ההרגשה היא שעוד מעלה אחת וכל העולם נוזל לך מול העיניים, המציאות הופכת ממוצק למצב נוזלי, ואתה חי מציאות נוזלית בתוך לחות בלתי אפשרית. אתה ממהר להיכנס לרכב, להדליק את המזגן. במושב האחורי נחות להן שקיות מהקניות שעשית בסופר. לידן כיסא בטיחות לילד ולידו מושב הגבהה - מה שמכונה ״בוסטר״. איכשהו הגעתי למצב שיש לי שני ילדים. לא יודע איך זה קרה. בעצם אני יודע איך זה קרה.

פעם אחת, לאחר שאני ואשתי לשעבר ניסינו להיכנס להריון ועברו חודשיים בלי שזה קרה, אשתי לשעבר החליטה שצריך לבדוק את הנושא ושלחה אותי לעשות בדיקת זרע באיכילוב. האמת היא שזה לא מביך כמו שזה נשמע. אולי רק הרגע לאחר שסיימת את החלק העיקרי של הבדיקה, שבו אתה מגיש לאחות את המבחנה, הוא רגע קצת מביך. שבוע אחרי כן חזרו תוצאות הבדיקות, והרופא קרא לנו. הוא הביט בי במבט מרוצה. ״מזמן לא ראיתי בדיקה כזו״, הוא אמר. ״איזה ריכוז״.

יפיל את העסקה? סמוטריץ' באמירה נחרצת: "לא מוכן למילים 'בכל מחיר'"
יסלול את הדרך לנשיאות לקמלה האריס? האפשרויות שעומדות בפני ביידן

מתברר שהריכוז של הזרעונים אצלי הוא רציני ביותר. 60 מיליון. זה יותר מהעם הגדול בעולם שאין לו מדינה - הכורדים (45 מיליון). ״אתם יודעים שאנשים אמורים לבוא רק אחרי שנה לפחות שניסו ולא הצליחו? אתם רק חודשיים מנסים. מה הלחץ? תחזרו הביתה ותהיו רגועים וזה יגיע״, הרופא סיכם, הביט באשתי לשעבר והוסיף: ״יש לך פה עשרות מיליוני זרעים שרק רוצים למצוא ביצית, אל תדאגי״.

איכשהו גם הגעתי לגיל 41. ברדיו השדרן מדבר על הופעה לכבוד 25 שנים לאלבום ״מנועים שקטים״ של אסף אמדורסקי, שהוא נכח בה לא מזמן. הוא מאוד נהנה, כך אמר. 25 שנים עברו מאז "מנועים שקטים", אני חושב לעצמי. לא ייאמן איך הזמן רץ. 25 שנים שהמנועים שקטים (אבל אני לא). השיר ״חלום כהה״ מהאלבום מתחיל להתנגן. ״משהו בפנים, כבר מת לפני שנים״, אסף אמדורסקי שר, ״והרעש בראש, לא מספיקים לנשום״.

אנשים אמיצים מסתובבים ברחוב. צריך אומץ בשביל להסתובב בחוץ בימים לוהטים אלו. אני מביט בהם וחושב לעצמי: אם ישאלו אותי מה למדתי אחרי 41 שנים כאן על הכוכב, מה אגיד? נראה לי שאגיד שעדיף להשתמש באבקה ולא בקפסולות ג׳ל במכונות כביסה (אבל אך ורק במכונות כביסה. עדיף לא להשתמש בשום אבקות בכל דבר אחר חוץ מאשר במכונות כביסה. ואני אומר את זה מניסיון של מי שהשתמש ביותר מדי אבקות שהורידו אותו על הברכיים. בשבילי ״אפר ואבק״ זה לא אלבום של יהודה פוליקר אלא שם פוטנציאלי לאוטוביוגרפיה).

אני חוזר הביתה. בבית מחכה לי החתולה והבלגן שהשאירו שני הילדים, שהיו אצלי אתמול. עוד דבר שאולי הייתי אומר שלמדתי ממרום 41 שנותיי הוא שברגע שיש ילדים צריך להביא בחשבון שהבית יהיה מבולגן ולא לנסות להתנגד לזה. הניסיון להשאיר את הבית מסודר כשיש ילדים מועד לכישלון פעם אחר פעם. עדיף לשחרר ולהבין שעכשיו במשך כמה שנים טובות תיאלץ לחיות בבלגן כללי, וכל ניסיון להשתלט על הסדר רק יתיש אותך נפשית ויגרום לך להרגיש תחושת כישלון קשה ודוקרת.

אני מכניס את המצרכים מהקניות למקרר ולמזווה בהתאמה לפי סוגם ומתיישב על הספה, מוציא את הטלפון ובודק מה נשמע בעולם. אתרי האינטרנט הישראליים מגלים לי על טיב מערכת היחסים בין אבי אבורומי לרקדנית שלו ב"רוקדים עם כוכבים" וטיב מערכת היחסים בין טל מורד לרקדנית שלו ב"רוקדים עם כוכבים" (והאם מתפתח שם מו״מ מתקדם לריקוד זוגיות צמוד מחוץ לתוכנית?). לא ייאמן.

פעמיים בשנים האחרונות המציאות התפרקה לנו בפנים - פעם אחת בקורונה ופעם אחת ב־7 באוקטובר - וכל פעם אנשים אמרו שעכשיו משהו ישתנה, שאנשים יבינו כמה הם התעסקו בשטויות ולא במה שחשוב ועכשיו כולם יתחילו להתעסק בדברים מהותיים (בקורונה היה דגש גם על כמה התעסקנו בתענוגות כמו טיסות והזמנות כפייתיות מוולט והקורונה באה ללמד אותנו שיעור).

לא עבר יותר מדי זמן מ־7 באוקטובר ומדינת היהודים חזרה להתעסק בשטויות של השטויות כמו מערכות היחסים בין רקדנים לכוכבים שרוקדים איתם. כל יום אני רואה כותרת אחרת על רקדן וכוכב אחר. ובין לבין ידיעות על מותו של הצב של אייל שני. בטח בכירי חמאס - אלו שנותרו - שואלים את אנשי המודיעין שלהם מה קורה במדינת ישראל, מה העם בישראל חושב, ואנשי המודיעין אומרים להם ״ובכן, רוב העם בישראל רוצה בעיקר שטל מורד יהיה בזוגיות עם הרקדנית שלו, סנה״.

אני מכבה את הנייד ומשליך אותו על הספה. ״למה לחיות מרגיש כמו משימה בלתי אפשרית?״, אני חושב לעצמי, ״ומה יהיה עם החום הזה?״.