נועה ארגמני האצילית, האהובה כל כך, שהתאכזרו אליה כל כך, תיגע בלב כל אדם הגון בארצות הברית. אי אפשר לתאר במילים את חוסר האנושיות כלפיה, אבל כל מי שיפגוש אותה שם בעת ביקור ראש ממשלת ישראל יבין בצורה שאין מוחשית ממנה את הרשע שהיא הייתה קורבן שלו, את החובה ללחום ברוע של חמאס ואת החובה לשחרר את כל החטופים מיד. לא עסקה. שחרור. שחרור של הנפלאים כמו נועה, שאילולא פעולה של לוחמים נועזים עדיין הייתה שם.

החטופים הם הנשק האטומי של חמאס, וזאת בגלל ניצול האנושיות הישראלית. חטופים ערבים אצלנו אינם נשק יעיל כלל. אני רואה את ההליכה האלגנטית מלאת החן השקט של נועה ארגמני, עם תרמיל הגב שלה אחרי הנחיתה, וכמו שלבי נמס, כך יימס כל לב של אדם אמיתי, כל לב שלא הושחת על ידי השמאלנות הפרוגרפסיכית הרצחנית.

שנאה ואנטישמיות בקמפוס: מה שלמדתי מסיפורי סטודנטית באוניברסיטה בארה"ב | מאיר עוזיאל
רובוט חדש לניקוי רצפה נפל אל מותו במדרגות בבית - ויש לי וידוי | מאיר עוזיאל

"כנף ציון" נחת בארצות הברית. טיסה ממלכתית ראשונה של המטוס הרשמי של מדינת היהודים. אני שומע ממומחים למטוסים שזה איננו המטוס האידיאלי. גם אני מאלה שלא אוהבים בזבוזים, אבל מצד שני יש משהו טקסי והצהרתי במטוס מדינתי. נראה שהמטוס הזה, שיכול לתפקד במשך 15 שנים מעתה, ישמש בשנים הקרובות לטיסות רשמיות, וינחת בעוד ועוד נמלי תעופה של עוד ועוד מדינות ברחבי העולם (אולי בסעודיה?). עם זאת, אני מקווה שאת מטוס ראשי הממשלות ונשיאי ישראל הבאים מתכננים כבר עכשיו, בתשומת לב ראויה וכדי להגיע למטוס ישראל הרשמי האידיאלי.

ובכן, הערב, בוושינגטון, יעלה לבמת הקונגרס ראש ממשלת ישראל נתניהו ויאמר את דברו. את דברכם. קרוב לוודאי שמאות מחברי הקונגרס ובית הנבחרים יקומו שוב ושוב ויריעו במשך הנאום. בכל פעם שנתניהו יאמר דברים המתארים את המדינה שלנו ואת ערכיה, את חזון המדינה שלנו, ויזכיר את גיבוריה ואת סבל אזרחיה, יופסקו דבריו בתשואות הזדהות איתו. כל רעם מחיאות כפיים הוא בעצם הערכה לכל אחד מכם.

ייתכן שיהיו לחברי הקונגרס ובית הנבחרים כאבי ברכיים וכאבים בשרירי הרגליים בתום הנאום הזה. למרבה התמיהה, גם למספר מסוים של ישראלים יהיו כאבים. כאבי לב בכל פעם שהם ישמעו תשואות לנאום של ראש ממשלתם שם, על הבמה של המוסד המייצג את העם האמריקאי.

התופעה הקצת מוזרה הזו, שכאשר ראש ממשלת ישראל זוכה לתשואות יש בשוליים אזרחי ישראל שצופים בנאום בטלוויזיה ורותחים מעצבים בכורסאותיהם בכל פעם שמוחאים לו כפיים, איננה תופעה של היום, ולא התחילה כשנתניהו נואם הערב. כידוע נתניהו נאם כבר קודם בקונגרס האמריקאי. זו הפעם הרביעית. וכבר בפעם הראשונה נתקלתי להפתעתי בחברים שלי, חברים טובים מאוד, שואלים אותי: "נו, מה אתה אומר על הנאום של נתניהו בקונגרס?", והבעת התיעוב על פניהם סימנה לי איזו תשובה הם רוצים לשמוע ממני.

לא היו אז חטופים, לא מחדל מול חמאס. לא היה דבר מכל זה. היה רק ביבי זוכה לתשואות, וזה הספיק כדי לעצבן אותם. האמת היא שבפעם הראשונה ששמעתי זאת, כבר לפני שנים, נדהמתי. מה? ראש ממשלת ישראל זוכה לתשואות וזה מפריע לכם? הסברתי את מה שכל אחד מבין: "אלה לא תשואות לביבי, אלה תשואות למדינת ישראל. אלה תשואות לכם. תיהנו". לא נראה לי שהם הצליחו ליהנות מהתשואות האלה אז, ואני משער שהם לא יהיו מסוגלים ליהנות מהתשואות הערב.

ההשפעה הדמיונית של הנאום בארצות הברית על הבחירות בישראל מדאיגה אותם יותר מאשר הצלחה של המדינה. זה הוליד כמה מאמרים מכוערים בעיתונות בארצות הברית, מאמרים המשפילים את כותביהם, בהם הם קוראים לנבחרי הציבור האמריקאים לבזות את ראש ממשלת ישראל. אפילו סופר כדויד גרוסמן נגרר והצטרף לפוליטיקאי כמו אהוד ברק ולתמיר פרדו, לפרופ' אהרון צ'חנובר, לפרופ' דוד הראל ועו"ד טליה ששון, בכתיבת מאמר משותף ב"ניו יורק טיימס" תחת הכותרת "אל תאפשרו לנתניהו לנאום". הם מתרגזים שזה ייתן לנתניהו יתרון בבחירות.

ב"וושינגטון פוסט" פרסם אפרים סנה מאמר דומה. גם הוא מאוד מודאג שהנאום מספק לנתניהו יתרון פוליטי. מאיפה אתם יודעים שזה מספק לביבי יתרון פוליטי? האם אתם תצביעו למפלגתו של ביבי אם הוא ינאם נאום נהדר? אני בטוח שתאמרו לי שלא. אני מניח שבכל פעם שבקונגרס יקומו הערב וימחאו כפיים, כך אתם ודומיכם דווקא תתחזקו עוד יותר בשנאה הרגשית לביבי. מה אתם יודעים על ההשפעה של הנאום על ישראלים אחרים?