1
עשרות שנים השם הארור "ציר פילדלפי" מככב במהדורות החדשות בארץ הקוידש ורק בהקשרים קשים, רעים, שליליים. "ציר פילדלפי" - מאיפה בא השם הזה? יש לו משמעות כלשהי? התשובה היא: לא. כמו במקרים רבים אחרים, השם כנראה נפלט מאיזה מחשב אי־שם בקריה, ומאותו רגע נקרא הציר הארור "ציר פילדלפי". באותה מידה אפשר היה לקרוא לו גם "ציר לאס וגאס" או "ציר קטמנדו".
בימים הטרופים הנוראים האלו, כשעל הפרק עומדת השאלה הקריטית: עסקת חטופים או ציר פילדלפי, חזרתי 20 שנה אחורה בסיוטי הלילה שמטריפים אותי. זה היה ב־12 במאי בשנת 2004. צוות המנהרות של חיל ההנדסה הוזעק לציר פילדלפי בין רצועת עזה למצרים, לאחר קבלת התרעה ומידע מודיעיני על הימצאות מנהרת תופת בסמיכות למוצב טרמית על הציר.
בדרכו של הצוות לביצוע המשימה, ספג הנגמ"ש שלהם פגיעה ישירה של טיל אר־פי־ג'י, שגדע את חייהם של סמ"ר ליאור וישינסקי ז"ל, סרן אביב חקאני ז"ל, סמ"ר זאור (זוהר) סמיילייב ז"ל, רס"ר אימן גדיר ז"ל וסמל אלעד כהן ז"ל. התמונה שצולמה לאחר האירוע חוזרת אליי מדי לילה ומדירה שינה מעיניי.
חיילים שהגיעו לאזור שבו התפוצץ הנגמ"ש, כרעו על ארבע והלכו סנטימטר סנטימטר, חיפשו את חלקי גופותיהם של הלוחמים שנהרגו, התרסקו, התפזרו לכל עבר. הם אספו פיסות עור, חלקי גופה זעירים, שאריות בגד. הפיצוץ היה נורא ולא השאיר אנשים או גופות.
תמונת החיילים כורעים על ארבע, עוברים סנטימטר אחרי סנטימטר ואוספים אל שקיות ניילון מה שנותר מחבריהם הייתה קשה, נוראית, מצמררת. לא תישכח לעולם.
בין החיילים שנהרגו היה גם ליאור, בנו של חברי השחקן שלמה וישינסקי. הכאב היה נורא, אי אפשר היה להתגבר על הצער והדמעות. כתבתי ביום ההוא שיר שבא לי מהנשמה. קראתי לו "נתק אותי מאי השחור״ הקראתי אותו בתוכנית הרדיו שהייתה לי אז, "זהבי עצבני". אחד המאזינים ששמע את המילים, בחור בשם ניב גולן, הלחין ושר אותו.
מאי 2004, שמיים שחורים,
במאי 2004, קוברים וקוברים,
מאי 2004 בשמיים עורבים,
במאי 2004 נשברו הסכרים
במאי 2004 בשמיים דממה,
במאי 2004 למטה שממה,
במאי 2004 דממת מוות ואימה,
במאי 2004 בכתה האדמה
את שלמה וישינסקי ובני משפחתו השיר ריגש. הם שמעו אותו והשמיעו אותו. אני מודע לעובדה שאיני משורר או פזמונאי דגול ושיכולת כתיבת השירים שלי דלה למדי, אבל לפני 20 שנה האירוע הנורא בציר פילדלפי הארור זעזע אותי, חששתי שיהיו עוד אירועים כאלו אם ממשלת ישראל והעומד בראשה יתעקשו על המשך השארת כוחות צה״ל בציר וסביבתו. כיום אני יודע שאם הם ימשיכו להתעקש על הציר, ויתעקשו על אי־קיום עסקת החטופים, ניחשף לעוד מראות נוראים ולתמונות זוועה. ומשוררים ופזמונאים טובים ממני יכתבו שירי דיכאון וכאב על המתרחש סביב המקום הארור הזה, ציר המוות והשכול.
2
המילה "שלום" כמעט נעלמה מהמפה בתקופה האחרונה. נזכרתי בתמונה המצמררת של הנייר שעליו היו כתובות מילות "שיר לשלום" של המשורר הגאון יענקל'ה רוטבליט. הנייר המוכתם בדם נמצא בכיסו של ראש הממשלה יצחק רבין לאחר הרצח.
קראתי את המילים פעם אחר פעם והתפעמתי מהכוח והחוכמה שבהן. תקראו טוב־טוב את המילים, תקריאו לילדיכם, תשירו את השיר בקול עם חבריכם, אולי שוחרי המלחמה המנהלים את המדינה יפנימו ומשהו בקו החשיבה הדפוק שלהם ישתנה.
תנו לשמש לעלות
לבוקר להאיר,
הזכה שבתפילות
אותנו לא תחזיר
מי אשר כבה נרו
ובעפר נטמן,
בכי מר לא יעירו
לא יחזירו לכאן
איש אותנו לא ישיב
מבור תחתית אפל,
כאן לא יועילו
לא שמחת הניצחון
ולא שירי הלל
לכן, רק שירו שיר לשלום
אל תלחשו תפילה
מוטב תשירו שיר לשלום
בצעקה גדולה
תנו לשמש לחדור
מבעד לפרחים.
אל תביטו לאחור,
הניחו להולכים
שאו עיניים בתקווה,
לא דרך כוונות
שירו שיר לאהבה
ולא למלחמות
אל תגידו יום יבוא -
הביאו את היום!
כי לא חלום הוא
ובכל הכיכרות
הריעו רק שלום!
3
זוכרים את התמונה של מלך ירדן חוסיין כשהוא מצית סיגריה בחיוך גדול לראש הממשלה יצחק רבין? זוכרים את התמונות שלהם מתחבקים? זוכרים את המלך חוסיין מגיע לישראל, כורע ברך ומתנצל בפני בני המשפחות של הנערות שנרצחו על ידי ירדני? זה כנראה לא יקרה יותר.
אחרי הרצח של שלושת הישראלים במעבר אלנבי חוגגים בירדן ומחלקים דברי מתיקה לכבוד השהיד הרוצח. המלך עבדאללה, בנו של חוסיין, לא מגנה, לא מתנצל. הוא לא מתכנן לבוא לישראל לבקש סליחה ממשפחות הנרצחים. זה יקרה רק בחלום. יש מקום לדאגה. חומר למחשבה.
4
השר בן גביר ירד לחוף הים בתל אביב לשזוף את העיניים. לגברים דתיים מיועד חוף רחצה נפרד כמה מאות מטרים מהחוף שאליו ירד השר. יום שישי הוא יום שהחוף מיועד לגברים בלבד ואסורה כניסת נשים, כדי לא לגרום לגברים לחטוא בצפייה בנשים חצי מעורטלות מחשש שיגבר עליהם יצרם, ישמרנו האל.
בן גביר העצלן ירד לחוף מעורב של נשים וגברים. הוא לא הורה לאנשי הביטחון להרחיק את הגברת שנצמדה אליו לצורך סלפי. היה נראה שהוא דווקא נהנה מקרבתה. האידיליה של ביקור השר בחוף הסתיימה כשמישהי נצפתה משליכה חול, ויש הטוענים ״קובבה״, לכיוון השר. אנשי האבטחה, השוטרים, פקחי העירייה ואפילו המצילים נזעקו לתפוס את "הטרוריסטית המסוכנת", לאזוק אותה בידיים וברגליים, להשליכה לרכב משטרתי ולקחת אותה למעצר.
עשרות שנים אני שורץ בחוף הים. עבדתי כפקח ואחר כך כמציל בחוף הדתיים, בכל שנותיי בים ראיתי יום־יום אנשים זורקים חול אחד על השני, ראיתי אנשים עושים קובבות מחול רטוב ומשליכים על חבריהם ובני משפחתם. מעולם לא נפצע או חלילה מת מישהו מפגיעת קובבה. משהו רקוב בממלכת היהודים.