טור זה נכתב בתחילת השבוע, ועדיין איני יודע מה יילד יום או לילה. איזו צורה תהיה למתקפה, מאין תבוא, האם רק מצפון תיפתח הרעה או מעוד כיוונים?
חוסר ידע ואי־ודאות יוצרים חוסר ביטחון, וחוסר ביטחון יוצר פחד. אצל אחד יותר ואצל אחר פחות. הכל תלוי בניסיונות העבר, במודל המשפחתי וגם, איך לא, בגנטיקה. פחד וחרדה כשלעצמם הם דבר טוב. הם מנגנון טבעי הישרדותי, שבו מערכת העצבים האוטומטית שלנו יכולה לפעול במספר דרכים: להחליט לתקוף, לברוח או לקפוא במקום.
החוקר של סינוואר בטוח: המינוי שלו במקום הנייה הוא גזר דין מוות לחטופים
הטילים יסיחו את דעתנו - ואז יגיע הגרוע מכל: כך תיראה מתקפת חיזבאללה
כרגע המצב הנורמלי של חלק מאיתנו הוא חוסר ודאות וחרדה, המתאפיין במתח שרירי ונפשי בציפייה לבלתי נודע וחשש לקטסטרופה. אנשים חשים דופק מואץ, לחץ הדם הגבוה (סיסטולי) עולה, וקצב הנשימה גובר. אנשים מתקשים להירדם, יש הסובלים מסחרחורות, בחילות ולחץ בחזה. הכל תלוי בעוצמת החרדה. רמות הקורטיזול והאדרנלין בגוף עולות, והמוח במצב של פחד ודאגה.
במצבים מעין אלה חייבים להכניס את ההיגיון למשוואה. ברגע שאנחנו יודעים שיש מה לעשות, שאנחנו יכולים להגן על עצמנו, אנחנו מחזירים לעצמנו, ולו במעט, את השליטה במצב הגופני והנפשי שלנו. אם נשתף את ההיגיון - נהיה מוכנים. נשהה ליד אזורים מוגנים, נהיה ערוכים ונדע שאנחנו לא לבד, שחלק נכבד מהעולם איתנו, לפחות בהגנה.
אבל אצל חלק מהאוכלוסייה ההיגיון לא פועל. הם נמצאים במצב של בהלה, פאניקה בשפת הפסיכולוגים. במצב כזה אין יכולת להפעיל את המחשבה השקולה. במקרה כזה, משלושת המצבים האפשריים במצבי דחק, הם קופאים במקומם. גם בגוף וגם בחשיבה. הם נכנסים לתסריט של אפוקליפסה.
הבעיה היא שבמקרה הזה מדובר בתבהלה המונית, שמגובה ומתוגברת על ידי התקשורת, שבאופן קבוע מפמפמת באוזנינו ולעינינו תרחישים לגבי הזמן המשוער למתקפה. אני בטוח שגם חיזבאללה וגם האיראנים חוששים בדיוק כמונו, ואולי אף יותר, ומי שיכול בורח משם. התנהגות בני אדם היא כהתנהגות עדר, והפאניקה מידבקת, גם אצלנו וגם אצלם.
צריך לזכור שחלק גדול מהמלחמה היא לוחמה פסיכולוגית, זריעת חוסר ודאות, פחד ואימה. אם נבין שזו מטרתם, שהם חוששים כמונו ואולי אף יותר מאיתנו, נדע לא ליפול למלכודת. פחד לא יעזור, להפך. יש מקום להפעיל את ההיגיון ביחד עם ידע וזהירות, להישמע להוראות פיקוד העורף, לשתות כוס מים ולהירגע (זו לא בושה, אם צריך, לבקש מהרופא כדור קטן להרגעה), ולזכור שבכל דור ודור מתרגשות עלינו תקופות קשות וצלחנו אותן. נצלח גם את זו.