתנתקות בכנסת האחרונה שבה כיהן והשתייכותו ל"מורדים" בסיעת הליכוד, כשם שהתנגד להסכמי אוסלו. לדוד לוי כשר הבינוי היה חלק משמעותי בבניית השכונות החדשות בירושלים, כמו גם היישובים היהודיים ביהודה ושומרון.
זאב ז'בוטינסקי טבע את המושג "ההדר הבית"רי" והרבה לכתוב עליו. כל מילה שכתב ז'בוטינסקי על ה"הדר" הערטילאי הולמת ומאפיינת את מי שהיה דוד לוי, הצעיר שגדל בעוני ובמצוקה אך התנהל בעולם כבן־מלך.
בוועידת תנועת חרות לאחר פרישתו של מנחם בגין אמר לוי: "ויש לך ממשיך!". אמירתו זו זיכתה אותו אז בלעג רב, גם בביתו הפוליטי. אבל האם היה ממשיך מובהק יותר לבגין ממנו?
דוד לוי, הנואם המחונן, איש ארץ ישראל, אהוב העם, המנהיג שדיבר לכל אדם בגובה העיניים ושגילה רגישות לחלשים בחברה, היה ככל הנראה בדיוק זה: תלמידו המובהק וממשיכו הנאמן של בגין.
דברים מדהימים!
מהליכוד עם הרגישות החברתית של דוד לוי לניאו־חברתיות (או בקיצור: מירי רגב). לא הספקנו להתאושש מתחקיר "המקור" של רביב דרוקר, והגיע הטקסט המדהים של השרה רגב בראיון לרדיו קול חי. ציטוט לאלה שהחמיצו: "הממשלה הזאת עשתה בשנה הזאת דברים מדהימים. דברים מדהימים! כל כך הרבה אנשים נמצאים במלונות. הכל ממומן. המדינה שמה תקציבים לשיקום הצפון ולשיקום הדרום ורכבת מאילת לקריית שמונה… אז לא צריך לשפוך את התינוק עם המים. נכון, יש פערים אבל נעשים דברים וצריך להגיד תודה לאל...".
טקסט הזוי שנותן פייט יפה לאמירה האטומה של השרה רגב ממרץ 2019: "אז מה אם הם ירו על אשקלון?". בשני המקרים, אגב, הסבירה שהדברים הוצאו מהקשרם.
אני כמעט מקווה שזו שוב אותה חבורת "יועצים" קלולסים שמשיאה לה עצות גרועות בקבוצת הוואטסאפ. בטח גם מכרו לה שזה יסיט את הקשב מפדיחת תחקיר "המקור". למה אני מקווה שזה כך? כי החלופה מדגימה רמת ניתוק בלתי נתפסת. זוכרת למה הם במלונות, השרה רגב?
הם שם משום שממשלה כושלת והנהגה צבאית כושלת הפקירה אותם לגורלם. ואיך לומר בעדינות? הם היו מתים לנסוע ברכבת המדהימה מקריית שמונה לאילת. אלא שכרגע אילת מטווחת רק מעת לעת, וקריית שמונה מטווחת ללא הפסקה. ואופס: רכבת אין.
