אמרו עליה שהיא יידישע־מאמא שמחלקת עצות טובות והגיוניות אך לא מרעישות, במבטא גרמני כבד שגורם למילה קליטוריס להישמע כמו שמה של עיר על הריין. הריש התגלגלה בפיה כמו חצץ במורד מרזב מפח: "בררראבו", "כבירררר", "נהדרררר". ההמלצה השגורה ביותר במשנת המין של ד"ר רות וסטהיימר, היא לאונן. אוננות בעיניה היא אחד הפתרונות התקפים ביותר לתחלואיה של האנושות.

היא הייתה אורחת קבועה בתוכניות אירוח בטלוויזיה, כיכבה על שערי מגזינים, עשו עליה פרודיה ב"סאטרדיי נייט לייב". ג'וני קרסון שאל פעם במונולוג הפתיחה שלו: לאן הולך פרד וסטהיימר, בעלה השלישי, כאשר לד"ר רות יש כאב ראש? בשנות ה־80 פנו אליה מתחנת רדיו בניו יורק וביקשו ממנה לענות על תהיות של נבוכי מין ופגועי ליבידו. מאז היא התגלגלה כמו כדור שלג.

לא שם זית | רון מיברג
האור בקצה המנהרה | רון מיברג

היא הייתה ילידת פרנקפורט; שמה מהבית היה קרולה רות סגל והוריה נספו בשואה אחרי שהעבירו אותה לשווייץ ב־1939; משם עלתה לישראל ב־45', איבדה את בתוליה על ערמת שחת באסם תבואה בעמק יזרעאל; נישאה לישראלי, למדה פסיכולוגיה בסורבון, נישאה בשנית, התגרשה והכירה את בעלה השלישי בחופשת סקי.

בישראל היא הייתה מתונה ומאופקת. עם פרוץ ערוץ 2 היא הופיעה אצל ערד ניר, ישבה בכורסה נוטה על צדה, כורה אוזן קשבת לישראלי מעברו השני של קו הטלפון, והמליצה לו לאונן, לאונן ולאונן. מישהו שהופיע איתה אצל דן שילון, שם ישבה ליד יו"ר הכנסת שבח וייס שאת ידו אחזה רוב התוכנית, טען שהוא קיבל יבלות ביד מההמלצות שלה. אצל שילון היא המליצה כי כדאי לה לאישה שאינה מגיעה לאורגזמה, להביא את עצמה אל השיא המיני במו ידיה. יו"ר הכנסת נע על כיסאו באי־נוחות גלויה.

באמריקה הייתה משוחררת יותר. היו לה שיחות שגרמו לצופים ולמאזינים לפרוץ בשאגות צחוק והנאה. דוגמה: גבר צעיר צלצל ואמר, "ד"ר רות, אני רוצה שתדעי שאנחנו משתמשים באמצעי מניעה". ד"ר רות שאלה: "אם כך, מה הבעיה?". הבחור ענה: "החברה שלי אוהבת לזרוק טבעות בצל מטוגן על הפין הזקור שלי".

האם נכון מצדי להניח שהתנסית בכל החוויות והתנוחות שעליהן את ממליצה בחום?
"אינני חייבת לדעת מיד ראשונה או להתנסות אישית בכל התנוחות שעליהן אני ממליצה", ענתה ד"ר רות בטון שהיה רווי בקורטוב של טינה. "אינני צריכה לעשות סקס כאשר אני תלויה מהנברשת בחדר השינה כדי להמליץ על כך".

ובכל זאת, הכל כשר בעינייך?
"כל אקט מיני המתבצע בין שני מבוגרים המגלים נכונות הדדית ונעשה ללא אלימות או כפייה, כשר בעיניי".

קראי לי שמרן, אבל אני לא רוצה שבתי תפתח את הטלוויזיה או ספר שלך, ותשמע ממך כי מין אנאלי נחשב בעינייך לאחד משבעת פלאי תבל.
"או־הו", זעקה ד"ר רות, "עלינו על מוקש. יצא המרצע מן השק. מדוע אינך מתנגד לפלאטיו כאשר האישה מבצעת מין אוראלי בגבר, או להפך?"

ראי, אמרתי לה, זה ודאי עניין של התניה ומוסכמות, אבל בשנים האחרונות יש לנו מפגשים תרבותיים רבים עם מין אוראלי לסוגיו - רק בשבוע שעבר ראינו סרט שבו סוזן סרנדון מפיחה חיים במבושיו הרפים של האלמן ג'יימס ספיידר - התרגלנו לזה. אני לא רוצה שתגידי לבת שלי שמין אנאלי זה ממש בסדר מבחינתך, מה גם שבמדינות מסוימות באמריקה זה נגד החוק.

"אתה יודע שנשים התנגדו שגברים יקיימו איתן מין אוראלי?"
כן.
"אתה יודע למה?"
למה?
"כי הן חשבו שזה מסריח שם".
שתקתי.  
"אז אני אומרת להן", אמרה ד"ר רות בתרועת ניצחון, "לכו להתקלח".

את ממליצה לזוגות ששעמום מסוים התגנב לחיי המין שלהם, לצפות יחד בסרט פורנוגרפי. מראה אישה המקיימת יחסי מין עם ארבעה גברים וחיוך נבוך וכנוע על פניה, הוא סוג של אלימות.
"אם אינך רוצה לצפות בסרטים הללו, אל תצפה. אינני מכתיבה לך כיצד לנהוג. אבל העולם מלא באנשים שחיי המין שלהם לקויים, ואני רוצה למצוא כל דרך אפשרית לעזור להם לתקן את המצב הזה. לו זה היה תלוי בי, גם זנות הייתה חוקית. אבל זה לעולם לא יקרה באמריקה".

יש לי חבר - סחתי לד"ר רות כמנהג השואלים המשליכים דילמות קיומיות שלהם על גוף שלישי אנונימי - שנשוי באושר שנים רבות, עם שלושה ילדים; קשה לו למצוא זמן איכותי לקיים יחסי מין יצירתיים. מה עושים?

ד"ר רות ירדה לסוף דעתי ומיהרה להרחיק את עדותה: "אב לילדים קטנים חייב למצוא זמן פעם בשבוע לפזר את ילדיו בין קרובים, חברים, סבתות, הורים, ולקחת את אשתו לחדר במלון, לעשות לעצמם זמן לבד".

זאת הייתה אחת הפעמים היחידות בשיחתנו שנדמה היה לי שלד"ר רות אין מושג על מה היא מדברת. מי מצליח לפזר שלושה ילדים קטנים לשמרטפים מרצון לסופשבוע? היא חולמת.

העצה הזאת מקוממת ביותר, אמרתי לה, היא מנותקת מהמציאות באופן טוטאלי. החבר שלי מקיים יחסים כאשר נפתח חלון של הזדמנות.
"זה לא עובד כך", אמרה ד"ר רות, "אישה זקוקה ליותר מבעל המתנפל עליה כאשר הילדים הולכים להכין שיעורים. אישה צריכה חיבה, ליטוף, חיזור, סימפטיה, שיחה".

גם אני.

"יש תופעה מוכרת, גברים הולכים לישון מיד אחרי שהם גומרים. זה רע מאוד, זה לא טוב. גברים לא מבינים שבפסיכולוגיה המינית של האישה יש עליות ומורדות", היא משרטטת באוויר משהו שנראה כמו רכבת שדים דוהרת, "אם גבר היה לוקח את הזמן אחרי שגמר את האקט המיני לשבת במיטה, לדבר עם האישה, להיות חם ואוהב, זה היה מכין אותה לקראת האקט המיני הבא".

מיד?
"לא מיד, לא צריך להתאושש ולתפקד מיד, החיבה הזאת מתפקדת כמו מנגנון השהיה. חיבה שהראית לאישה אחרי האקט המיני, תכין את הרקע ליחסי מין טובים בפעם הבאה, אפילו בעוד שלושה ימים. אישה זקוקה להכנה מסוג אחר. גבר מקבל זקפה שמיד מחפשת נמל בית, כמו פצצה מונחית. לאישה יש מחזור של גירוי. היא אינה מוכנה בכל רגע. יש היום מכשיר שיודע למדוד את רמת הגירוי של האישה".

מכשיר?
"זה מין משהו קטן כזה שמחדירים לנרתיק של האישה והוא מצביע על רמת הגירוי הגבוהה ביותר".

הנושא האהוב ביותר על ד"ר רות הוא שק האשכים הגברי, ביצים בעברית. ד"ר וסטהיימר רוצה שגברים יבדקו את אשכיהם על בסיס תקופתי קבוע. זה מה שגברים עושים כאשר הם צופים בשידורי ערוץ 2. כמו ד"ר רות, אני יודע שמהאשכים תיפתח הרעה. מאוד לא חיבבתי את הערך אשכים באנציקלופדיה לחיי המין של הדוקטור. התחושה המעיקה הזאת, שמרכז שיווי המשקל והתבונה הגבריים הם בעצם צמד פצצות זמן מתקתקות.

"איך קוראים להם בעברית?", שואלת ד"ר רות, "אשכים, לא?"

אשכים, אני מחרה מחזיק אחריה, או ביצים בעגה עממית יותר. למה את שואלת?

"כי זה מה שאני הולכת להגיד הערב בדן שילון", היא אומרת.

זה המסר שלך לעם ישראל במוצאי פסח והמימונה? אני שואל, שאנחנו צריכים לבדוק את האשכים? השתגעת?

"אני רוצה להגיד לך שזה דבר חשוב מאוד", היא נוזפת בי. "סרטן האשכים זו מחלה מאוד לא נעימה, וחשוב מאוד שגברים יידעו שהם צריכים למשש את האשכים בחיפוש אחר גושים שלא היו שם קודם".

אם אני זוכר נכון, אני מעיר לה בנימוס מהוסס של הדיוט, האשכים אינם זהים בגודלם, ואחד מהם, כמדומני, תולה נמוך מזולתו.

"זה נכון, אבל אם אתה ממשש באזור שבין שק האשכים והרקטום ובשק האשכים עצמו ומגלה משהו חדש, זה הזמן ללכת לרופא".

אני לא בטוח שעם ישראל מוכן לחדשה המרה הזאת, אני אומר, זה לא מוגזם להיטפל דווקא עכשיו לאשכים?

"אני לא אוותר על זה, זה חשוב ביותר".

עלה בדעתי, מה אני יודע, שד"ר רות מעמיסה עלינו חלק מהנטל של נשים המחויבות בממוגרפיה. שיהיה לנו מושג מה עובר עליהן. אני מציע את התזה שלי לד"ר והיא מאבדת את ההומור שלה.

"שטויות", היא אומרת, "אני ממליצה לך לא לזלזל בזה".

בבית שאלתי את אשתי כיצד בעצם נעשית ממוגרפיה, שאלה שהייתי אמור לשאול שנים קודם לכן. היא פרצה בצחוק. "אני מתה על הד"ר רות הזאת", היא אמרה, "זה ממש טוב. תודה שאתה שואל".

"לוקחים את השד ומניחים אותו על זכוכית שקופה ומחכים בנימוס עד שמדף זכוכית נוסף יורד מלמעלה ומוחץ אותו, כדי שניתן יהיה לשקף היטב. אני רוצה לראות גבר שיהיה מוכן לשים את הביצים שלו בסד זכוכית כזה", אמרה אשתי.  

ד"ר רות אמרה לי שבחלק גדול מהמקרים אלה הגברים שמגלים אצל נשים גוש חשוד בשד.

זה בסדר מבחינתך שנשים יחפשו גושים אצל גברים? אני שואל את הד"ר.

עיניה מתעגלות משמחה.

"זה יהיה נהדר", היא אומרת, "הלוואי".

היא מזדקפת בכיסאה הנשקף אל הים ואומרת לי ברצינות: "אני מציעה לך לבדוק את האשכים, אבל מבחינתי טוב ללכת לרופא".

זה מה שאת תמיד עושה, שולחת אנשים עם בעיות מיניות לרופא, לפסיכולוג, לאורולוג, לנוירולוג. מין מתרחש בעיקר בראש, לא?

"יש אנשים ששיקמתי את חיי המין שלהם ללא הכר. אבל אני לא יכולה לטפל בתופעות שאינן בתחום סמכותי והבנתי. אם אישה באה אליי ואומרת לי שכואב לה הנרתיק בעת קיום יחסים, אני שולחת אותה לרופא. אם גבר מספר שזקפת הבוקר הראשונה שלו גורמת לו כאבים עזים, אני שולחת אותו לרופא. זה לא קשור לחוסר היכולת של אישה להגיע לאורגזמה או לשפיכה מוקדמת אצל גבר. מדובר בבעיה רפואית".

נדמה לי שאת מגלה הבנה וחמלה גדולות יותר לבעיותיו המיניות של הגבר.

"זאת אבחנה מרתקת ביותר", היא אומרת, "מעולם לא נשאלתי על כך. אני מנחשת שהשאלה נובעת מהעובדה שמעולם לא הייתי שונאת גברים מיליטנטית, לא פמיניסטית, לא טוטאלית בדעותיי. אני מעוניינת יותר בשלום בית, ושלום בית קשור בהכרח גם ברווחתו של הגבר".
מה שלא הופך אותך כנראה לחברה קרובה של בטי פרידן וגלוריה סטיינם.

"גלוריה סטיינם היא ידידה שלי. מעולם לא הייתי מטרה מועדפת של הממסד הפמיניסטי המיליטנטי. הן כיבדו את עמדותיי, את עבודתי ולא התעסקו איתי".

נוכל לבודד סוג של פעילות מינית שאינו מקובל עלייך?

"אם הוא סאדיסט והיא מזוכיסטית, ושניהם נהנים ואחר כך נתקלים בבעיות, אני לא יכולה לעזור להם. אין לי הכלים המקצועיים לדמיין את הפעילות המינית שלהם. אינני יכולה לטפל בגבר שמקבל זקפה כאשר הוא רואה ילדה קטנה. אני טובה בפרשות אהבים ובבעיות של זוגות".

לאן פנתה המיניות המודרנית?

"אנשים צעירים באמריקה מקיימים יחסי מין אוראליים יותר מהוריהם. זה לא אומר שאני צריכה לבוא לזוג מבוגר ולהורות להם לקיים יחסי מין אוראליים".

יש לך דוגמה לאמירה נחרצת ופסקנית שלך?

"צלצלה אליי אישה לרדיו ואמרה לי: 'אני מנהלת כבר שש שנים רומן עם גבר נשוי. הוא אוהב אותי ומבטיח לי שיתגרש מאשתו. כעת גיליתי שאשתו בהריון'. אמרתי לה ללא היסוס: 'תזרקי אותו'. חד וחלק.

"אני יכולה לעזור לך להשיג זקפה ראויה, בתנאי שזה לא רפואי. יש לך מעצורים נפשיים, בעיות בתפקוד מיני, עכבות, חששות, אני הכתובת שלך".

מהן הבעיות הנפוצות ביותר ביחסים מיניים?

"דבר לא השתנה", מבטיחה ד"ר רות, "שפיכה מוקדמת אצל גברים ואישה שאינה יכולה להגיע לאורגזמה".

עדיין?

"תתפלא. נשים למדו לזייף אורגזמה כך שהגבר החשדן ביותר לעולם לא יצליח לגלות זאת. וגברים עדיין יכולים לגמור לפני שמישהו מספיק להגיד ג'ק רובינסון".

פעם המליצו לנו לחשוב על כדורגל.

"חס וחלילה", מזדעקת הדוקטור הטובה, "זה הדבר הנורא ביותר שאתה יכול לעשות. אתה צריך לחשוב מחשבות רומנטיות. אני יכולה ללמד מטופל כיצד להיגמל משפיכה מוקדמת. בשביל זה אני קיימת. אני יכולה ללמד אישה כיצד להניח לעצמה ליהנות מהאקט המיני. זה תפקידי".
נדבר רגע על הדגדגן? זה חשוב, לא?

ד"ר רות מביטה בי כמי שנפל מהעריסה על ראשו.

"אתה יודע שרוב הגברים לא יודעים היכן נמצא הקליטוריס אצל האישה?", היא שואלת.

פעם אחת אני יודע ופעם אחרת פחות, אמרתי לה. זה חמקמק.

"הם לא יודעים. אגלה לך דבר מדהים נוסף: נשים רבות אינן יודעות איפה הקליטוריס שלהן. וזה נורא ומצריך עזרה. נשים זקוקות לגירוי קליטורלי כדי להגיע לאורגזמה, אל תזלזל".

מההיבט הזה בלבד ניתן לקבוע כי התנוחה המיסיונרית מיצתה את עצמה.

"מאז שנשים גילו את תנוחת העליונות המינית..."

סליחה?

"כאשר האישה נמצאת למעלה ושולטת בתנועה ובחיכוך. כך היא יכולה לכוון בעצמה את רמת החיכוך ולהגיע לשיא. שמנים צריכים לקיים יחסים על הצד, כך הם נמנעים מהריחוק שמשקלם גורם בתנוחה השגרתית".

בהמשך זה נעשה יותר אינטימי ואנטומי וסיכמנו שכדי להגן על מהוגנות הקורא והעיתון, אשמור חלק מהעצות הטובות לעצמי. אינני יודע הרבה יותר ממה שידעתי לפני הפגישה, אבל אני מאחל לכולם סבתא כמו ד"ר רות. היא תשמח לצבוט את לחיי הנכדים ותיקח אותנו לצד להורות לנו למשש את האשכים. בסוף היא הראתה לי צילומים שלה ושל נכדה בדיסניוורלד. ראיתי ילד עם עתיד ורוד. 