ע"ל, ילידת ירושלים, מכתב לנכדים. מבקשת לשמור על אנונימיות בשם הצניעות:
"סבא ואני דיברנו על הילדות והנעורים שלנו. תוך כדי שיחה התחברו לי אירועים שאני מוכרחה להעלות על הכתב. דוד בן־גוריון גר בבית לידנו. בכל בוקר אשתו פולה הייתה חוצה את הכביש למכולת של גולד, עם כותונת לילה להביא במו ידיה את הלבן לבעלה. זה היה הכי טבעי לנו, הילדים. אף אחד לא צילם, ולא הדליף. כולם ידעו ונתנו כבוד. ראינו את כל גדולי העולם מגיעים לביתם, והיינו עומדים בפתח, והשומרים סיפרו לנו מי זה מי. בן־גוריון תמיד טרח לברך אותנו בשלום עם חצי חיוך, תוך כדי הליכה מהירה. תמיד רץ".
“גן המשחקים שלי ושל כמה מחברותיי היה הגינה של הנשיא יצחק בן־צבי. הסבתא, רחל ינאית המקסימה, הייתה מביאה לנו תוך כדי משחק עוגות וממתקים. הם גרו בצריף הכי צנוע, ולשם הגיעו כל גדולי עולם. ביום שסיימתי את הטירונות, הגעתי למסעדת ‘שמש' עם הקיטבג. מנחם בגין היה שם. הוא שאל אותי למה אני לא יושבת לאכול. עניתי שאני הולכת לקנות נעליים ב'קומפורט', החנות שליד, לקראת הקורס שאני מתחילה. הוא הושיב אותי לידו ואחרי הארוחה אמר שהנעליים מתנה ממנו לקראת קורס המ"כיות. הלכנו יחד ובנוסף לנעליים השחורות קיבלתי חיבוק גדול. אשתו עליזה הצטרפה מאוחר יותר עם מטאטא שקנתה. היא איחרה כי האוטובוס התעכב. כולם היו מעורבבים עם כולם. היו מחלוקות קשות אבל בלי שנאה. כבר קיבלנו שיעורים על מה השנאה מעוללת. את כל גדולי האומה ליוותה הצניעות ותחושת הבנייה והמחויבות לעם. אשריי שזכיתי להכירם ואשריי שאני יכולה לספר לכם".
כבר במקרא מתריעים בפנינו מפני נהנתנות וניתוק שמביאים לעיוורון וגוררים אסונות. כשמלך חדש עולה על כיסאו, עליו להכין לעצמו עותק של התורה, מפני שחשוב שיידע שהוא לא מעל החוק אלא כפוף לחוק כמו כל אחד ואחת. הסיבה היא "לבלתי רום לבבו מאחיו", אבל נראה לי שלשם המחשה אפשר להשתמש באיבר אחורי שימושי ובשורש תפ"ס.
שליט לוב לשעבר, מועמר קדאפי, החזיק יותר מ־200 מיליארד דולר בחשבונות בנק, נדל"ן והשקעות בעולם. פרט להיותו האיש המושחת ביותר בעולם, בזמן שחוסל על ידי כוחות המורדים, היה גם האיש העשיר בעולם.
באותה שנה, ההון של משפחת חוסני מובארכ נאמד ב־70 מיליארד דולר שהושקעו בבנקים בבריטניה ובשווייץ ובנדל"ן. הם לא למדו מהסיפור של סדאם חוסיין, שעל פי דיווח ב־CBS ב־2003, שלוש שנים לפני שהקיץ עליו הקץ, הונו הוערך ב־10־20 מיליארד דולר, שהוחזקו בעיקר בשווייץ ובחברות בארצות הברית. אף אחד מהם לא לקח איתו דבר, ומה שנצרב בזיכרון ההיסטורי, פרט לעמים מעונים, מדוכאים ומשוסעים, הוא תמונותיהם כאשר הגיעה שעתם. מוטלים בכלובים, כמו חיות פצועות ואומללות.
זה הסידור: גם עריצים שמשוכנעים שאין בלתם, חותמים את ענייניהם בעולם הזה באותה דרך ומגיעים לאותו מקום. השאלה היא לא מה קורה בסופם, אלא כיצד הם פועלים עד אותו רגע בלתי נמנע ומה ישאירו אחריהם.
בחזרה למקרא: בפעם הראשונה, ב"חוק המלך" שמופיע בספר דברים, פרק י"ז כתוב: “לֹא־יַרְבֶּה־לּוֹ סוּסִים וְלֹא־יָשִׁיב אֶת־הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהֹוָה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד... וְלֹא יַרְבֶּה־לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה־לּוֹ מְאֹד". זה הטיפול המניעתי. לא תשעבד את עמך בעבור בצע כסף או בכלל. לא תהיה חמדן. לא תתעשר יתר על המידה על חשבון עמך ולא תחזור על טעויות העבר.
בספר שמואל א' מופיעה הנבואה “משפט המלך", שהיא כבר תיאור המחלה: המלך, הוא אומר, ייקח את הבנים של העם להיות פרשים שיעבדו את האדמה בשבילו ויכינו לו כלי מלחמה. הבנות יהיו רַקָחות, אופות ועובדות במטבחו. אצלנו הירושלמים אומרים: אם תיתקעו עם מנהיג טמאע וחמדן, תהפכו לסנג'רים שלו, ילדיכם לבשר תותחים ובנותיכם לשפחותיו הנרצעות. זה כמובן לפני עידן השוויון, כך שלא מן הנמנע שהיום שמואל היה מנבא שהילדות יהיו בשר תותחים והילדים עבדים נרצעים. מה שכן, חמדנות נותרה בעינה וכך גם שחיתות. בכל מקום שיש בני אדם, יש שחיתות. ובכל מקום שיש שחיתות, כדאי להעיר את הצניעות ולהפנות אליה זרקור.