חג השבועות הוא היחידי מבין חגי ומועדי ישראל שהתורה לא קבעה יום ומועד מוגדר לחלותו. ו' סיון, יום החג, נקבע על ידי חכמי התלמוד, ובהשוואה לחגים אחרים לחג השבועות כמעט ואין נוכחות בתחום ההלכה. אין מצות מעשיות מיוחדות ואין דינים קבועים לחג השבועות. אין הלכות שבועות לחוד ובמיוחד כמו שיש "הלכות פסח", "הלכות סוכה".
יש לחג השבועות סעיף אחד בשולחן ערוך, "סדר תפילת חג השבועות" (סימן תצ'ד) וגם הסימן הזה נכלל בתוך "הלכות פסח". כאילו להדגיש את חשיבותו המשנית של החג.
חג שבועות בסימן רגשות מעורבים: כ-56 קיבוצים יעשו את חג השבועות במקומות חלופיים
ההיעדרות הזאת של חג השבועות במקורות הכתובים כחג מרכזי היא עוצמתו של חג השבועות – עוצמה רוחנית ונפשית שאין לשום חג ומועד. בשבועות ניתנה תורה וללימוד תורה אין ולא יכול להיות שום מגבלה של מועד מוגדר, שום מחוייבות למצוות קבועות, שום הנחיות של הלכות ודינים.
ללמוד תורה וללמד תורה אין שום גבולות – לא של זמן, לא של מקום ולא של הוראות מיוחדות. זאת הסיבה שהתורה ניתנה במדבר. במדבר שממה. לא במקום מיושב שיש לו חוקים משלו, לא בשטח שבני אדם גרים בו וכפופים לנהלים, לא באזור שנשלט על ידי גורם אנושי. התורה ניתנה במדבר, מקום חופשי לחלוטין מנוכחות אנושית, מופקר מחוקים, לא מושפע בכלל מהלכי רוח של האוכלוסייה.
התורה ירדה לעולם וניתנה במקום שלכל בריה, לכל בן אנוש, לכל יצור מהלך, לכל נפש ונשמה יש גישה ונגישות, למתנה הזאת ששמה תורה. מתנה שאין לה סוף, בעלת תכונה חריגה ונדירה – מה שיותר עוסקים בה, מה שיותר משקיעים וטורחים בה, היא מעניינת יותר, מרתקת יותר, היא חושפת פנימיות ואושר נפשי ודורשת יותר מאמץ, יותר עמל.
לכל מקצוע יש זמן מוגדר ללימודו, לקבלת תואר, רשות וסמכות לשימוש בו. ללימוד תורה וללמד תורה אין סוף. "אין דומה השונה מאה פעמים לשונה מאה פעמים ואחת" – קבעו חכמי התלמוד. הם אמרו זאת לא כהמלצה. אלא מניסיון אישי.
לחג השבועות שני שמות - מתן תורה וקבלת תורה. שמות שעוררו "מחלוקת" בין שני צדיקים, מענקי תנועת החסידות. הצדיק מקוצק, רבי מנחם מנדל, מדקדק ששבועות נקרא חג מתן תורה ולא קבלת תורה. השרף מקוצק הסביר כי מתנה ניתנת ומעונקת לכל, לכל אחד. קבלה היא כבר עניין בפני עצמו, כבר תלוי במקבל, כלומר בעוצמת תשוקתו ללמוד, ביכולת שלו לקיים מה שלמד. הצדיק מגור, רבי אריה ליב, הידוע בשם ספרו על התורה "שפת אמת" מתעמת עם האימרה החריפה של הקוצקאי.
שפת אמת מסביר ומבהיר את משמעות מתן תורה באופן מקורי ונועז. שפת אמת דוקא מחבר ומשזר את מתן תורה וקבלת תורה למושג אחד, לדבר מוחש, ליעד שהאדם יכול להשיג בשכלו. נכון שנתינת התורה היא לכל אדם. אבל גם קבלת התורה היא בהישג של כל אדם. "כשניתנה (התורה) יכול כל איש ישראל למצוא לו קיום על פי מצוות התורה, להתיישב הנפש בגוף ולכן אמרו 'אין לך בן חורין אלא העוסק בתורה' שמשבית את המלחמה שבין הנפש ולגוף ולכן הוא בן חורין", שפת אמת מוסיף ומעדכן את מעמד מתן תורה לאירוע אקטואלי של זמננו. "...כמו כן בכל חג שבועות, זמן מתן תורתנו מקבלין בני ישראל חלק התורה המתחדשת על כל ימי השנה".
עוד נופך של אקטואליזציה למתן תורה מוסיף שפת אמת: "מדוע נאמר בתורה 'וכל העם רואים את הקולות' ולא נאמר ראו?.. ראו לא כתיב אלא רואים פירוש שכל מה שבני ישראל רואים ומשיגים בכל דור הכל מאותן הקולות...ולכן נאמר את הקולות פירוש הנמשך מאלה הקולות". אין מצוות והלכות מיוחדות לחג השבועות. אין דומה לחג הזה במשמעותו האקטואלית המיוחדת.