ביום ראשון השבוע דיווח הכתב הצבאי ניר דבורי במהדורה המרכזית של חדשות 12 שלמעשה הכרענו את כוחות חמאס. דבורי סיפר כי רצועת עזה "עברה פירוז בכוח... פירוק הזרוע הצבאית כמעט והושלם", וכי לחמאס "אין יכולת של פיקוד ושליטה".
"מי שלא רוצה ועדת חקירה יודע למה": המערכת הפוליטית סוערת בעקבות תחקיר בארי
תחקיר בארי עשה הנחות לבכירים - על גבם של הלוחמים הנועזים | אבי אשכנזי
בהמשך המהדורה דיווח הכתב לענייני ערבים אוהד חמו שחמאס כבר לא שולט שליטה אזרחית ברצועת עזה. חמו שוחח עם עזתים מקומיים שאמרו לו שחמאס חוסל, שאין יותר שלטון של חמאס ושלא ניתן לראות יותר את כוחות חמאס ברחובות הרצועה.
כלומר, חדשות 12 דיווחו לציבור שישראל בעצם כבר השיגה את מטרת המלחמה העיקרית – מיטוט שלטון חמאס וחיסול יכולתו הצבאית. אבל אם פירוק הזרוע הצבאית כמעט והושלם, שמישהו בחדשות 12 יואיל להסביר לציבור מדוע כוחות חמאס ברפיח עדיין ממשיכים להילחם, חודשיים אחרי שצה"ל נכנס לשם?
ואם לחמאס אין יכולת של פיקוד ושליטה, איך זה יכול להיות שאחרי שצה"ל השמיד 85% מהסד"כ של הגדוד המקומי בשג'אעייה, הצבא נאלץ לחזור להילחם שם וגילה, להפתעתו, שהגדוד שוקם לחלוטין?
ואם הרצועה כבר פורזה, מדוע הרמטכ"ל הכניס השבוע אוגדה שלמה לתוך העיר עזה, שאותה צה"ל כבר כבש בעבר? ואם חמאס כבר לא שולט אזרחית ברצועת עזה, איך זה יכול להיות שעל פי דיווחים ממקורות ישראליים, חמאס לא רק ממשיך להשתלט על רוב הסיוע ההומניטרי, לאחסן אותו במחסניו ולהוציא להורג בריש גלי גנבי סיוע – אלא גם מספק שירותים מוניציפליים באזורים שצה"ל נסוג מהם?
תשובה לחלק משאלות אלו ניתנה יום למחרת, כאשר הפרשן עמית סגל הגיע לאותו אולפן ופוצץ את הבלון שהפריח דבורי. סגל דיווח – על בסיס מסמך רשמי של הצבא – שחמאס מצליח לשמור על כשירות גבוהה של המנהרות.
בעיר עזה, שם הפעיל צה"ל את מרב העוצמה, כשירות המנהרות בינונית עד גבוהה, ועדיין ניתן להשתמש בהן כדי להתקרב לגדר הגבול (כך, למשל, בשג'אעייה, במזרח העיר עזה, כשירות המנהרות עודנה גבוהה).
במחנות המרכז שמרו כוחות חמאס על כשירות לפשיטה תת־קרקעית ולפשיטה קרקעית. בח'אן יונס שיקם חמאס רבות מהמנהרות שנפגעו – והצליח להפעיל מחדש את מפעלי הבטון הנחוצים לבניית מנהרות ותיקונן. במרבית רפיח כשירות המנהרות עדיין גבוהה, ומאפשרת לכוחות חמאס התקרבות לגדר. בציר פילדלפי, מקור האספקה העיקרי של חמאס, הושמדו רק תוואי מנהרות בודדים. בקיצור, צה"ל עדיין רחוק מלהשמיד את התת־קרקע שמשמש את חמאס להתניידות, למסווה, ללחימה, לאספקה ולמקלט.
בשורה התחתונה, הדיווחים הפנטזיונריים של דבורי וחמו הם לא יותר מאשר העברת מסר מהרמטכ"ל הרצי הלוי ושר הביטחון יואב גלנט, שרוצים לסיים את המלחמה ולכן מנסים לשכנע את הציבור בישראל שחמאס כבר הוכרע (ראו את המאמר שפרסמתי ב"מעריב" ב־21 ביוני באשר למסרים שהעבירו שר הביטחון והרמטכ"ל דרך נדב איל).
גלנט והלוי עובדים על הציבור בעיניים, ורוב התקשורת הישראלית משתפת איתם פעולה. אולם בעולם האמיתי, גם אחרי תשעה חודשי מלחמה, צה"ל עדיין לא מוטט את שלטון חמאס ולא חיסל את יכולתו הצבאית. הכישלון הזה היה כתוב על הקיר כבר מזמן, הן משום שאסטרטגיית ה"כניסה־יציאה" של המטכ"ל וקבינט המלחמה אינה מאפשרת לצה"ל להכריע את כוחות חמאס, והן משום שהסירוב של המטכ"ל וקבינט המלחמה להקים ממשל צבאי זמני מונע מצה"ל למוטט את השלטון האזרחי של חמאס.
האמת הלא נעימה
בניגוד לרוב אנשי התקשורת בישראל, שסבורים שתפקידם לשמש כשופרות של מערכת הביטחון, בתקשורת הזרה (שלא חפה מבעיות) עדיין אפשר למצוא דוגמאות לעיתונאות עניינית שבאמת מנסה להבין מה מתרחש במלחמת חרבות ברזל.
בשבוע שעבר פרסם ה"ניו יורק טיימס" כתבת עומק על התפיסה של קצינים בכירים ישראלים ביחס להמשך המלחמה (אגב, אחד מכותבי הכתבה הוא רונן ברגמן, עיתונאי ישראלי). לצורך הכנת הכתבה רואיינו לא פחות מתשעה קצינים בכירים, חלקם בשירות פעיל וחלקם במיל'.
כל הקצינים הבכירים שרואיינו תמכו בהגעה להפסקת אש ברצועת עזה, גם אם פירוש הדבר שחמאס יישאר בשלטון, "לעת עתה" כדבריהם. איל חולתא, ראש המל"ל לשעבר, הסביר כי בכירי הצבא "מאמינים שהם תמיד יוכלו לחזור להילחם מול חמאס בעתיד". אגב, דובר צה"ל, שנשאל אם הצבא תומך בהפסקת אש, לא התייחס לסוגיה זו בתשובתו, אך גם לא הכחיש זאת.
ה"ניו יורק טיימס" הבהיר אפוא, הלכה למעשה, שבכירי הצבא בעבר ובהווה מסכימים ביניהם שישראל צריכה לאפשר לחמאס להמשיך לשלוט ברצועה, לירות רקטות לעבר ישראל ולהכין באין מפריע את 7 באוקטובר הבא.
יום לפני כן פרסם העיתון הבריטי החשוב "פייננשל טיימס" כתבה הבוחנת את כוונתו של שר הביטחון להתחיל בשלושה פיילוטים של תוכנית "הבועות ההומניטריות" שלו. הדיווח בעיתון הבריטי כלל גם ניתוח של הסיכויים להצלחת התוכנית של גלנט, וראיונות (בעילום שם) עם אנשים שמצויים בפרטי התוכנית.
המסקנה המרכזית בכתבה הופיעה כבר בתחילתה: "גם כשהצבא הישראלי עומד על סף הפעלת הפיילוטים, יש ספק רב לגבי כדאיותם לנוכח ההתנגדות האלימה של חמאס... אדם אחד שמכיר את התוכנית כינה אותה 'פרויקט פנטזיה'". הכתבה ממשיכה ומפרקת לגורמים את התוכנית ההזויה של גלנט, ואת כל תוכניותיו הקודמות שנכשלו באופן מהדהד, אבל מן הסתם כבר הבנתם את הרעיון.
אתם יכולים לדמיין כתב צבאי או פרשן ישראלי שיעז למתוח כזו ביקורת נוקבת על מערכת הביטחון, או אפילו להציג את עמדתה ללא כחל ושרק במקום לדברר את מסריה?
כן, אני יודע, וכתבתי זאת פעמים אין־ספור בעבר. ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא האחראי העיקרי הן למגה־מחדל שאפשר את טבח 7 באוקטובר והן לניהול הכושל של המלחמה, והוא צריך להתפטר לאלתר או לכל הפחות ללכת לבחירות כמה שיותר מהר. אבל מי שמטיל אשמה רק על ביבי ופוטר מאחריות את גלנט והרמטכ"ל, חוטא לאמת ומנקה אשמים מרכזיים מאשמתם על בסיס שיקולים המנוגדים לאתיקה העיתונאית.
האמת הלא נעימה היא שאין דרך להכריע את חמאס ולמוטט את שלטונו בלי כיבוש מלא של הרצועה והקמת ממשל צבאי זמני. כפי שהרמטכ"ל האמריקאי גנרל צ'רלס בראון והגנרל בדימוס דיוויד פטראוס מסרו לבכירי מערכת הביטחון, באופן דיסקרטי ובאופן פומבי, כי "הריגת מחבלים ולוחמי גרילה ולכידתם היא בלתי מספיקה. המפתח לקיבוע ההישגים הביטחוניים ולעצירת הגיוס של לוחמי אויב חדשים הוא להחזיק בשטח, להגן על האוכלוסייה האזרחית ולספק להם ממשל ושירותים".
קבינט המלחמה והמטכ"ל מסרבים להפנים עקרונות יסוד אלו ומתעקשים להתמיד באותן אסטרטגיות מנותקות מהמציאות, וכתוצאה מכך הם מובילים את ישראל לתבוסה שלא נחלה כמוה מעולם. זאת בזמן שהתקשורת הישראלית מחפה על כך ואינה מדווחת את האמת לציבור.