תושבי תל אביב קיבלו הלילה (שישי), עם תקיפת הכטב"ם על העיר, טעימה מרה מ"שגרת המלחמה" אותה חיים תושבי הצפון כבר תשעה חודשים וחצי. מזה חודשים מורגלים התושבים לזהות מרחוק את זמזומי הכטב״מים של חיזבאללה, להבחין האם הבום האחרון שנשמע הוא יציאה של צה״ל לעבר דרום לבנון - או שמא מדובר במתקפה של חיזבאללה לעבר הגליל. לעיתים הם ישמעו את הבום והפיצוץ עצמו - ורק אחר כך את האזעקה.
במהלך נסיעה ברכב, הם יודעים כי בזמן התרעה של מקסימום 15 שניות בתרחיש האופטימי, אין ברירה מלבד לעצור את האוטו בכביש סואן, להשתטח על הרצפה - ולהתפלל. אפילו אם הם חילוניים גמורים - הם יגידו את תפילת שמע ישראל.
ישראל תגיב על תקיפת החות'ים? "אם לא נעניש אותם, הם עלולים לנהוג כך שוב"
בצפון זועמים אחרי הירי: "מתהלכים כבשר תותחים לגחמותיו של נסראללה"
והאישה מהמושב בגליל שלא השקתה את גינתה כבר תקופה ארוכה, וחבר כיתת הכוננות של קיבוץ בקו הראשון לגבול שזוכה לראות את אשתו וילדיו המפונים רק פעם בשבועיים, ותלמיד התיכון שנאלץ לסיים את לימודיו בבית ספר אחר - מנותק ומרוחק מחבריו ומביתו, וראש המועצה שמתקשר מדי יום ומדי לילה כדי לעדכן את תושביו איזה בית נפגע מירי נ״ט או כטב״ם - כל אלו מוגדרים ״שגרת מלחמה״.
לאחר שכולנו היינו עדים לתוצאות ההרסניות של מדיניות ההכלה בדרום, שהסתיימה בטבח ה-7 באוקטובר - שגרת טפטופי ירי חיזבאללה נורמלה בחבל הארץ הצפוני, ו-1,185 מבנים ובתים כבר הספיקו להיחרב בגליל. אם כך, לא פלא שתושבי הצפון הרגישו הבוקר שקופים.
ואין תשובה חד משמעית ואמפירית אם תושבי הצפון צודקים כאשר הם מרגישים שנעשה להם עוול תקשורתי, צבאי ומדיני. הם חשים כבר מתחילת המלחמה כי דין קרית שמונה - אינו כדין תל אביב. אירוע פגיעת הכטב״ם הלילה - רק חיזק והעצים את תחושותיהם המורכבות של העקורים מביתם, שלא מבינים מדוע המדינה לא גועשת כאשר נחרב מכטב״ם או טיל נ״ט בית השכנים, בית הספר האזורי - או חדר האוכל של הקיבוץ בגליל.
הם לא מבינים מדוע הקבינט לא התכנס מיד לאחר שהזוג נועה וניר ברנס ז״ל מקיבוץ אורטל נהרגו מפגיעת כטב״ם - בעת נסיעה ברכבם באזור הגולן. הם לא מבינים למה השיח הציבורי לא ממוקד בסבלם, יום יום - שעה שעה. הם עוד יותר התרעמו היום, כאשר הבחינו כי עוצמת היחס הציבורי היא כפולה ומכופלת באירוע שבו נורה כטב״ם לעבר מרכז הארץ, כאילו שלצפון לא משוגרים עשרות כטב״מים בכל שבוע, כבר כמעט עשרה חודשים.
הכאב רק מחריף בעקבות מותו של תושב תל אביב אשר נהרג מכטב״ם הלילה - וכולנו מבינים את התושבים שנכנסו לחרדה במחוז גוש דן. כולנו כואבים את כאבם של תושבי הדרום, הצפון והמרכז כאחד - את כאב משפחות החללים והנרצחים בעוטף, כאב משפחות החטופים והחטופות, כאב התושבים המפונים מהדרום ומהצפון. ברגע שמקבלי ההחלטות ישכילו להבין כי דין קריית שמונה - שווה לדין תל אביב - שווה לדין שדרות, והתגובה היא אותה תגובה לכל טווח ירי - גם האויבים שלנו יבינו זאת.
סיקור נרחב ותשומת לב ציבורית לנעשה בצפון, אולי היה מנחם ולו במעט את התושבים. אילו היה הקבינט מתכנס בדחיפות לאחר אירועי הירי, הייתה להם תקווה להיאחז בה. למדינה שהתרגלה לעוד דיווח ועוד אחד על תקיפה בלבנון, ואז על פיצוץ מסתורי בלב תל אביב, ואז עוד הותר לפרסום - ואחר כך מהדורת חדשות שמדווחת על מבצע בלב עזה. וחוזר חלילה.
ובתוך כל זה, אסור לשכוח שכולנו חיים במדינה אחת, שהחיים בה הם אקראיים וכאוטיים, וכל אזרח ישראלי היה ברגע עלול להיות מפונה מביתו, חטוף בעזה או מצטרף למשפחת השכול אחרי הבשורה הכואבת. קצת סולידריות ואמפתיה היו הופכים את החיים שלנו כאן לטיפה יותר נסבלים.