נא להלחין. השיר הכי יפה, הכי מרגש, הכי נוגע והכי ישראלי שקראתי לאחרונה: מחזור 24
תַּמּוּ הַגִּיּוּסִים למַעֲרַךְ הַלּוֹחֵם בְּמַחְזוֹר יוּלִי־אוֹגוּסְט. בּמְצוֹרָף נְתוּנֵי גִּיּוּס לְחִימָה:
גְּבָרִים:
גּוֹלָנִי - 108%
גִּבְעָתִי - 107%
כְּפִיר - 110%
נַחַ״ל - 109%
צַנְחָנִים - 100%
חֵיל השִׁרְיוֹן - 112%
חֵיל ההַנְדָּסָה - 110%
חֵיל הַתּוֹתְחָנִים - 115%
אִיסּוּף קְרָבִי - 120%
חִי״ר גְּבוּלוֹת - 130%
מַגָּ״ב - 103%
הֲגָנָה אֲוִירִית - 131%
חִילּוּץ וְהַצָּלָה - 111%
נָשִׁים:
חִי״ר גְּבוּלוֹת - 117%
אִיסּוּף קְרָבִי - 128%
תּוֹתְחָנִים - 159%
הֲגָנָה אֲוִירִית - 101%
חִילּוּץ וְהַצָּלָה - 133%
מַגָּ״ב - 115%
אחרי 50 שנה: כל מה שכתבתי באותו המדור הראשון, עדיין רלוונטי
נפתלי בנט מציג: תרחיש הבלהות שאנחנו חייבים למנוע
פתרון לטקס הממלכתי לציון הטבח ב־7 באוקטובר
המחלוקת סביב ניהול הטקס הממלכתי לציון אסון 7 באוקטובר לא נרגעת. מסתמן פתרון: לתת את ניהול טקסי יום 7 באוקטובר לאלוף (במיל' טרי) אהרון חליוה. ייתכן שמירי רגב תתנגד, אבל צריך להתעלם מרעשי רקע כאלה. אהרון חליוה פנוי כרגע מבחינתו, ואם הוא איננו בנופש שנתי קבוע באילת בתאריך זה, נראה שלאור רוח 7 באוקטובר, מינויו לניהול טקסי הזיכרון לטבח יהיה הדבר הנכון לעשות. בסך הכל, אם לא יזמינו לטקס הזה תצפיתניות שהזהירו בחוסר אחריות, או את הנגדת שהגישה את התוכנית של חמאס וערערה את הקונספציה הטובה, זה יהיה טקס מכובד.
היהלום הכי גדול
לפני כמה ימים מצאו את היהלום הגדול ביותר בעולם מאז 1905. הוא שוקל כמעט קילו, ואיזה מנהיג אפריקאי הצטלם איתו. זה קצת הרגיז אותי, כי אני כמעט מצאתי אותו, ורק בגלל צירוף מקרים מישהו אחר מצא. זה תמיד קורה לי. מעצבן. אם רק הייתי נוסע לטיול לבוטסואנה במקום לאיטליה. באמת היססתי בהתחלה, אבל בסוף החלטתי שוב איטליה, אבל הייתי ככה קרוב מלהחליט בוטסואנה, ואז, אם רק הייתי מגיע לאותו שטח בבוטסואנה, ומתוך שעמום, כי די משעמם שם בינינו, הייתי מתחיל לחפור במקום, אז אני הייתי מוצא אותו. זה היה לי מתחת לאף, וברגע האחרון מישהו אחר לקח.
הבעיה היא שתמיד לפני הסוף אני מפספס, ומישהו אחר מוצא יהלום ענק, ואני, שכבר כמעט־כמעט מצאתי אותו, נשאר בלי כלום. אפילו יהלום ניחומים לא נותנים לי בתור זה שכמעט מצא אותו. היהלום הענק חמק לי מהידיים. זה הוגן? אחר כך משמיצים אותי שאני טוען שאני מקופח ושאכלו לי, שתו לי. אבל תראו בעצמכם, הנה, עובדה, זה קרה. זה היה בכל החדשות בעולם. מישהו אחר ולא אני מצא את היהלום הכי גדול, היהלום שאני הייתי מוצא, אם רק כמה דברים לא היו משתבשים.
טלי גוטליב בקולנוע
בבית של חברים צפיתי בסרט הקצר־ארוך על חברת הכנסת טלי גוטליב, שעשה בנה של טלי גוטליב, מתנאל גוטליב. הוא נכח, וענה לשאלות. כידוע, את טלי גוטליב מגלמת בסרט אורנה בנאי, למרות, כפי שאמר הבן, אורנה בנאי לא סובלת את טלי גוטליב וטלי גוטליב לא סובלת את אורנה בנאי. הסרט הזה, ששמו “אמא, פריים טיים", איננו סרט דוקומנטרי, ובסרט שמה של חברת הכנסת הוא דפני גוט. הסרט מרתק, מעין סרט מתח, ו־40 הדקות עוברות בלי שתרגיש. עם זאת, יותר מאשר סרט על חברת כנסת סוערת יותר או פחות, זהו בעיניי סרט על אכזריות התקשורת כלפי אחרים וכלפי העובדים בה, והדרכים הלא חוקיות שבהן התקשורת פועלת כדי להשיג חדשות למהדורת הערב.
צריך לומר שמתנאל חי בעצמו בתוך העולם המטורף של חדשות הטלוויזיה. הוא במאי ונתב שידור, לא אסביר לכם מה זה, רק אומר שזה תפקיד חיוני בכל שידור ובמיוחד בשידורי חדשות טלוויזיה. הוא עובד בזה ומכיר מקרוב את דרכי העבודה והשגת החדשות והסקופים בכל הערוצים. גם אני עצמי חי בתקשורת שנים ארוכות, ראיתי דבר או שניים, גם דברים שלא צריך לראות, אבל חשבתי שהסרט הפריז הפרזה קולנועית בתיאור הדרכים הכוחניות והמכוערות שבהן השיגו עיתונאי הטלוויזיה בסרט ידיעות חדשותיות. מתנאל הביט עליי ברחמים קלים ואמר לי, ואני מצטט מהזיכרון: אתה עובד בתקשורת הכתובה. בחדשות בטלוויזיה ראיתי כבר את הדברים הגרועים ביותר, דברים לא חוקיים, סילופים, הכל, כדי לעשות טלוויזיה חדשותית למהדורת הערב. שתקתי ולמדתי.
חוזרים ללימודים
חוזרים ללימודים (?), ואספר על תעלול שעשו תיכוניסטים ישראלים בסיום הלימודים שלהם בבית הספר. נודע לי על כך מפי אחד מהם, אבל אני לא יודע איך לאמת זאת או באיזה בית ספר זה קרה: הם שחררו שלושה חזירים בבית הספר. רשמו על אחד מהם: 1, על אחר: 2, ועל עוד אחד: 4. אתם לא מתארים לעצמכם כמה זמן חיפשו את 3. אהבתי. אולי זה משל, וכולנו, וכל המערכות הגדולות, מרוב הישענות על הסדר הטוב, עסוקים כל הזמן בלמצוא את מה שאיננו. כמובן, בהמשך שאלתי את עצמי מה שגם אחרים שאלו כשהם שמעו את הסיפור הזה: איפה משיגים חזירים בכלל? התשובה הראשונה שלי הייתה שאולי זה בית ספר בחיפה. ואז חשבתי עוד קצת על השאלה איפה משיגים חזירים, ועניתי: איפה לא?
פינת השלולית
נסיך היום, צפרדע קודם, מספר את סיפורו: נסיכה אחת עבדה עם אמא שלו, ראתה אותו פה ושם בסביבת אמו, ודי נדלקה עליו. היא הייתה קוראת לאמא שלו בעבודה: “חמותי". אמא שלו ממש אהבה אותה והחליטה לנסות לסדר ביניהם מפגש בשלולית, מה שקרוי דייט. הצפרדע לא כל כך רצה, הוא רצה להישאר צפרדע שמקפץ לו בשלולית, אבל גם לצפרדע כמוהו יש לב, והוא לא רצה לאכזב את אמא. הסכים. הנסיכה והצפרדע יצאו לדייט במסעדה. הוא גילה נסיכה מעניינת ומצחיקה, והם היו יחד שלוש שנים, וכבר שנתיים נשואים. סיכם הצפרדע אז, הנסיך היום: “מי היה מאמין שהיה נכון להקשיב לאמא".