הירי של כ-200 רקטות לגליל ולגולן ביממה האחרונה הוא אירוע מטריד ביותר, הן צבאי והן מדיני. מדינת ישראל נגררת למלחמת התשה מסוכנת בגבול הצפון. כרגע אין אסטרטגיה ישראלית. צה"ל נשלח על ידי הדרג למשוך זמן בלחימה מול חיזבאללה, עם ההנחיה לא לאפשר לאירוע בצפון לגלוש למלחמה בהיקף מלא או חלילה למלחמה אזורית.
זה בדיוק כמו שהיה בחזית הדרומית במשך כעשור, אולי יותר. בכל פעם שחמאס או הג'יהאד האיסלאמי ירו קצת יותר לעוטף או לקווי אשקלון ואשדוד, צה"ל שיגר מטוסים להפציץ "מחרטות", את "הבסיס הימי של החמאס" או עמדות קרטון על הגבול. כולם רצו את השקט המדומה: הדרג המדיני, האמריקאים, מדינות האזור, צה"ל וגם אזרחי ישראל, כולם נהנו מהעבודה בעניים שכולם משקרים לכולם.
מטח כבד לגולן: מבנים עולים באש כתוצאה מפגיעות ישירות בקצרין, בן 30 נפצע קל
לנקום, אבל בעדינות: איראן חושפת כיצד תראה התגובה לחיסול הנייה
עכשיו הסיפור הזה חוזר ובגדול בצפון. אסור להתבשם מתמונות התקיפות של מחסני החימושים בבעלבק בבקעת הלבנון. צילומי הפיצוצים יפים ומרשימים, בהחלט משלימים את החוסר של מופעי הזיקוקים של יום העצמאות האחרון שבוטלו בשל מצב הרוח הלאומי. צה"ל ביצע מאז תחילת החודש 150, אולי כבר הגיע ל-160 תקיפות בלבנון, והרג סדר גודל של 420 מחבלי חיזבאללה ועוד כ-100 מחבלים מארגוני טרור שונים.
הפגיעה במחסנים של חיזבאללה היא בערך כמו סיפורי הפגיעה במחרטות של החמאס לפני 7 באוקטובר. לחיזבאללה יש ארסנל חימושים עצום, והפגיעה במחסנים בצור, בנבטיה ובבקעת הלבנון משולה לריקון הכינרת בכפית. זה אומנם מצטלם היטב וניתן להציג זאת כתמונת ניצחון, אבל זה לא יותר מאקמול לחולה אונקולוגי.
חיזבאללה בשבועיים האחרונים מבין את המצב שבו ישראל נמצאת. הדרג המדיני עסוק במלכוד פוליטי שהוא עצמו יצר סביב עזה. הלחימה העצימה בעזה הסתיימה, ואנחנו כבר עמוק בשלב השלישי. צה"ל היה צריך להתייצב בקווי הגנה, בבט"ש מוגבר. הוא היה צריך לבצע סדר פעולות: לרדד סדר כוחות ולשלוח את הלוחמים למנוחה ארוכה, להשלים פערי חימוש של הטנקים, המטוסים ואמצעי הלחימה. אחר כך הוא היה צריך כבר להיערך למתקפה עוצמתית על לבנון.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
במקום זאת, ישראל מחדדת עצמה בדירשות מפותלות שספק אם הן באמת נחוצות בעת הזאת. איראן וחיזבאללה מנהלים קרב התשה בכמה חזיתות מול ישראל. כאשר עוצמת האש בעזה יורדת בשל השלמת המהלכים, אנחנו רואים הצצה של אש באיוש. למזלנו, בזכות נחישות השב"כ ופיקוד מרכז של צה"ל, האש הזאת עוד בשליטה יחסית, למרות מספר הפיגועים הקטלניים שהיו בבקעה ובצפון השומרון.
הדרג המדיני חייב לקבל החלטות אמיתיות כיצד פועלים: כיצד סוגרים את סיפור הלחימה בעזה ומשחררים את החטופים, וכיצד פועלים בעוצמה מול חיזבאללה. ולא במבצעי קניית שקט זמניים ובהפקת תמונות פיצוצים ליליות, אלא בפירוק אמיתי של היכולות הצבאיות של חיזבאללה.