ההיסטוריה רצופה אסונות שקשורים בבהלה מפני חשיבה מתחדשת ואומץ. עד שהרב גוטליב יקים בית מדרש חדש במקום זה שהושבת, קשה להימנע מהמסקנה שמנת ייסוריו מרמזת שהוא בחברה טובה.
ירושלים מספקת לעולם כולו סיפורים. כמו במשפחה, חלק גדול נשאר בבית פנימה. הסיפור הבא קרה בשנים אלו ואלו במוסד האקדמי הנחשב זה וזה: חוקר מבריק בחוג למחשבת ישראל כתב מאמר שטלטל את עולמם של הקולגות שלו במוסד, שטענו כי הוא פרובוקטיבי. הרוחות סערו, הפרופסורה שהובטחה לו הוקפאה, ולימים נערכה ישיבה בנושא המשך דרכו.
ללא שחרור חטופים: חלק מהלחימה בעזה צפויה להיעצר - זו הסיבה | דיווח
אהוד יערי טוען: זו הטעות הגדולה של התקשורת הישראלית
קם אחד החוקרים, פרופסור בעל שם בינלאומי ופורץ דרך, רכן אל כף רגלו של אותו חוקר צעיר שבצבצה מסנדליו ונגס בבוהנו לעיני הקולגות המלומדים. אחר כך בישר: “רבותיי, השד יצא!". המסר שביקש להעביר היה ברור: מחשבה מוכרחה להיות חיה ונושמת. במילים אחרות: רדו מהעץ, תפסיקו לחשוש מחדשנות, ופנו מקום גם לחשיבה אחרת. כך זה תמיד היה בעם היהודי. על כל דעה, שתיים סותרות. התלמוד מבוסס על שאלות, ועל אף זאת - ההיסטוריה שלנו רצופה אסונות שקשורים בבהלה מפני חשיבה מתחדשת ואומץ.
מאז שהמיטו עלינו מלחמה מתמשכת, אני צופה בסרטונים של הרב אברהם גוטליב מבית המדרש ברכת שלום שבקריית יערים. כבת למשפחה שחלקה דתית מאוד, ושהשאלה אם לצאת לעבודה או לשרת בצבא מעולם לא עלתה בה, אני מאמינה בתורה לצד עבודה, ומבינה עד כמה הייתי זקוקה לקולו. מסתכלת על חבורות של חרדים חסרי מעש, מנותקים מכל מה שקורה פה, ומתעצבנת. כאשר שאט הנפש כלפיהם איים להפוך להיות חלק ממני, מצאתי את הרב גוטליב ככוח מאזן בין ה"מה" ל"איך יכול להיות ה'מה'".
הוא תלמידו של הרב ברוך אשלג, בנו הבכור וממשיך דרכו של "בעל הסולם" הרב יהודה לייב אשלג. אחרי פטירת מורו עבר לקריית יערים, שם הקים את בית המדרש שלו וייסד הוצאת ספרים פעילה. באתר בית המדרש, ששמו "חיים פנימיות", אפשר לשמוע את שיעוריו המוקלטים.
כבר כתבתי כמה וכמה פעמים: בחוגים רבים היהדות נזנחה והושארה בידיהם של סוכני משנה, חלקם בעייתיים מאוד. עד כמה בעייתיים, החיים מלמדים אותנו היטב כאן ועכשיו. ובתוך כל זה, הרב גוטליב הפך בשבילי לסמן של שפיות. הוא מדבר בלב כואב, וממה שאני מתרשמת, בכנות גדולה ומתוך אהבה אמיתית וחרדה לגורל העם הזה. המטרה שלו היא להפיץ את היהדות מהצד של חוכמת הקבלה, כלומר באופן שונה ממה שהעולם החרדי מפיץ. הוא רוצה להראות יהדות אחרת, לא חיצונית.
בסרטון האחרון הוא עומד במרכז בית המדרש שלו. עד לפני זמן קצר המקום המה משתיים לפנות בוקר. עכשיו הכל מפורק. ארונות הספרים ריקים. תהליך הפינוי בעיצומו, וכבר הובהר לו שאין לו מה לחפש ביישוב. "זה דינו של אדם שמעז להביע דעות אחרות, שמעז לומר שתורה זה לא בדיוק מה שקורה בישיבות. שמעז לומר שאלה שקרויים 'גדולי הדור' הם לא בדיוק גדולי הדור. שמעז לחשוף את התככים. מוציאים אותו מבית הכנסת שלו. התלמידים והחסידים יסתובבו ויפוצו לכל ארבע כנפות הארץ. כך מתנהל עולם התורה", הוא אומר בסרטון.
הוא מספר ללא מורא על הסיאוב שפשה בחלק מהחוגים החרדיים, על ניצול נשים במגזר ועל אי־נשיאה בזכות/בחובה להיות כשאר אזרחי המדינה. על השימוש הציני בתורה. הבטיחו להילחם בו עד חורמה - ומקיימים. הפעילות בבית המדרש מושבתת לעת עתה, ובאין מבנה קבע, פרט לחדר אחד בביתו, הרב מעביר שיעורים בכל רחבי הארץ לתלמידים ולתלמידות. השבוע למשל: בזכרון יעקב, בבית השיטה, בתל אביב ועוד. כעת הוא מבקש לבנות בית חדש מתאים ללימוד.
מורה דרכו הרב אשלג ז"ל עשה את מה שלא עשו לפניו באומץ גדול. אני מניחה ששילם על כך מחירים, על אף העובדה שפתח את הצוהר לעולם הקבלה גם באקדמיה והביא לעדנה גדולה במחקר המיסטיקה היהודית.
לפני כ־800 שנה הרמב"ם התייחס לתורותיהם של פילוסופים יוונים כאפלטון, כפי שהגיעו לידיו גלגולים של כתבים שחיברו הוגים מוסלמים כמו אבן רשד. זה היה מעשה אמיץ, בלתי נסבל כמעט מבחינתם של חוגים יהודיים למדניים. בין מתנגדיו היו גם כאלה שפנו לעזרת האינקוויזיציה הנוצרית במלחמתה נגד "הכופרים".
לאחר מותו, בשנות ה־30 של המאה ה־13, ר' שלמה מן ההר ממונפליה שבפרובנס הביא להטלת חרם על ספריו "מורה נבוכים" ו"ספר המדע". בעיצומה של המחלוקת הועלו כתביו הפילוסופיים של הרמב"ם באש. גם יצירתו ההלכתית לא חמקה מביקורת, וכבר בחייו נרשמו השגות על דברים שכתב ב"משנה תורה".
כ־500 שנה אחר כך פרץ אחד הסכסוכים הפנימיים האכזריים שידע עם ישראל: בין החסידים למתנגדים. חרמות, רדיפות והלשנות. ועל מה? על חשיבה אחרת של המתנגדים שהעזו לומר: כל אדם, בין עם הארץ או תלמיד חכם, יכול להגיע למעלת חסיד ובלבד שיעשה את עבודת הבורא מתוך כוונת הלב ושמחה.
רבי נחמן מברסלב, שהרגיש כורח להכניס בחסידות שינויים ותיקונים, עדיין מעורר פולמוסים ומככב מעת לעת בפשקווילים במאה שערים. באזור אחר, הרמח"ל נזרק אל השדות מחוץ לעיר לאחר שהעז להציג חשיבה אחרת. המיינסטרים של הרבנים היה נגדו.
עד שהרב גוטליב יקים בית מדרש שוקק חדש שיחבר בין הלבבות, קשה לי להימנע מהמסקנה שמנת הייסורים שלו מרמזת על כך שהוא בחברה טובה. אני מאחלת לו ולכולנו שתקום ברכת שלום.