זה לא סוד שאחד החששות הגדולים שעומדים לנגד עיניהם של כל מי שעוסקים בענף התיירות בחודשים האחרונים, הוא מה יעלה בגורל חבל הארץ הצפוני והקסום, שבימים אלה לא רק מוצא את עצמו מפונה ונטוש, אלא שסכנת התרחבות המלחמה מרחפת מעל ראשו. אלא שלא רק בצפון מודאגים. זה שנים שמדברים בחשש על הכחדתו של ים המלח והפיכתו לאזור תעשייה אחד שלם, שלא רק יהרוס את אחד ממשאבי הטבע ופלאי העולם שנמצאים כאן, אלא גם יהרוג את ענף התיירות באזור, אולי בצורה בלתי הפיכה.
מי שחושב שהתחזיות מוגזמות וש”ישנן צרות גדולות יותר”, מוזמן לרדת בכביש 90 ולנסוע לאזור צפון ים המלח. שברון לב מובטח שם, באחריות. כל מי שגדל על החוף הצפוני של ים המלח בשנות ה־80 וה־90 בוודאי זוכר את פניני המקום באזור, חוף “מינרל”, חמי עין גדי, חוף עין גדי וחוף קליה שנמצא בקצה הצפוני. בשלוש השנים האחרונות שלושת החופים הראשונים נסגרו לרחצה. חוף קליה עדיין שם, אבל כמה מבעלי עסקי התיירות במקום כבר אומרים שהם מתחילים לוותר גם עליו. מצב הקרקע בסכנה. ולאיש במדינה, מסתבר, לא אכפת. אגב, גם לא לפני המלחמה.
מומחה לאיראן לערוץ הסעודי: התקיפה תהיה היום או מחר וזאת תהיה עוצמתה
"סינוואר יעדיף למות במנהרות מלהגיע לעסקה": ישראל לוקחת הימור מסוכן?
“בשלב מסוים הכל קרס”, מספר חנן גלאם, אחד מהשותפים בחמי עין גדי. הוא הגיע לערד בשנת 1982 עם חלומות גדולים, החל את דרכו בניהול חנויות והקמת עסקים בתחום התיירות, עד שהגיע לעין גדי והפך עד מהרה לשותף באחד ממקומות התיירות השוקקים של אותן השנים.
“ניהלנו את חמי עין גדי 50־50, והיינו שותפים במשך שנים רבות, הוא נזכר.
“בהתחלה היינו הרבה יותר קרובים לקו החוף ולמרחצאות, מרחק של בערך קילומטר, והיינו משתמשים בטרקטורים כדי להוביל את התיירים לחוף. עם השנים החוף החל להתרחק מאיתנו עד שהגיע כמעט למרחק של 2.5 ק”מ. ואז הבעיות על הכביש הגיעו, הופיעו בולענים וכל מאגרי הגופרית פשוט נהרסו ונחרבו”.
ממקום שהיווה פנינת התיירות של צפון ים המלח ושימש כאטרקציה לאומית, הפך המקום לעיי חורבות. “היינו נותנים במיוחד שירות לחרדים, ופותחים להם את השערים בתום שעות הפעילות, כמו גם לתיירים רבים שהיו מגיעים ארצה במיוחד עבור הגופרית וסגולותיה”, מספר גלאם בעצב השמור רק למי שנאלץ לשלוח יותר מ־70 משפחות שהתפרנסו מעבודה במקום - הביתה.
“כשזה קרה”, מדגיש גלאם, “אף נציג רשמי של המדינה לא התעניין או בדק ובוודאי שלא העניק פיצויים. אף אחד לא התעניין בזה אז, ואף אחד לא בא לבדוק גם את עניין הבולענים. נאלצנו לסגור, ומבחינת המדינה זה היה עוד מקום שהלך ולא קיים יותר”.
"התייאשתי לגמרי"
כביש 90 היה סגור לתקופה ארוכה בגלל הבולענים באזור חמי עין גדי, “וכשכביש סגור אנשים לא באים, אבל את אף אחד לא מעניין. אם זה לא מתוקשר ולא במרכז תל אביב, אף אחד לא מגיע ולא אכפת לו. זאת הסיטואציה”.
העצב והייאוש ניכרים בשיחה עם גלאם. “אני מודה שהתייאשתי לגמרי, זה גרם לי למפח נפש אדיר, ועזבתי את העסקים”, הוא אומר. “העסקתי מאות משפחות שנאלצו ללכת הביתה, היה לי גם מפעל בערד שמכרתי גם אותו. מקשים על החיים בכל פרמטר. מכרתי, והלכתי”.
חיסול התיירות בים המלח, יש להדגיש, עלול להיות קבוע. ואם מדינת ישראל תאבד את ים המלח, ההשלכות עלולות להיות חמורות. את האצבע המאשימה מפנים העסקים באזור ים המלח לכיוון אחד: מונופול המפעלים של ICL, שבשבועות הקרובים אמורים לסיים את הזיכיון שניתן להם. על פי החלטת משרד האוצר, אמור עד סוף השנה לצאת מכרז חדש בעניין ים המלח. באזור תמימי דעים כי אסור למדינה לאפשר ל־ICL להתמודד על חידוש הזיכיון “להרס ים המלח”, כפי שאומר בפנינו ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי באוצר ומי שמוביל את המאבק באי־חידוש הזיכיון.
“אנחנו ניצבים בפני ההזדמנות להפסיק את הזיכיון. ומה אומרים לנו עכשיו? יש מאות עובדים במפעלי ים המלח, והממשלה זקוקה לתמלוגים הללו”, הוא מוסיף. “אבל איבדנו מאות רבות של עובדים בבתי המלון, בחמי עין גדי ובכל התעשייה מסביב. אנחנו נטו מפסידים עובדים ועבודה”.
ומה לגבי התמלוגים?
“התמלוגים זעירים. אין להם הרבה משמעות בתקציב הממשלה. רימו אותנו במיליארדים. ראית מישהו שמנסה להעביר עליהם ביקורת? כשיחדשו את הזיכיון יעשו את זה במכרז שבו יש מלכתחילה למפעלי ים המלח יתרון מובנה כפול: יש להם זכות סירוב במכרז אם מישהו מגיש הצעה יותר גדולה, אז מה הטעם למי שמתאמץ בכלל? ובנוסף יש להם יתרון באינפורמציה, כולל באיך לעבוד עלינו.
הצפי היא שהתחרות במכרז תהיה מצומצמת בחצי אם בכלל, ואז הם יקבלו את הזיכיון הבא בחצי חינם. ואז גם הפסדנו מאות מקומות עבודה והרסנו אותם, גם הוצאנו את דיבתה של ישראל בעולם, כמי שלא מסוגלת לשמור על משאב עולמי, וגם נהרוס את ים המלח, כמה פראיירים אנחנו יכולים להיות?”.
אז מה הפתרון?
“אל תחדש את הזיכיון, ותהיה לך תיירות. עסקי התיירות חשובים לנו הרבה יותר ממה שחשובים לנו התמלוגים בים המלח: גם מדובר בעסקים רבים ולא רק אחד; גם אף אחד לא מרמה אותנו; וגם חוסכים את הנזק שנגרם בחידוש הזיכיון לים המלח וגם לסביבה. אני לא יודע אם שמת לב, אבל בעולם אנחנו לא מקובלים, אין לנו לאן לנסוע ואם כבר יש שני מקומות שאפשר לטייל בהם, אחד זה הגולן המופצץ ושניים זה ים המלח שהורסים אותו. אז מה עם רמת החיים שלנו, אין לה ערך? היכולת שלנו לטייל במדינה שלנו למקומות שהם אוצרות טבע עולמיים, אין לזה ערך?”.
"מדינת עולם שלישי"
בימים אלה מתכוון גלאם להגיש תביעת ענק את המדינה, את המועצה אזורית תמר, את משרד הפנים ואת מפעלי ים המלח בגין הנזקים שנגרמו לו. “אין תנועה היום. החוף שלנו נסגר, יש שם בולענים של עשרות מטרים בעומק ואי אפשר להכניס אנשים. אף אחד לא נתן לנו פתרון לזה. לגבי הגופרית, בעבר אחד המנכ”לים הבכירים ממשרד ראש הממשלה הבטיח לנו מיליון שקל. עד היום לא קיבלנו את העזרה”.
גם בתי המלון עומדים להיתקל בבעיה, אומר גלאם. “הם יושבים על בריכות שנכרו במיוחד ולא באמת בים המלח”, הוא מסביר. “כמות התיירים המקומיים והזרים לא עולה, וזה במקרה הטוב. יש לנו אוצר בינלאומי שאנחנו פשוט הורסים אותו”.
וזליכה מסכם: “לא רק שזה פוגע בתיירות ובעסקים, זה פוגע גם בתדמית של ישראל. אנחנו נתפסים כמדינת עולם שלישי ומושווים לרוסיה שהרסה את ימת אראל. כל עוד לא נפסיק את הפעילות של זיכיון מפעלי ים המלח, לא נצליח להניע שום תהליכים לשיקום. הרי אין שום טעם להגדיל למשל את היקף הזרימה בירדן, כי אנחנו לא יכולים להניע שום תהליך של שיקום. ממילא המפעלים יהרסו את הכל. אין טעם לקדם תהליכים עם הירדנים לשיקום הים, ולשיקום תעשיית התיירות בסביבה, כי כל עוד הזיכיון נמשך, זה כמו כוסות רוח למת”.
בנסיעה הקצרה שלנו לאורך צפון ים המלח, המקום שומם, עצוב ועתיר בולענים. כשאני שואלת את גלאם אם כמו חבריו בקיבוץ קליה גם הוא ניסה למצוא אלטרנטיבה עסקית אחרת שאינה קשורה לים המלח, הוא משיב בשלילה. “לא נתנו לנו כלום. ולא נותנים לנו אישור לעשות שום דבר. ישנן מאות משפחות שניזוקו ועזבו את האזור לגמרי. אין להם מה לחפש שם. התיירות נעלמה מהאזור לחלוטין”.
אתה טוען שיש מונופול על ים המלח?
“הגעתי לפני 40 שנה למקום הזה במקרה, התאהבתי בו ואני מכיר אותו טוב. כן, יש מונופול על ים המלח. לחלוטין. כל העסקים שלי בים המלח, כל ההשקעות שלי היו בים המלח, ובכל אחד ואחד מהם היו לי עשרות עובדים שהלכו הביתה”.
במשרד האוצר הבהירו כי בשבועות הקרובים ייצאו במכרז שקוף לציבור בעניין הזיכיון בים המלח, בהשתתפות חברות בינלאומיות, וכאן המקום להזכיר שוב כי ל־ICL יש עדיפות ראשונה במכרז, הכוללת זכות סירוב שתאפשר להם להשוות את ההצעה ולקבל זיכיון חדש.
ב־ICL בחרו שלא להגיב לכתבה.