בשונה מהדעה הרווחת (לפחות במרחב הווירטואלי, ברשתות ובממלכת הציוצים), העובדה שנתניהו התראיין במגרש הביתי והאוהד, ולא בשטח עוין של אחד מערוצים אחרים, לא באמת משנה דבר.
הממשלה ניצלה מפירוק? הצעד הדרמטי של החרדים בעניין הגיוס
נתניהו ממשיך להאשים: "חלה ירידה דרמטית באספקת החימושים מארה"ב לישראל"
כל עיתונאי שפעם בחיים ראיין את נתניהו יודע: הבן אדם הוא אומן ראיונות. גם אם המראיין הוא רביב דרוקר ולא ינון מגל - נתניהו יידע להתחמק מהשאלה הלא רצויה, ידע להעביר את כל המסרים שהביא מהבית ויגיד בדיוק את מה שתכנן. עם או ללא מחיאות הכפיים של הקהל.
נתניהו בא לערוץ 14 כדי להעביר מספר מסרים לשותפים קואליציוניים, אך בעיקר - כדי להעביר מסר לקהל הצופים שהוא הוא ה-קהל שלו. הבייס. בעוד שבעיניי פרשנים מיומנים וכתבים פוליטיים מתוחכמים נתניהו היה משעמם ולא חידש הרבה, מבחינת ציבור הצופים, הוא היה בדיוק מה שמצופה ממנהיג בעת מלחמה: נתניהו שידר איפוק וביטחון עצמי, והאיפוק היה העיקר.
כצעד לעומתי להצהרות הדרמטיות של שר הביטחון גלנט, המקפיד להופיע על כל רקע צבאי, חמור סבר, ולהעביר מסרים מאיימים לאויבים, נתניהו לא פלט ולו מילה של איום. הוא אפילו לא התעקש על הניצחון המוחלט, בטח לא הבטיח ניסים ונפלאות, אלא הסתפק בתשובות פרווה כמו "אנחנו מוכנים ומסוגלים ונקווה שגם נצליח".
המסר הפוליטי הכמעט יחיד נועד לשותפים הקואליציוניים, בדגש על החרדים - "אף אחד לא ממהר להפיל את הממשלה". כי אם תיפול - תקום ממשלת שמאל שמיד תקים מדינה פלסטינית, ובאותה נשימה, תשתיק את ערוץ 14 (והמסר העדין לחרדים שניתן לקרוא בין השורות בלי שנאמר במילים ברורות: ותגייס את כל בני הישיבות ללא טיפת רחמים).
השעמום והיעדר כותרות גדולות זה הסיכום שהכי טוב ורצוי מבחינת נתניהו. אחרי שבוע סוער של חוק הגיוס, חוק הרבנים והפרשנויות באולפנים שכמעט וקבעו את תאריך הבחירות כל מה שבנימין נתניהו היה זקוק לו הוא - איזון ומיתון. המשימה הזאת הושלמה על ידיו בהצלחה רבה . ובמרווח הוא, כמובן, ערוץ 14 שזכה לרייטינג נפלא, בלי קשר לטיב הכותרות שסיפק - או לא סיפק להם הגורם המדיני הבכיר.