זה לא דז'ה וו, זה הרגל. אנחנו רגילים שלפתע פתאום מפציע 1 בספטמבר ומפציע גם רן ארז, יו"ר ארגון המורים העל־יסודיים, ומכריז על שביתה.

לתומי חשבתי שמורה הוא דמות חינוכית, גם מורה להתעמלות כפי שהיה ארז בעבר. דמות תומכת, מכילה, מבינה. אבל “אמור" לחוד, ומציאות לחוד. לצערי זו אינה הדמות שעומדת לפנינו, שכן מ־1997 ארז הוא פוליטיקאי. אז אולי גם לזה התרגלנו, אבל השנה? במצב הביטחוני, הפוליטי, הכלכלי והחברתי שכולנו שקועים בו עד צוואר, הוא עדיין מעז להורות על שביתה? איך אינו מתבייש להתעלם במפגיע ממה שקורה מסביב, ממה שעובר על הנוער, ולהכריז על שביתה? ובשביל מה? בוש לך. מספיק טרללת את מערכת החינוך. הגיע הזמן שלאחר קדנציה כל כך ארוכה תשחרר אותנו מנוכחותך ומהחלטותיך. 

גם על החלטתה של יפה בן דויד, מזכ"לית הסתדרות המורים, אני תמה. היא החליטה לא לאפשר לאנשים ללמד אם אין בידם תעודת הוראה. אנשים רבים בתחומי הניהול, הצבא, הכלכלה, הרפואה, המחשבים והמדעים רוצים ללמד, אבל במערכת החינוך שעליה היא שולטת לא יוכר מקומו של מורה ללא תעודת הוראה. איזו החלטה אומללה. בתקופה כזו, כאשר מערכת החינוך משוועת למורים, במיוחד במקצועות כמו מתמטיקה, אנגלית, מחשבים ומדעים, כל מי שמוכשר ומנוסה ומוכן לבוא וללמד, גם אם הוא ללא תעודת הוראה, הוא נכס למערכת. 

קראתם את כל הכתבות שפורסמו על רמתם של חלק מהמורים? כאלה שיש להם תעודת הוראה, אבל ההשכלה הכללית שלהם מביישת את המקצוע. האם אני, למשל, עם השכלה אקדמית וניסיון של למעלה מ־50 שנה של הוראה באוניברסיטה, שלימדתי דורות של רופאים, פסיכולוגים, סטודנטים למשפטים וסטודנטים למנהל רפואי, לא יכול ללמד כי אין לי תעודת הוראה?  יש כאן קבוצת אנשים מומחים, כל אחד בשטחו, שרוצים לעשות קריירה שנייה ובוודאי יביאו יותר תועלת והשכלה לתלמידים מאשר חלק מהמורים שמחזיקים בתעודת הוראה, ואפשרות זו נמנעת מהם. חומר למחשבה, גברתי המזכ"לית.

ובשולי הדברים: ביום שני הייתה שביתה במשק. שמחתי לראות ש־90% מבעלי החנויות בקניון הסמוך לביתי ויתרו על הכנסתם וסגרו את החנויות. איני רוצה להיכנס לשאלה אם שביתת תחבורה או נמל תעופה או מוסדות רפואיים צודקת. זו שביתה הפוגעת באזרח, ואינני יודע עד כמה היא באמת משפיעה. יחד עם זאת קיבלתי בהבנה רבה ומלאה את העובדה שנתקעתי קרוב לשעה באיילון בצומת עזריאלי בעקבות ההפגנה. 

אין מה להגיד. המצב קשה במדינה שלנו. כולנו מבולבלים, כועסים, אבלים וכואבים. גם אני.