ישראל היא דמוקרטיה צעירה, אך בתחומים אחדים בכוחה לשמש דוגמה ומופת – לא בהכרח חיובית – לחילופי שלטון באמצעות הליכים פליליים, הכל כביכול בשם "שלטון החוק".
המסורת נפתחה בשנת 1977, כאשר התגלה שלראש הממשלה יצחק רבין ולאשתו לאה יש חשבון בנק בחו"ל, עניין שבאותם ימים היה מנוגד לחוק.
משפט נתניהו התחדש: עו"ד דוד שמרון שב להעיד
אם השלטון לא יתחלף בשלישי הקרוב, תהיה זו תחילתה של מונרכיה
אומנם לא הייתה זו עבירה חמורה ביותר, וניתן היה להסתפק לגביה בכופר (הסדר שהמליצה עליו ועדה במשרד האוצר) אולם היועמ"ש אהרן ברק התנגד לכופר.
רבין נאלץ לפרוש מתפקידו, ועל אשתו לאה, שהועמדה לדין, הוטל קנס כבד. הנוקשות בעניינו של רבין בולטת לעין, הן משום שמדובר בעבירה שלפי קביעת בית המשפט העליון לא היה בה קלון, והן משום שהיחס במקרים אחרים מסוג זה היה שונה.
להליכים כלפי רבין הייתה השפעה מכרעת על הבחירות באותה שנה, שכן הם תרמו לכך שמנחם בגין, לראשונה בתולדותיו, זכה בראשות הממשלה והליכוד הגיעה לשלטון.
בגין ידע לבטא את הערכתו לתרומת מערכת המשפט לשלטונו, וקבע שיש להזמין את היועץ המשפטי לישיבות הממשלה, הסדר שעד אז לא היה קיים.
כעבור זמן מה גילה בגין היבט נוסף של המשפט, לאחר שבימי מלחמת לבנון הראשונה ביצעו הפלנגות הנוצריות טבח במחנות הפליטים סברה ושתילה.
הממשלה החליטה על ועדת חקירה, שבראשה עמד נשיא העליון יצחק כַּהַן וחבריה היו אהרן ברק, שבינתיים מונה לשופט בעליון, ואלוף (במיל') יונה אפרת.
הוועדה הטילה על ישראל אחריות עקיפה לטבח, ולגבי בגין עצמו קבעה שאין ביכולתה לקבל את גרסתו, שלפיה לא העלה על דעתו אפשרות של טבח כזה.
בגין פרש מראשות הממשלה כשהוא שבור נפשית, ועד סוף ימיו לא חזר לדבר על שלטון החוק ולא הזכיר את שמו של ברק. הטיפול המשפטי בראשי הממשלה חודש עם עלייתו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה בשנות ה־90 של המאה הקודמת.
ומאז, כלומר זה כ־30 שנה, לא ירד מסדר היום. חקירת משטרה נפתחה בפרשה הידועה כ"בר־און־חברון", שבסיומה המליצה המשטרה, בין היתר, להעמיד לדין את נתניהו באשמת הפרת אמונים (בכפוף לחקירה נוספת).
היועץ המשפטי החדש אליקים רובינשטיין סגר את התיק, אך חקירה חדשה נפתחה נגד נתניהו (לאחר סיום כהונתו) בקשר לחוב לקבלן אבנר עמדי. החקירה כללה חשדות בשוחד, הפרת אמונים ושיבוש הליכי משפט. רובינשטיין סגר את התיק, אך פרסם דוח ציבורי שפירט התלבטויות קשות והתנהגות לא ראויה של בני הזוג נתניהו.
פרופ' אמנון רובינשטיין, במאמרו "צחוק משלטון החוק" שהתפרסם ב"מעריב" בפברואר 2007, התבטא בחריפות על פרשת עמדי: "כך ציוותה הפרקליטות על חקירה פלילית של כל ראשי הממשלה ב־20 השנה האחרונות.
השיא הושג בחקירה הפלילית שנעשתה לראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו ב'פרשת עמדי'... זה היה עניין אזרחי... מה לזה ולחקירה פלילית?... לבסוף המליצה הפרקליטות להגיש כתב אישום על עבירה שהייתה פרי דמיונה היצירתי".
ראש הממשלה הבא היה אהוד ברק, וגם נגדו נפתחה חקירת משטרה בפרשה הידועה כ"עמותות ברק". החקירה הייתה פתוחה במשך שנים אחדות, ונסגרה ללא כתב אישום. אחריו הגיע ראש הממשלה אריאל שרון, שהיה בחקירות בכל תקופת כהונתו. חלקן נסגרו, אך נותרו אחרות. הוא נפטר שעה שהחקירות עדיין פתוחות.
ההמשך היה עם אהוד אולמרט, שנגדו נפתח "מסע דיג" שקשה למצוא דוגמתו בתולדות המדינה. משרד מבקר המדינה הציף את היועץ המשפטי בגל של תלונות.
כל פעולה אפשרית בעברו של אולמרט נבדקה מכל היבט והוא הוזמן לאין־ספור חקירות. מסע הדיג, המנוגד לערכים בסיסיים של זכויות אדם, הניב כתב אישום שגרם לאולמרט להתפטר.
הוא גם הועמד לדין בשורה של ענייני סרק, אך גם באשמות חסרות שחר של שוחד. הוא זוכה מאשמת השוחד העיקרית, אך נותרה הרשעת שווא בעבירת השוחד הפחותה.
הדחתו של אולמרט אפשרה את בחירתו מחדש של נתניהו, שזכה לשנות חסד אחדות, אולם התהליך לא פסח עליו והחל גל של חקירות שהניב כתב אישום נגדו (ונגד נאשמים נוספים) באשמות שוחד והפרת אמונים. משפטו נפתח לפני כארבע שנים ולמרבה הביזיון נמשך עד היום וסופו אינו נראה באופק.
תופעה זו, שבה איבדו בתי המשפט בישראל את השליטה על המשפט הפלילי וכנראה גם את הידע כיצד לנהלו, חורגת מהמסגרת הנוכחית. לענייננו אציין שאשמת השוחד נגד נתניהו קרסה, אך המשפט נמשך. נתניהו אמור להעיד, ועדותו, הצפויה להוות סנסציה תקשורתית, מתוכננת להישמע בתחילת דצמבר.
המצב שבו ראש הממשלה נתון להליכים פליליים הניב אין־ספור דיוני סרק בבג"ץ. לא אפרט את כל האנרגיה השיפוטית המיותרת שהושקעה בעניין. די להזכיר את העתירה למנוע מנתניהו להרכיב ממשלה, שנדחתה פה אחד בפסק הדין הידוע כ־0-11.
צצו כמובן גם עתירות להוציאו לנבצרות, נושא שבעניינו העבירה הכנסת תיקון לחוק היסוד, ואילו בג"ץ – בחוסר סמכות וללא שום יסוד – דחה על חודו של קול את תחילתו של התיקון לקדנציה הבאה.
במקביל, היו אפילו בין תומכי שלטון השופטים שהבינו שההליכים נגד נתניהו גובים מהמדינה מחיר בלתי מתקבל על הדעת וקראו להסדר טיעון, שלמרבה הצער לא נעשה.
הבה נניח לרגע לעולם המשפט ונעבור לתחום הפוליטי. בהיבט זה אני סבור שראוי שנתניהו יסיים את כהונתו בשל אחריותו הכבדה לאסון 7 באוקטובר. כתבתי על כך לא אחת.
נתניהו התהפך בינתיים לחלוטין, והפך את כל המסלול שבו צעד. בעבר דגל בשתי מדינות לשני עמים, כיום הוא נגד מדינה פלסטינית. בעבר תמך בשלטון חמאס בעזה, היום הוא נגד.
בעבר התנגד לכל רפורמה במערכת המשפט והיה מתומכיו הנלהבים של בית המשפט העליון, והיום הוא בעד רפורמות רדיקליות. בקיצור, יש לנו היום נתניהו חדש ומחודש. במקביל, מסתבר שרבים מאלה שתמכו בנתניהו הישן תומכים כעת בנתניהו החדש, כשם שכמחצית העם שהתנגדה לשלטונו, ממשיכה להתנגד לו, וביתר שאת.
ישראל נתונה כיום במשבר שהוא אולי החמור בתולדותיה. היא זקוקה לשלטון חדש, של ממשלת ליכוד לאומי, המושתתת על קואליציה רחבה של המפלגות הציוניות מהימין (לרבות הליכוד) עם מפלגות מהמרכז והשמאל.
לנתניהו, הנתפס בעיני רבים בציבור ובפוליטיקה כמפלג וכאחראי עיקרי לאסון 7 באוקטובר, אין שום סיכוי להרכיב ממשלה כזו או לעמוד בראשה. בקיצור, היפרדות מנתניהו היא אינטרס ממדרגה ראשונה של מדינת ישראל.
נחזור למשפטו. אני מציע להגיע איתו להסדר פשרה כדלקמן: נתניהו יסכים להתפטר מהכנסת ולעזוב את הפוליטיקה למספר שנים, ובעקבות זאת ייקבעו בחירות בתחילת שנת 2025.
היועמ"שית תוציא צו לעיכוב הליכים במשפטו, שלא יחודש, אלא אם נתניהו יחזור לפוליטיקה בניגוד למה שהוסכם עמו (במקרה כזה ניתן יהיה לבטל את צו עיכוב ההליכים). נתניהו יוכל אפוא לעבור לחיים האזרחיים ללא הרשעה, ואילו ישראל תוכל לחזור למסלול של שיקום, שהיא כה זקוקה לו.
ניתן להניח שלא יחסרו טהרנים שירימו קול זעקה על פגיעה בשלטון החוק. ובכן, הגיע הזמן להעניק לשלטון השכל הישר מקום ראוי. כדאי לזכור שבישראל מתנהל מדי יום מסחר בשלטון החוק, שבמסגרתו נעשים הסכמי טיעון והסכמי עד מדינה. ישראל גם שחררה 1,027 מחבלים.
בהם רוצחים שנידונו למאסר עולם, בתמורה לחייל שבוי אחד, בלי להרגיש את עוצמת הפגיעה בשלטון החוק הכרוכה בכך. ההסדר שהצעתי לגבי נתניהו הוא טיפה בים לעומת אירועים אלה.
ועוד משהו: ראוי שאחד הצעדים שתנקוט הממשלה החדשה יהיה לחוקק חוק שיבטיח חסינות לראש הממשלה בתקופת כהונתו (החוק הצרפתי) בצירוף הגבלת משך כהונתו.
אגב, רק לאחרונה הגדיר בית המשפט העליון בארה"ב את חסינות הנשיא והביא לחשיבה מחדש במשפטים המתנהלים נגד דונלד טראמפ. מסתבר שאפשר לחיות עם חסינות כזו.