ישראל מתחילה בימים האחרונים להתכנס לכלכלת איומים ואתגרים. אתמול לפנות בוקר (בין שלישי לרביעי) חיל האוויר נדרש ליירט כטב״ם שעשה את דרכו מעיראק במטרה לפגוע בישראל. שעה קלה אחר כך כוח של צה״ל ברמת הגולן זיהה דמות אדם שחצתה את גדר הגבול ונכנסה לישראל. מדובר באזרח סורי שנורה ונפצע על ידי הלוחמים. השב״כ יחקור אותו ויגלה מדוע חדר לישראל, ומי שלח אותו.
באיו"ש, גם אתמול אירעו תקריות ירי, חשיפת מטענים ועשרות מחבלים עצורים - לחימה בעצימות גבוהה. בצפון לקראת 12 בצהריים העביר חיזבאללה תזכורת ומסר לממשלת ישראל: הוא עדין האויב המר שלנו כאן. מעל 100 רקטות ופצצות מרגמה ירה אתמול חיזבאללה על הגליל, שכבר מזמן הפך לשטח האש של חיזבאללה. אפילו האריה בתל חי, סמל הגבורה, היה אתמול מכוסה בפיח מהשרפות. כל זה מול חוסר האונים של ישראל.
המצרים חושפים לראשונה: לא תאמינו מאיפה הגיע הנשק לחמאס
חיזבאללה מתח את החבל: מסר אזהרה לישראל בירי לצפון
בפיקוד הצפון מספרים לנו סיפור שהם מכים את חיזבאללה וגובים ממנו מחיר כבד. האמת היא שבפיקוד צפון מנסים באמת להכות את חיזבאללה.
בשכונה בה גדלתי, למדתי כי כאשר החזק מכה הוא לא צריך לחזור ולהכות יותר מפעם אחת. כולם כבר יבינו ויחושו את כוחו. בבוחן השכונה פיקוד צפון כנראה לא מכה מספיק חזק. או שאנחנו כבר לא החזקים בשכונה.
בעזה נמשכת הלחימה, או יותר נכון - התבוססות בבוץ. לוחמי חטיבה 10 יצאו להתקפה בסמוך לשכונת זיתון בציר המסדרון. ההתקפה באה כדי לאבטח את הציר. כלומר בצה״ל יודעים כי אם הכוחות יישארו בציר בלי הרבה תנועה, הם יחטפו ויהפכו למטרות במטווח ברווזים. זה גם החשש בפילדלפי. זאת הסיבה שהכוחות מבצעים פשיטות ופעילות אקטיבית במרחב.
אבל גם בצה״ל יודעים שיש מגבלות. 101 החטופים שבידי חמאס מאלצים את המפקדים לשקול כל פעילות, לבחון אם התנועה של הכוחות במרחבים מסוימים, כמו למשל מחנות המרכז, לא מסכנת את ביטחון החטופים החיים. הדבר האחרון שצה"ל רוצה אירוע נוסף כמו שקרה לפני כשבוע, כשהמחבלים רצחו את ששת החטופים כשהבחינו בכוחות צה״ל מתמרנים לידם.
11 חודשים מאז פרוץ המלחמה: הדרג המדיני לא קיים דיון חתך רציני, לא בחן הישגים, לא קבע מהלכים ארוכי טווח. לא בחן את מטרות המלחמה. לא גיבש התאמות למטרות חדשות. בקיצור לא הגדיר אסטרטגיה. אנחנו נמצאים עכשיו על סיפון אונייה גדולה שמתנפצת על גלים גבוהים וזרמי מעמקים. אבל בגשר הפיקוד, הקברניט וקציני הניווט והמכונה לא יודעים לאיזה כיוון להפליג, מה היעד, היכן נמל המבטחים.
הגיע הזמן לקבוע את סדר הפעולות, לייצוב הספינה המטלטלת בין הזרמים והגלים. הדרג המדיני צריך להגדיר את תנאי סיום הלחימה בעזה; לפעול בדרכים נוספות, ולא רק צבאיות, לפירוק השלטוני של החמאס; לפעול לעסקת שחרור חטופים, מה שיאפשר כניסה ללחימה מול גדודי המרכז של חמאס, ואז באמת להשמיד "על מלא" את הכוח הצבאי של חמאס. במקביל, יש להפנות כוחות לתמרון בלבנון. אחרי 11 חודשי לחימה ישראל צריכה לחזור לשכונה כחזק "על מלא".
הדיבור על הסכם בצפון כבר לא רלוונטי - את תושבי הצפון חייבים להחזיר בכוח ובהרבה כוח. ישראל חייבת לפעול במהירות מול האמריקאים כדי לגבש את הקואליציה מול איראן וכדי להסיר את כל מערכי טבעת החנק שהקימה נגד ישראל. עד שכל זה יקרה, על ישראל לנהל בכל יום כלכלת איומים ואתגרים.
