עיני כולם נשואות לפגישה בדוחא, בירת קטאר. יש בינינו כאלה שרוצים עסקה, שתשחרר את החטופים והשבויים שבחיים, אחרי 315 ימים בשבי. יש גם יותר מדי שלא רוצים לראות אותם פה, רואים בהם קורבנות של הקטע המשיחי שיוביל להתיישבות בעזה. והמשיחיים רגילים להקריב קורבנות, בנוהל. הם חושבים על טובת הכלל, שזה רק הם ולא כל הציבור, ומוכנים להקריב את הפרט. בינם לבינם הם כבר הקריבו.
אין לי יותר מדי ציפיות מהפגישה בקטאר. לתחושתי יסתיים העניין בעוד הדלפות מכיוון אבי האומה, שלפיהן הרמס"ד, הרשב"כ והאלוף במיל' ניצן אלון "רופסים, שאינם יודעים לנהל מו"מ". מה שיהיה חסר בהדלפות, בגינוי, בביזוי של שלושת אנשי המקצוע וצוותיהם, זו הודעה שהמו"מ האמיתי שמנהל אבי האומה הוא על שרידות גועליציית האפסים שלו – אסופה של כלום ושום דבר – חסרת כישורים ויכולת להיטיב עם הציבור.
כמו בסרט רע: יריב לוין חוזר לחיינו במועד הגרוע ביותר שיכולנו לבקש | בן כספית
מלחמה, ספורט ותחזיות אפוקליפטיות: כך נראית המציאות הישראלית בעידן של אי ודאות
הביזוי והשיסוי שעוברות משפחות החטופים והשבויים הם מגמה מתמשכת בת עשר שנים, לחילוץ הגופות של הדר גולדין ואורון שאול הי"ד, ושני אזרחים ששבויים בידי חמאס בערך אותו פרק זמן. אז לתפיסת גועליציית האפסים ומאכעריה, הציבור כבר התרגל. האמת שזה קורה כאן מאז רון ארד הי"ד, מלפני 28 שנים, או אלי כהן הי"ד מאז 1965. אומנם גדלנו על אתוס שלא מפקירים חיילים בשטח, בטח שלא אזרחים שנחטפו, אבל כל האתוסים והמיתוסים הפכו לשקר, רמייה, הונאה ופוליטיקה דרעק.
הקטע שמככב היום זה פיתהמר וסמוצ'קנע, שסוחטים את אבי האומה בכל שעה ביממה. והוא בשת"פ מלא־מלא איתם. לציבור הוא מודיע שלא השתנה הסטטוס קוו בהר הבית, אבל המזכירות הצבאית בלשכתו מאשרת לשר יצחק וסרלאוף לעלות להר הבית, כי הוא רגיל כבר 13 שנים. נראה שלשקר לציבור זה הטבע של אבי האומה, הוא עושה את זה כמו שהוא נושם.
הדרישה של פיתהמר וסמוצ'קנע להיות מעורבים בפורום הקובע היא בדיחה עצובה. שניהם חסרי ניסיון מינימלי בניהול קרבות ומלחמות. כל מה שהם מביאים לשולחן זה את אלוהים שלהם, רק שלהם. בכל משפט שני "בע"ה": כלכלה מרוסקת, בע"ה נתקן ונצליח; דירוג האשראי קורס, בע"ה נתקן; ב־20 חודשים נרצחו בחברה הערבית כ־330 בני אדם, בע"ה נתקן... מה שפיתהמר עשה לעמר בר־לב על האלימות בחברה הערבית, זה לא סטנד־אפ קומדי אלא סיט־דאון־טראג'די, לעומת המציאות בשטח. לצמצם את כמות משרדי הממשלה המיותרים בהחלט, זה אסור בהנחיית אלוקים.
איך, איך נחיה בלי שר לירושלים, שר למורשת, שר לקליטת עלייה, שר לתפוצות, גילה גמליאל שאין לי מושג מה תפקידה, עוד איזה שרה כמו מאי גולן, שהיא קבוק־מלא־מלא, שאחראית על מגדרים ועוד שטויות, אבל תפקידה האמיתי הוא להיות צ'יר־לידר בלהקת המעודדות של אבי האומה.
איך כל הערימה הזו מצפה לעתיד באגם הדרעק, אם השבויים והחטופים שעדיין חיים, לא ישובו, אין לי מושג. אבל לא צריך מושג כדי להפנים שהחברה בישראל לא תכיל 115 ארונות מתים, שיגיעו לכאן במועד שיתאים לאבי האומה. אולי כבר יהיו אז מאחזים בעזה, כדי שסטרוק מהנזל וגרטל, סמוצ'קנע גרנד־מייזר ופיתהמר בן גביר יהיו מבסוטים ואבי האומה יצהיר שזה הניצחון המוחלט.
אני מקווה שישקלו את בקשתי בחיוב, לקבל קרוון על חוף הים בשכונת מעלה רחב המענגת בתרי זוזים, שאמורה להחליף את שכונת רימאל, של העשירים. כי בגלל המלחמה נבצר ממני להגיע לטאבה ועקבה, אז אני מחפש תחליף הולם.
הצפון הופקר, נקודה. תושבים לא יחזרו לבתיהם, כי אבי האומה לא ייתן להם רצועת ביטחון, גם לא תחושה. הוא לא ייתן להם כלום ושום דבר, כי אין לו בייס שם, בקושי רב חצי מנדט.
השבוע רשמנו שיאים בגיוס חרדים. 90 (תשעים!) מתוך אלף התייצבו לצו ראשון, ואחרי כמה ימים עוד 12 התייצבו. אנחנו בדרך הנכונה, צבא השם הולך וגדל. ואנשים עוד שואלים אותי למה אני מיואש. באמת, למה?
זוכרים איזו שמחה גדולה הייתה אצלנו, העם הטיפש, כאשר מירי "המחוננת" הבטיחה לפתור את בעיית הפועלים מפלסטין השנואה? היה זה כשהיא יצאה לטיול של אחרי צבא להודו ולסרי לנקה הקדושות, עם בתה, כדי לייבא לנו עובדים לבנייה, לחקלאות ולתעשייה.
דובר אז על כ־40 אלף פועלים, אבל היינו מסתפקים במחצית מהכמות. גם היה טקס מרהיב ביופיו ואיכותו, כאשר הגיעו כ־250 עובדים מסרי לנקה, וזהו, כי מישהו הפסיק את הזרם בסניף המרכזי. הכי חשוב שהיא למדה קצת על תרבות אסיאתית. רואים אצלה את השינוי ההתנהגותי והתרבותי, בעיקר, בישיבות של גועליציית האפסים והקיבינימט של הביטחוני.
אבל מירי לא לבד. יש בגועליצייה ובכלל באגם הדרעק, ערימה של קבוקים, או לחלופין פיסטוק חלבי, שממאן להיפתח. מה שלא עושים עם הפיסטוק, הוא לא נפתח. אצרף דוגמאות בהמשך, כאשר אתייחס לפעילות המבורכת של הדיירים.
ביום שלישי ציינתי 65 שנים וחצי בדיוק להיווסדי. בקטנותי הייתי דביל קטן, עכשיו אני דביל גדול שלא יודע לשאול, אבל מאוד משתדל. למשל, איני יודע כמה תורות יש לעם ישראל. לפי מה שאני קורא ושומע, יש לפחות כמה עשרות תורות קדושות. בחלק מהתוירה, חל איסור חמור לעלות להר הבית, כי המקום טמא, כפי שקבע הרב עובדיה ז"ל.
אבל יש תוירה שטוענת ב־פ־י־ר־ו־ש שהרב שלמה גורן ז"ל, זה שתקע בשופר בשחרור הכותל, קבע שחייבים להתפלל ואף להשתחוות ברחבה של הר הבית. ייתכן שהרב גורן שוחח ארוכות עם אלוקים בסוגיה הזו, וקיבל קושאן על האמירה של המח"ט אז והרמטכ"ל לעתיד, מוטה גור ז"ל: "הר הבית בידינו. אני חוזר, הר הבית בידינו".
משמע בידינו, זה שלנו. כאילו ההסכם עם ירדן, שלפיו הווקף אחראי על הר הבית, זה פארש. הר הבית הוא בכלל של פיתהמר בן גביר וג'מעתו, והם יכולים לעשות באתר כל מה שבא להם בראש. לזבוח גדיים ופרות אדומות, בכאילו אדומות, אולי עם חלום שיוכלו לזבוח עראברים ומוסלמים שהמקום קדוש גם להם, ואין כל כך הרבה, לא יותר מ־1.4 מיליארד. קטן על היידעלך, בשביל זבח כזה ימצאו מקום הולם.
המדינ'ע שלנו לא מתפרקת, היא כבר התפרקה קומפלט, טוטאל־לוס, עוד לא ידוע לכמה חלקים ושבטים. אני חשבתי שנסגור על ארבעה, אבל כעת זה נראה קרוב יותר ל־40 שבטים, אולי יותר. ולכל שבט כזה יש תוירה ובאבא־בובות. אוקצור, נפלא פה.
ט' באב היה אירוע מכונן ליידעלך. צמים פה לזכר חורבן בתי המקדש, לפני אלפיים שנה. אני מאוד מקווה שבעוד אלפיים שנה, היידעלך בעוילם־גוילם יצומו גם על חורבננו אנו, איך חיסלנו מדינ'ע. משיח לא בא, גם לא טלפן וגם לא יטלפן.
חגגו כאן את "הלילה לא לומדים תורה", וואו, איזה אירוע מכונן. דווקא אני, כאימבציל, השלמתי מניין ביום ראשון בערב, כי נעבעך, לא היה בשכונה מישהו זמין. השכנים יודעים שאני מגיע לאכול ארוחת ערב בכל ערב ב־20:20 זולו־טיים, כי השעון הביולוגי שלי קובע שאני רעב ועליי לאכול. אז הם מחכים לי בחניה.
"קוף, קוף, בוא צדיק, תשלים מניין". איני יכול לומר להם לא, כי תמיד יש להם מישהו שצריך לומר קדיש, כי הוא באבל. אז אני נעתר רק משום שהם לא מעיקים, מבקשים יפה והם במצוקה הלכתית.
מה שאני אוהב אצלנו בבית הכנסת, שכל המתפללים יודעים שאני כסיל שאינו יודע להתפלל, אז הם מציבים לידי שכן, שמסמן לי היכן לקרוא בספר, ואני באמת קורא בכוונה גדולה. מאחר שאני מופרע קשב וריכוז, אני מסוגל לקרוא בקול, וגם לחלום מה יהיה בעוד אלפיים שנה. אז אני חולם שבעתיד מישהו יתייחס לכתביי, יש לי אלפי טורים בטיפשורת שנכתבו ב־43 שנים, ויקראו לי הגר"ק קוף, הגרר"ק שליט"א ועוד כל מיני כאלה כיבודים. גם לכל השידורים שלי, אלפים ברדיו ובטלוויזיה, יקדמו הכיבודים האלה, ואני באמת גאה בעצמי.
אז בט' באב שבת אגם הדרעק על מאכעריו מדיבור מחליא, קללות, השמצות, הוצאת דיבה ולשון הרע, שקרים, הונאות, קנוניות, גזענות מחליאה ומטונפת, התייחסות לנשים כאל בעל חיים נחות, איומים על אלופי ואלופות צה"ל בידי יהודים כשרים, איומים על היועמ"שית ועל ממלא מקומה. באמת היה יופי עם התענית הזו, העיקר שנטפליקס שידר כרגיל, וריפד לי את הנפש שנשארה תקועה במשחקים האולימפיים בפריז.
לא צמתי, כמובן, כי זה ביטול תורה לקיים תענית ולחזור להיות חלאתי אחרי יום. עדיף להימנע מרמייה ואחיזת עיניים. אבל לא הלכתי לים בתשעת הימים, לא בגלל פחד מאלוקים, אלא בגלל אמא שלי וכיפוש, שהן צדיקות גדולות בתוירה שלהן. אגב, האירוע של החורבן קרה הרבה שנים אחרי הדייט של מוישה ואלוהים על הר סיני. אז את המנהג הזה קבעו באבא־בובות, בלי הנחיה של אלוהים, אלא סתם כי בא להם, אין ראיות סותרות. חבל שהם לא קבעו במסגרת התענית שכל נער מגיל 18 חייב להיות חייל.
אנחנו כבר בשלב מוקדם של מלחמת אזרחים, שתהיה גרועה מכל המלחמות שלנו נגד אויבים. המשטרה שלנו משיחית, כפי שקל היה להתרשם מאופן הטיפול שלה ב־2,958 המתפללים והמשתחווים בהר הבית. נצפו שם טיפוסים שגרמו לי לתהות איך הם לא במעצר מנהלי, אבל זה מה יש.
תארו לכם ש־3,000 עראברים היו מגיעים להתפלל ברחבה של לפני הכותל. איזה טבח היה קורה, הא? גם כל החניוקים שפוחדים למות ו/או להיפצע בקרב, היו מסתערים על העראברים בידיים חשופות, כדי למנוע את הטומאה של הקיר הקדוש. אירוע כזה יקרה, רק לא ידוע מתי.
לכבוד ט' באב ליקטתי בשבילכם כמה תופינים יבשושיים שוברי צום, כדי שיהיו דוגמאות לאיזה עם נפלא, גדול וחזק אנחנו, בשנת הפירוק והפילוג שלנו.
הרב אשר דויטש, המנהיג הרוחני של הפלג הירושלמי, הורה לחסידיו לפעול בכל דרך כדי לקיים הפגנה מול לשכת הגיוס בטבריה. הם הודיעו לציבור שהם ישביתו באמצעות אוטובוסים את כל תנועת הרכבים בארץ. הפלג הירושלמי הוא ארגון טרור יהודי, לדעתי, שעושה כל מה שבא לו בראש. השלטון פוחד ממנו, זו עובדה.
אצלנו עושים הכל מדאורייתא כדי לאפשר לטרור לנהוג כרצונו. חלקם חוסמים כבישים, אלימים כלפי כוחות הביטחון, נוהגים באלימות כלפי חניוקים עם תורה שונה מתורתם, והכל סבבה. מי מממן את הארגון הזה? מי בקולקציית האפסים פוחד נורא מהארגון הזה? מדוע לא שולחים את ראשי הארגון למעצר מנהלי בגלל פעילות טרור? אלה שאלות שאסור לשאול את לשכת ראש הממשלה, כי הוא צריך אותם. הוא גם היה צריך את חמאס מורתע וממומן, זוכרים?
דודי אמסלם, קבוק שלעתים משנה מצב צבירה לפיסטוק חלבי, התאושש מט' באב: "מעולם לא הייתה אופוזיציה שפלה כזאת. אתם מתפרנסים משנאה. זו לא שנאת חינם, כי אתם מקבלים תשלום, מיליוני דולרים כדי לפגוע בעם ישראל. אני מתבייש באופוזיציה, ובז לכם". עד כאן דבר הקבוק, עכשיו לעובדות. האופוזיציה שבה כיהן אמסלם בכנסת הקודמת, הייתה המחליאה ביותר שידע העם היהודי, מאז בריאת העולם. גזענות, אלימות, שנאה תהומית, פילוג, שיסוי, דיבה ולשון הרע, בכי על ההון־שלטון שאבד, בקיצור גועל. אבל לקבוק אמסלם יש זיכרון קצר, ואני כאן כדי להזכיר לו.
החניוקים זועמים על הפסקת מימון וסבסוד מעונות היום. רועי אסף, ראש הרשות החרדית במשרד ראש הממשלה, התריע: "הפסקת סבסוד מעונות היום תפגע בתעסוקת הנשים החרדיות ותוביל לגל פיטורים. ייפתחו מעונות פיראטיים ולא מפוקחים, אשר יפגעו גם בילדים".
וואללה, רועי? אושר, אביו של הנכד שלי, לני, סיים לפני שבוע עשרה חודשי מילואים! ברציפות, כי הוא לא חניוק בטלן, הוא התייצב ב־7 באוקטובר. הנכד שלי, לני, בפעוטון של חב"ד. העלות החודשית היא 4,600 שקל בחודש, אין סבסוד, הבנת, רועי? סבא וסבתא מסבסדים, כל חודש, ברור? ירדן, אמא של לני, היא מורה מחנכת בכיתה א', היא לא הפסידה יום עבודה בשנה"ל, כי אמא שלה, שורק'ה הסוהרת ואחותה, יולי, שמרו על הנכד בחופשות ובימים שבהם נאלצה להישאר בעבודתה.
כמו ירדן יש עוד מאות אלפי נשים שהבעלים שלהן במילואים כמעט שנה, לפחות חצי שנה, בזמן שהחניוקים נרדמו על הסטנדר בישיבות, בגלל אכילת טשולנט, קניש'ס, קובה סלק ועוד מעדנים מרדימים בצהריים. על מה אתה מלין? לכו להתגייס קיבינימט! אתה מייבב על תעסוקה? חילוניות לא מועסקות? צריך ואף חובה להפסיק לסבסד מעונות, לשלול רישיונות נהיגה, לשלול אפשרויות תעסוקה במגזר הציבורי, לשלול דרכונים, לשלול לימודים באוניברסיטאות ללא שירות צבאי, לשלול מינוי רבנים, מכ"שים, שוחטים, מוהלים, מורים, הכל.
זה לא תופס רק לחניוקים – אלא לכל משתמט חילוני באשר הוא, כולל חילוניות שאינן רוצות להתגייס ו/או לעשות שירות לאומי לשנתיים לפחות. איך אומרים אצלכם, רועי: "חוסך שבטו, שונא בנו". אז נמאס לנו לחסוך.
משרד החוץ האמריקאי אישר אור ליום רביעי סיוע בסך 20 מיליארד דולר לישראל. הסכום לרכישה כולל מטוסי F35 ב־19 מיליארד והשאר חימושים. בימין הפסיכי טוענים שהמוח של ג'ו ביידן משול למחית פירה. אבל בנובמבר אנחנו עלולים להתעורר עם דונלד, הנכד של פרידריך הגרמני, אז יהיה רק יותר רע.
ניסים ואטורי, סוג של קבוק איכותי, אבל פיסטוק חלבי בעייתי, אמר לגל"צ: "בזכות נתניהו אנחנו עדיין קיימים. בלעדיו היינו מגיעים לאבדון". אין ספק בכלל שהוא סנג'ר לתפארת של אבי האומה. בוועדת החוקה הוא הודיע לדייר אחר באגם הדרעק, גלעד קריב: "אתה מחבל שפל, מי אתה בכלל? אתה גם טיפש וגם מפגר".
אין ספק ב־ה־ח־ל־ט שהאדם הזה, ואטורי, הוא המתאים ביותר לשמש כסגן יו"ר אגם הדרעק וכחבר בוועדת החוץ והביטחון. הוא חובש כיפה, אז אני מניח שצם בט' באב. עכשיו הוא כשיר להמשיך להפיץ טינופת.
לימור סון הר־מלך, סוג של הזיה, תמכה במחבלים היהודים ממאחז גבעת רונן שתקפו ארבע נשים בדואיות מרהט ופעוטה בת 3. נהגת המכונית טעתה בניווט, והגיעה למאחז. בנוסף לתקיפה האלימה, המחבלים היהודים שרפו את המכונית שבה נסעו.
"לא מדובר במשפחה ישראלית" - שקר, אבל היא דתייה, אז אלוהים שלה מתיר לה לשקר; "זה יכול היה להיות אירוע ריגול, של איסוף מידע. הן נכנסו עם לוחית רישוי לא ישראלית" - עוד שקר, של פאר היצירה של עוצמה יהודית. המכונית שבה נסעו הייתה של חברת ליסינג ישראלית, שקיבלה אחת הנשים במסגרת עבודתה. בלי לשקר, הג'מעה הזו של פאר הציונות הדתית, לא יודעת לדבר.
טלי גוטליב סימנה את הפצ"רית כמי שהדליפה את הסרטון שבו נראים החשודים באונס מחבל שכלוא בשדה תימן. "ההדלפה הזו לקשת 12 נעשתה בגלל עניין אישי של הפצ"רית. היא נלחמת על שמה הטוב. זאת הפרת אמונים בדרגה החמורה ביותר". בדיון באגם הדרעק אמרה הקבוק: "הפצ"ר הדליפה את הסרטונים". יו"ר ועדת החוץ והביטחון זרק אותה מהדיון.
טלי היא פינגווינה מיומנת, שנהנית מחסינות שניתנת לדיירי אגם הדרעק. הפצ"רית אינה יכולה לתבוע אותה על דיבה ולשון הרע, בגלל החסינות המיותרת. לא לכך התכוון המחוקק שארגן את החסינות, ולא ידע אז איזה עדר מופרע לחלוטין, לדעתי, ישתלט על אגם הדרעק. אם לגברת גוטליב יש ראיות והוכחות שהפצ"רית הייתה מעורבת בהדלפה, שתציג אותן במטותא.
טלי היא טפיל על הקופה הציבורית, כמו כל אגם הדרעק. היא לא יכולה להתנהל כמו עוד יידעונית בטיפשורת, שרואה מי אשם ומי לא לפי כתמי קפה בספל, או צפייה בקלפים. כאן מדובר בחיי אדם, אלופה בצה"ל, שבגלל טלי ושותפיה, מאובטחת מפני טרור, לא של עראברים, אלא של יידעלך. כנראה שככה אלוהים של טלי רוצה.
נ.ב.
כל חיי לימדו אותי שלמדינ'ע שלי יש ביטחון מזון, ואנחנו מגדלים כאן את כל הפירות והירקות שאנחנו זקוקים להם. גם מכון וולקני הוא סוג של פלא, כך לימדו אותי, שמגדל את הזרעים הכי טובים שיש בעולם, כולל לגראס רפואי. מאוד שמחתי עד למלחמה, שבה התברר ששני ארגוני טרור חיסלו את החקלאות שלנו לגמרי, בדרום ובצפון. אנחנו מייבאים מאות טונות של ירקות ופירות מכל העולם, המחירים עולים בעשרות אחוזים. בשביל להביא פירות הביתה כל כמה ימים, חובה לקחת משכנתה.
חברים שלי במטולה מגדלים תפוחים. ז'תומרת גידלו, עד אוקטובר. הלך הפרי, ולא מכינים את המטעים מחדש. במקום הפרי המקומי ייבאו 50 טונות של תפוחי עץ, מכל מדינה בעולם שמגדלת. 180 אלף דונם של חורש טבעי ומטעים נשרפו בצפון הארץ. את אף אחד זה לא מעניין. רוצים פינק ליידי מדהים? אין, וגם לא יהיה בקרוב, כי כך החליט השייח' נסראללה.
זהו זה, קינדערלך של שאבעס קוידש. העייסק כאן נגמר, קאפוט, הלך, לא יהיה יותר כזה. אחרי המלחמה הנוכחית, שלא ידוע מתי תסתיים, תתחיל אלימות ברחובות, א־ביסלע דקירות בהתחלה, אחרי זה יריות וסיכול ממוקד של סמול־מחבלו־פלסטינו. אין לכם למי לפנות לעזרה בארץ, אבל אין לכם גם לאן להגר, כי העוילם־גוילם מתעב אותנו, זה מה יש. אז תתחילו לחיות כאן כמו כל מכור נקי: רק להיום, כי מחר זה נורא רחוק. וניקיון, קינדערלך, זה סיפור קשה נורא. באחריות.