מי שיצאה מהעימות הטלוויזיוני בין הנשיא ג'ו ביידן לדונלד טראמפ מביכה, נלעגת ומגוכחת - היא התקשורת בארה"ב. גל הדיווחים, הפרשנויות, הערכות והמסקנות שעיתונים מובילים וערוצי טלוויזיה ארציים פרסמו על העימות הטלוויזיוני חשף את התקשורת בארה"ב לא כמי שיצאה מגדרה, אלא כמי שיצאה מדעתה.
טראמפ הביס את ביידן, אבל מילה אחת שלו הרגיזה המון אמריקאים - וקשורה לישראל
עיתונאים, פרשנים כותבי טורים ומאמרי-דעה ידועים ומוערכים, נתגלו כמלאים בעצמם, מתנשאים ומשוכנעים שהם יודעים הכל ומבינים אירועים, נחפזים לפרשן ולהסיק מסקנות מהתפתחויות יותר טוב מכל אדם אחר על פני האדמה. חכמי התלמוד לא אהבו התנהגות זחוחה ויומרנית: "כל המתיהר, אם חכם הוא, חכמתו מסתלקת ממנו".
זה כולל כותבי טורים מפורסמים כמו תומאס פרידמן. הוא סיפר, שהוא בכה בשעה שצפה בעימות. בא לבכות, כשהוא נחשב לפרשן מרכזי ומוביל בתקשורת האמריקאית. מה שעלה, השתמע והתפרש מהרוב הגדול של הדיווחים, הפרשנויות והמסקנות שנכתבו, שודרו ופורסמו באמצעי התקשורת בארה"ב כתגובות לעימות הטלוויזיוניהוא ביטויי דאגה, תחושות של חרדה, פחד, פניקה מכשלונו של הנשיא ג'ו ביידן מול יריבו בעימות דונלד טראמפ.
הרבה לפני העימות, ג'ו ביידן היה איש זקן, מעד פעמים רבות בגמגום, באין ספור של תשובות לא שלמות לשאלות, נתפס בשניות של שכחה. עכשיו, נזכר בכך ה"ניו יורק טיימס", שבעקבות הופעתו הכושלת בעימות עם טראמפ, פרסם מאמר בשם "ביידן צריך לפרוש מהמירוץ". פתאום מגלה תומאס פרידמן, המתפאר בשנים של ידידות עם ביידן, שידידו הנשיא הוא איש זקן שאיננו מתאים לתפקיד.
לא גילו המופלג של הנשיא ביידן, לא גמגומו ולא היסוסט הכפוי להשלים משפט נתגלו לראשונה בעימות הטלוויזיוני וצריכים להדאיג. מה שכן חייב היה לעורר דאגה, חרדה ובעתה מהאירוע הטלוויזיוני הזה, הוא שהיריב במירוץ לנשיאות שמתמודד מול ונגד ביידן הוא יצור, טיפוס כמו דונלד טראמפ, שהורשע שלוש פעמים, פושע במלוא מובן המונח, שתלויים ועומדים נגדו עוד כתבי אישום פליליים.
על נוכחותו של יצור כזה במירוץ לנשיאות - תומאס פרידמן לא בוכה. העובדה שאדם שהורשע כפושע, ממתין לעונש על הרשעה אחת וצפוי לעמוד לדין על אישומים נוספים, מתמודד על המשרה הרמה ביותר בארה"ב, על הכהונה העוצמתית ביותר בעולם החופשי, על מעמד של מנהיג מעצמת-העל העליונה - עובדה זאת חייבת לעורר לא רק דאגה וחרדה ולא רק בתקשורת אמריקאית.
טיפוס כמו טראמפ במרכז הפוליטיקה בארה"ב, הוא מצב שמעורר בעתה ולא רק בארה"ב. מדובר במירוץ לנשיאות שאחד משני המועמדים המתמודדים הוא סכנה, איום וצרה לארצות הברית, למעצמות ולארצות המערב ולמדינת ישראל.
פרשנים וכותבי מאמרי-דעה שהגיבו על העימות הטלוויזיוני באמצעי התקשורת בישראל, גם הם, כמו דומיהם בתקשורת בארה"ב, התמקדו בהופעתו הנכשלת של הנשיא ג'ו ביידן. הם לא מצאו לנכון להסביר את האיום לעתידה של מדינת ישראל רק מבדל של סיכוי שהוא, טראמפ, ינצח ויבחר.
ג'ו ביידן איננו צ'רצ'יל. הוא נשיא טוב, יעיל, דואג לעם ולאזרח. חרד למצבן של ארצות מערב ידידותיות. שיקם והחזיר לארה"ב את מעמדה כמעצמת-על, משפיעה ומובילה. בכל הנוגע לישראל, אמר לי בכיר יהודי, פעיל ומוערך בקהילה: "הדאגה היחידה שלי מביידן, היא שהוא האחרון בפוליטיקה האמריקאית שכל כך אוהב, תומך ומסייע לישראל. אני לא רואה עוד אחד כמוהו".